Web Analytics Made Easy - Statcounter

זעקי עיתונות אהובה

חשבתי לא מעט אם לכתוב את הרשימה הזו, ואפילו שהחלטתי כי ראוי לכתוב אותה (כי קשה לי לעבור על הנושא לסדר היום) – אני עושה זאת בלא חמדה.
אני פשוט לא אוהב ויכוחים ומריבות, אבל מצד שני שתיקה גם גובה ממך מחיר.

בפעם האחרונה שהתווכחתי עם גל מור הנושא היה מתן קרדיט לבלוגר שפרסם נושא זהה לזה שפורסם מאוחר יותר על ידי "ידיעות אחרונות" (אני התחלתי, גל הגיב, ואני הגבתי).

תשאלו מדוע שוב אני נדרש להתייחס לטור של גל?- הפעם מדובר בטור שכותרתו "מותה של עיתונות האינסטנט" (וגם הלמו הגיב לטור הזה, ב"נענע". אחח… המובטלים האלה, ימ"ש)

נדמה לי שגל מינה עצמו לשומר הסף של העיתונות המסורתית מפני הברברים השוטפים מכיוון האינטרנט.
הטור עצמו נראה לי עומד בניגוד מסוים לכותרת שלו, מאחר והטור לא רק שאינו מביא הוכחות לכותרת אלא דווקא מביא הוכחות להתחזקות ה"אינסטנט". הטור נראה לי יותר כמו קריאה שקטה, מעט מעורפלת, לחזור לסטנדרטים עיתונאיים ש"לפי הספר" כי "בפועל, העיתונות הרעה מצליחה יותר ויותר לכפות את סדר היום שלה על הזרם המרכזי".

לטעמי הכתבה הזו ראוי היה לה להינשא כנאום חוצב להבות בפני קולגות ומנהלים, ולא להופיע כטור בעל כותרת המתריסה ומכריזה על מות יצור שרק נולד, ורק ילך ויגדל (והכוונה היא לכלל העיתונאות המקוונת-עצמאית, לא רק ה"אינסטנט").

מעבר ליתרונות הברורים של האינטרנט בהעברת מידע כזרז לצמיחתה של עיתונות מקוונת ועצמאית, אולי ראוי שהעיתונות המסורתית תעשה בדק בית ותשאל עצמה מספר שאלות לפני שהיא רודפת את הילד החדש בשכונה (תגובה צפויה ונורמלית, אם כי לא מקדמת דבר):

• האם עיתונות "קופצת בראש", ואפילו צהובה – היא המצאה של הרשת? האם כל עיתוני הנייר עד היום עמדו בסטנדרטים הרצויים, וכעת, "פתאום", הופיעו "אקדוחני מקלדת"?

• ראוי לזכור שהיו אלו YNET ש"הנחיתו בהצלחה" את המעבורת "קולומביה", כדוגמא לכך שקיים הבדל של מספר דקות בודדות בין עיתונות מכובדת לעיתונות אינסטנט. לא זכורה לי תגובה רשמית של האתר לפרשה זו, אשמח אם מי מהמגיבים יוכל להצביע על תגובה כזו.
הלמו ביצע תחקיר משלו בנוגע לפרשה זו, ועל פי התחקיר שלו מדובר בטעות תמימה וזניחה. אני יותר ספקן.

• האם לא ראוי שהעיתונאים יאבקו על כך שיחוקק חוק שימנע מקרים בהם בעלים (או כל בעל תפקיד משמעותי אחר) של עיתון (או כל אמצעי תקשורת אחר) הוא אדם שהורשע בדין בעבירות שיש עימן קלון? (גילוי נאות: אני מצוי בקשר ראשוני עם גורם ב"ידיעות אחרונות". אני לא יכול לפרט כרגע, ולא בטוח שיצא מזה משהו, בטח לאור הרשימות שלי בעניינם)

• האם לא כדאי שבכל עיתון ממוסד יהיה אומבודסמן? (נציב תלונות הציבור, לרוב עיתונאי ותיק, מוכר ומקובל על הציבור, המטפל בהשגות הציבור על התנהלות העיתון ואף מציג קווים מנחים לפעולת העיתון). יש אפילו ארגון בינלאומי של אומבודסמנים (אני מקווה שזו מילת הריבוי הנכונה…) מתחום העיתונות, ול"מעריב" יש נציגות.
ה"ניו יורק טיימס" מינה לראשונה בתולדותיו אומבודסמן בעקבות פרשת ג'ייסון בלייר. אולי כדאי למנות אומבודסמן מבלי להגיע לפרשיות מסוג זה?

• אולי אחוז הידיעות שמקורן ביחצ"נים ודוברים מוריד מאמינות העיתון? בונה לו תדמית עצלנית (כי הבעלים רוצים לחסוך במשאבי עבודה עיתונאית ובכלל להפחית בכמות העובדים)? כזו שממעטת לצאת מחוץ למערכת ולהביא סקופים?
ב"מחלקה ראשונה" של יואב יצחק, כדוגמה שאינני יודע אם היא עקבית, מציינים כי ידיעה מסוימת הגיעה ממשרד יחסי-ציבור.

• אולי לקוראים קשה יותר להבחין היכן נגמר העיתון ומתחילה הפרסומת (בייחוד בגרסאות האינטרנט של העיתונים הממוסדים)?

• אולי הקוראים רוצים לגוון את מקורות המידע שלהם? וכעת יש להם אפשרות לבצע הצלבת נתונים רחבה יותר?

• אולי מגוון מקורות המידע מקטין את הסיכוי לחסימת ידיעה בשל היכרות / לחץ על עיתונאים / עורכים?

• מדוע מרשה לעצמו עיתון (הן נייר והן מקוון) לפרסם ידיעות באופן אנונימי – כאלו שלעתים אינן חתומות כלל ולעתים חתומות בשמות כלליים כמו <שם העיתון>, <כתבי שם העיתון> (ללא פירוט שמות בהמשך הכתבה) או <מערכת שם העיתון>? האם יפה האנונימיות לעיתונות?

• האם עיתונות רצינית מעלה חוויות של גולש אלמוני מפורום מקוון לדרגה של טור דעה? רק בכדי ליצור עניין, ריגוש והרבה תגובות?

• מדוע אנשי תקשורת הם הכי פחות מוערכים בעיניי הציבור? (ואף אחד לא חתום אישית על הידיעה הזו)

• אם גל מעוניין ביתר רצינות במקצוע העיתונות, אז מדוע הוא, כעורך מדור המחשבים והאינטרנט, שותף למדור "קטעי קישור", המאפשר לכל אחד להיות עיתונאי לרגע, גם באופן אנונימי? האם זו סוכנות ידיעות/דעות פרטית תמורת קרדיט?
(ואגב, ממש לא מובן לי מדוע מדור זה צמוד למילה "בלוג", שלפי מיטב הבנתי אמור להוות ריכוז תכנים עקבי של אדם יחיד, בעל דעות וסגנון כתיבה ייחודיים, ולבטח ללא הגבלה מומלצת של 300 מילה).

• אם נתייחס למדור "אימייל אדום" של YNET: למה לאדם שעולה על ידיעה חשובה להעביר אותה דווקא לעיתון שאינו מעניק לו דבר: לא כסף, לא שווה כסף, לא זכויות יוצרים בסיסיות ואפילו לא קרדיט? בדיוק בואקום הזה יש מקום לפעילות של עיתונות אלטרנטיבית שתיבנה בדיוק על מקרים כאלו. שוב "מחלקה ראשונה", שהולכת צעד אחד קדימה ולפחות מעניקה למוסר הידיעה את פרסום שמו. אני מנחש ניחוש, לא פרוע, שלא רחוק היום בו כסף יחליף ידיים.

וזו רשימה ראשונית שלי, כלקוח של העיתונות, מבחוץ. אני משער שמי שחי את המקצוע מבפנים יוכל למצוא עוד כמה נקודות.
אולי איש לא היה טורח לעסוק בעיתונאות רשת עצמאית אם מעמד העיתונות והעיתונאים היה כה חזק ומכובד – עד שלא היה טעם להציע אלטרנטיבה ולעסוק בתחום.

כדאי גם להסתכל על הצד החיובי של העניין: אולי יקומו גם עיתונאי רשת עצמאיים, שיכתבו שלא במסגרת עיתון רשמי, ואולי אף רק במסגרת זמנם הפנוי – אך יעשו עבודה טובה, יסודית ונכונה. הם לא יהיו לחוצים להוציא מהר כתבות, לא ילחצו להספיק כמות מילים מסוימת,  ולא יאלצו לצאת בכותרות מתלהמות או להתרכז בנושאים מושכי קהל רחב בכדי לרצות את צרכי הרייטינג של המפרסמים.
השאלה היא האם העיתונות הממוסדת תהיה נדיבה מספיק בכדי להצביע עליהם עבור קוראיה או שהיא תתייחס אליהם כמתחרה (למרות שלא תודה בכך) ובעיקר תתעלם מהם (אלא אם הם ייכשלו, כמובן)? אני מהמר על האפשרות השנייה.

הרשת היא המהפכה הצרפתית של דברים רבים, והעיתונות אינה יוצאת דופן.
נגמר עידן מרכזי הידע והבלעדיות, העם שותף לעשייה וקולו יישמע, גם אם אלו דברי הבל וסרק – הקוראים ישפטו וייבחרו את התכנים המתאימים להם, ולא פחות חשוב: הראויים להם.
(וכן, המשפט האחרון דו-משמעי)

ראוי שהעיתונות הממוסדת תנצל מהפכה זו בכדי לבדוק את עצמה ולבנות את עצמה מחדש – במקום להתנגד למהפכה ולהתנשא מעליה (ללא סיבות רבות מדי, כפי שהודגם לעיל), ולו בכדי להימנע מהלקח שלואי ה-16 למד: יש מהפכות שכדאי להצטרף אליהן במקום להתנגד להן.

Join the Conversation

40 Comments

  1. חזרתי מהצגה תרבותית (אבל לא כ"כ מוצלחת, "אשה, בעל, בית" ב"קאמרי") וראיתי שפתאום נכנסו הרבה אורחים. יופי, תרגישו בבית.

    עכשיו קצת מאוחר ואני חייב ללכת לישון, ומחר (בעצם היום) אוכל להגיב רק בסביבות אחה"צ או אפילו בערב, אז בינתיים אתם יכולים להמשיך לבדכם בכיף, ואני אגיב יותר מאוחר.

    וכן, מתנצל, יש לי תואר ראשון בתקשורת, אבל לא בהתמחות של עיתונאות, אלא דווקא פרסום ויחסי-ציבור… לא כולם מושלמים.
    תבלו. פורים שמח!

  2. כל מי שעוסק דה-פקטו בתקשורת יגיד לך שהתואר הוא חארטא ברטא.
    הוא לא באמת מקדם אותך לאנשהו ובטח שלא מכין אותך לעבודה עצמה.
    ביננו, לי עצמי אין לא תואר ואפילו לא תעודת בגרות.

  3. רק חשבתי שבתגובה שלי, אני מחדדת את הנקודה שלך.. 😉

  4. ב-NFC, אתר שאתה עושה רושם מעריך בגלל ההפרדה, אין באמת הפרדה.
    יש מדור של הודעות, ויחד עם זה, בחדשות אתה יכול למצוא הודעות יח"צ חתומות ע" עיתונאי האתר.

    לגבי השאר – תסלח לי, ממש לא ראוי לתגובה.

  5. עינת:
    להשחיל מילה? הרסת לי את הגלגל של העכבר! (:

    ראשית, תודה על הגילוי הנאות, לא כולם היו עושים את זה.

    * לא ביצעתי "התקפה חזיתית" על היחצ"נות, ואין צורך להיכנס לביטויים דרמטיים. אתם עושים עבודה מסוימת, וכמו כולם רוצים להתפרנס. הטענות שלי הן לא ליחצ"נות, אלא לעיתונות. המקצוע הזה חי מהעיתונות, שהפכה במידה לא מעטה להיות תלויה ביחצ"נות בחזרה, וברור לי שקריאה שלי לעיתונות להשתמש פחות ביח"צנים עושה לך לא נעים. טבעי.

    * לגבי המקרה של "תיק תקשורת", אני לא מכיר את הפרטים ולא את הכתבה מעבר למה שאתה מציינת, כך שאין לי הרבה מה להעיר, מלבד שזה נראה לי מעיד על תסכול מסוים של העיתונאי שיש לו סיפור אבל כנראה אסור לו לספר אותו מטעמי צנזורה או מטעמים אחרים, וגם חשוב לו שידעו שהוא התאמץ ועשה עבודה עיתונאית, ו"דפקו" לו אותה כאשר לא אישרו להעלות אותה עם כל הפרטים.
    אני סבור שמקרים כאלו ראויים לעלות במגזין כמו "העין השביעית". התסכולים המקצועיים של העיתונאי לא אמורים לעניין את הלקוח הסופי שלו: יש סיפור – תביא אותו במלואו, אין סיפור – שתוק. בזה אני מסכים אתך, סיפור מעורפל שכזה אינו מקדם דבר, ואינו מכבד את מי שכתב אותו, בלי קשר לידיעות יחצ"ניות.

    * היחצ"נות היא ערוץ להעברת מידע? לא יותר ולא פחות? איזו היתממות! לא משלמים לך כסף בכדי להעביר מידע (חיובי בלבד, כמובן) אודות חברה X ולא אודות חברה Y, שאינה לקוחה שלך? את פשוט שירות לציבור? הולכת ברחוב ומלקטת פיסות מידע ומעבירה לעיתונות כעזרה התנדבותית?- את מעבירה מידע שנועד לקדם תדמיות של בעלי אינטרסים.
    לא אמרתי שאני אקבע, תקראי שוב את דברי. אמרתי שמצדי יקימו אזור נפרד להודעות לעיתונות, עליו יהיו חתומים משרדי היחצ"נות והעיתון לא יהיה אחראי לתכנים, כמו פרסומות. ואז לא תצטרכי להחניף לעיתונאי (המשכיל, הנאור והחרוץ) ולעורך (המשכיל, המנוסה והחכם).

    * אני לא היסטוריון ולא מנסה לבדוק איפה זה התחיל, אני רק חושב שכדאי לאפס מערכות עכשיו.

    * נכון, לכל אחד שפונה לעיתונאי יש אינטרס כלשהוא, בין אם זה רשמי כיחצ"נות או שזו הדלפה של איש צבא / פוליטיקה / כלכלה וכדומה. זו דרכו של העולם. תפקיד העיתונאי היא להוציא את המוץ מן התבן ולבדוק את הנושא מכמה זוויות בכדי לנסות ולהגיע לחקר האמת, או אפילו רק לפרסם ביחד כמה אמיתות ושהציבור ישפוט. אבל, כאשר הוא מקבל דברים רק ממקור אחד ומפרסם אותם כמו שהם או רק בעריכה קלה (בכדי לטשטש עקבות…) – הוא מועל בתפקידו.

    * לא לקחתי את זה אישי. למה נותנים לי לכתוב ב"רשימות"?- תשאלי את מנהלי האתר. למה אני בקשר עם "ידיעות"?- תשאלי את "ידיעות".
    זו בדיוק הנקודה: בגלל הרשת אנשים כמוני יכולים לכתוב בלי שמישהו בהכרח "יאשר" אותם קודם (אם כי בשני המקרים הנ"ל כן "אישרו" אותי, אחרת הייתי פותח בלוג ב"ישראבלוג" או אתר נפרד משלי). פשוט מושג "התקשורת" השתנה, התרחב עד למאוד ואינו כולל רק את הגופים הרשמיים כמו העיתונים היומיים, תחנות הרדיו והטלוויזיה. הרשת קיבלה אותי, ורבים אחרים, בלי שום מבחן. תארי לעצמך, כל אחד פשוט יכול לכתוב מה שבא לו, וכל העולם נגיש לזה. אכן, מראות קשים.
    ולידיעתך: הכתיבה הראשונה שלי באופן פומבי, ב"דה מרקר", הייתה בגלל שהם פנו אלי והציעו לי לכתוב באופן רשמי. כנראה בגלל העיניים היפות שלי.

    * אם כבר מדברים על מקצועיות, ומזכירים את התואר שלי בתקשורת. אנחנו משני צידי "המתרס": את עם ניסיון אבל בלי השכלה, ואני עם השכלה אבל בלי ניסיון (ולא עוסק במקצוע). פרדוקס עתיק יומין. לפי מיטב ידיעתך, ושאר הקוראים כאן: מה הם הקריטריונים בהם צריך לעמוד אדם, *כיום*, בכדי להתקבל לתפקיד עיתונאי בעיתון יומי מכובד? במקומון? אשמח לקבל תשובה על שאלה זו.
    התקיפה של בעלי תואר אקדמאי לעומת בעלי הניסיון לא ממש מחמיאה לעוסקים בתחום. מה הפחד? שדרישות הסף יעלו? שהעסק יהיה יותר ברור וממוסד?
    אני הייתי במחזור הראשון של התואר במקום בו למדתי, וזכורה לי שבמחזור הזה החלה ללמוד גם מפיקה בגל"צ, אשה מבוגרת יותר מרוב הסטודנטים, ותיקה ומוערכת במקצוע – ולמרות זאת היא בחרה ללכת ללמוד באופן מסודר. זה היה מאוד ראוי בעיניי.

    * על איזה כללים את מדברת? מה זה "לפתוח את מקצוע העיתונות"? את מי בדיוק שואלים אם לפתוח או לא? מי שירצה יהיה עיתונאי, מי שירצה יהיה משורר, מי שירצה יהיה צייר וכן הלאה. זו הרשת. אם הוא יהיה טוב – יהיה לו קהל, ואם לא – הוא ידבר ללמפה. נכון, מצד אחד תתרחש זילות של מושגים ומצד שני יצוצו כאלו שבנסיבות אחרות לא הייתה אפשרות להיחשף לתכנים שלהם. זו דמוקרטיה של תכנים.
    וכמו שכתבתי מקודם, אם הכל היה כ"כ מוצלח, אולי איש לא היה טורח לנסות ולהיות עיתונאי ברשת. ולא, אני לא מגדיר עצמי כ"עיתונאי".

    * "כלב השמירה" כפי שאת מגדירה ודואגת לו, הוא יותר פודל מפונק, כפי שכתבתי לעיל. בואי ניקח את הדימוי הזה למצב שקיים במציאות שאינה שייכת לעיתונות: יש בית עם כלב שמירה. באים הפורצים וזורקים לו נתח בשר עסיסי המכיל סמי הרדמה. הכלב נהנה מהבשר וגם משינה טובה. הפורצים מבצעים את מלאכתם.
    זה בדיוק מה שהיחצ"נות עושה – מפטמת את העיתונות בנתחים מוכנים מראש (שלא לומר לעוסים), ומרדימה אותה – בעוד שהעיתונות צריכה להישאר ערנית בכדי לקבל את נתח הבשר שלה מגופם של הפורצים.

    * לפני שאתייחס לגופה של התגובה הנוספת שלך, בקשה והבהרה:
    כאן זה לא עיתון, ואני לא אקבל יותר הכנסת שמות של לקוחות שלך או של אחרים. מספיק הקידום העצמי שאת מבצעת כאן. אם תרצי להביא דוגמה מהמציאות שלך, בבקשה רשמי חברה X או "מסוימת". אחרת אני אאלץ למחוק את התגובה בשלמותה (ואין לי אפשרות עריכה של תגובה שכבר עלתה). כדאי לגבות את התוכן לפני שמעלים אותו כתגובה.
    לצערי הרב אני חוזה שלא רחוק היום שגם בלוגרים יתחילו לקבל הודעות של דוברים ויחצ"נים. דואל זה דבר זול. אבל כך גם מחולל החוקים ב-OUTLOOK…

    המקרה שהבאת, בהסתמך על דבריך ומבלי לבדוק, הוא אכן יפה מאוד, חשוב ותרם לכלל הענף.
    לדעתי מקרה מסוג זה ראוי היה לו התבצע על ידי איגוד בתי התוכנה ולא ע"י יחצ"נית של בית תוכנה ספציפי, אבל זו כבר בעיה של התנהלות בית התוכנה והאיגוד.
    את עשית למעשה יותר עבודה עיתונאית, ואפילו תחקיר, מאשר יחצ"נות רגילה – וזה בבחינת היוצא מן הכלל המעיד על הכלל.
    אין לי שום התנגדות למקרים מעין אלו, בהם איש התקשורת של בעל האינטרנס, כחלק מהאינטרס, יבצע תחקיר ראשוני על נושאים חשובים ברמה הציבורית ויעביר אותם לכתב. רק חשוב שהכתב יוודא את נכונות הדברים ויבדוק גם את הצדדים האחרים והמתנגדים לאינטרס, בכדי להגיע לאותה "תמונה שלמה".
    המבחן של המקרה הזה הוא בכך שהיה בו יותר ציבורי מפרטי, כי התכנים שהעברת לכתבת נגעו מעבר לאינטרס הצר של שולחיך.

    אורי:
    * לא הבנתי – איזה עבודה עיתונאית יש בלהתקשר לשולח ההודעה (שכנראה גם היה מעורב בניסוחה) ולתחקר אותו על המילים שהוא עצמו שלח? מה, הוא יגיד: סליחה, זה בעצם חצי ממה שרשמתי?

    * המצב שאתה מדבר עליו נכון להיום, וכמו שכתבתי לעיל, הוא מצב בו גרסאות הרשת של עיתוני הנייר זוכות לפופולריות בגלל המוניטין, שיטות העבודה המסודרות וההרגל של הקוראים. אבל אנחנו רק בהתחלה. להיות ערוץ מידע זה דבר די קל, בייחוד אם דוחפים לידך את המידע לפרסום.
    עובדה שיואב יצחק הקים את "מחלקה ראשונה", שככל שידוע לי אין לה גרסת נייר, והוא מנסה לעשות עיתונות, שעדיין כוללת קבלת חומר מיחצ"נים.
    תראה איזה יופי, בדיוק שוטטתי שם, ויש להם, כמו שאמרתי, אזור נפרד המיועד להודעות לעיתונות, בשם שולחי ההודעה. מה רע בזה? גם ערוץ מידע וגם הפרדת תכנים.
    http://www.nfc.co.il/newsDieryPublic.asp. בנוסף, גם בעמוד השער הוא מפנה לאתרי העיתונים האחרים, מה רע לפרגן? יש גם מעין "מכתבים למערכת" חביב (http://www.nfc.co.il/showAllNewsDocs.asp). מה שחסר לי שם (מעבר לממשק מסודר ונקי יותר), ואולי סתם לא מצאתי, זה הסבר מפורט על האתר, מטרותיו, שיטות עבודתו והאישים העיקריים הפועלים בו.

    גלית: אם יש לך משהו מעשי להוסיף לדיון את מוזמנת, אחרת את מתבקשת שלא להגיב כאן. תודה.

  6. לא עובד. לא ניתן לקשר ישירות. הקישור מתבצע דרך הכותרת "קול העם" בעמוד הראשי, בכותרת של פונט לבן על רקע כחול לקראת סוף העמוד.

  7. חשבתי שמילים זה המקצוע שלך.
    באת לכאן, העלית את התוכן שלך, את הלקוחות שלך, את מפעליך – ועכשיו את נעלמת? בלי לעמוד מאחורי דבריך? בלי לענות לטיעונים נגדיים?

    אני ממש מרגיש מנוצל על ידיך. השתמשת בבמה והלכת. כמה יחצ"ני מצדך.

  8. למקרה שהובנתי לא נכון: כאשר כתבתי "בלי השכלה" התכוונתי להשכלה הרלוונטית למקצוע, כלומר תואר אקדמאי בתחום או בתחום קרוב.

    לא היתה בזה שום כוונה להעליב או להפחית, רק לציין עובדה שאת העלית בעצמך.

Leave a comment

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *