זעקי עיתונות אהובה

כל מי שעוסק דה-פקטו בתקשורת יגיד לך שהתואר הוא חארטא ברטא.
הוא לא באמת מקדם אותך לאנשהו ובטח שלא מכין אותך לעבודה עצמה.
ביננו, לי עצמי אין לא תואר ואפילו לא תעודת בגרות.

רק חשבתי שבתגובה שלי, אני מחדדת את הנקודה שלך.. 😉

עינת:
להשחיל מילה? הרסת לי את הגלגל של העכבר! (:

ראשית, תודה על הגילוי הנאות, לא כולם היו עושים את זה.

* לא ביצעתי "התקפה חזיתית" על היחצ"נות, ואין צורך להיכנס לביטויים דרמטיים. אתם עושים עבודה מסוימת, וכמו כולם רוצים להתפרנס. הטענות שלי הן לא ליחצ"נות, אלא לעיתונות. המקצוע הזה חי מהעיתונות, שהפכה במידה לא מעטה להיות תלויה ביחצ"נות בחזרה, וברור לי שקריאה שלי לעיתונות להשתמש פחות ביח"צנים עושה לך לא נעים. טבעי.

* לגבי המקרה של "תיק תקשורת", אני לא מכיר את הפרטים ולא את הכתבה מעבר למה שאתה מציינת, כך שאין לי הרבה מה להעיר, מלבד שזה נראה לי מעיד על תסכול מסוים של העיתונאי שיש לו סיפור אבל כנראה אסור לו לספר אותו מטעמי צנזורה או מטעמים אחרים, וגם חשוב לו שידעו שהוא התאמץ ועשה עבודה עיתונאית, ו"דפקו" לו אותה כאשר לא אישרו להעלות אותה עם כל הפרטים.
אני סבור שמקרים כאלו ראויים לעלות במגזין כמו "העין השביעית". התסכולים המקצועיים של העיתונאי לא אמורים לעניין את הלקוח הסופי שלו: יש סיפור – תביא אותו במלואו, אין סיפור – שתוק. בזה אני מסכים אתך, סיפור מעורפל שכזה אינו מקדם דבר, ואינו מכבד את מי שכתב אותו, בלי קשר לידיעות יחצ"ניות.

* היחצ"נות היא ערוץ להעברת מידע? לא יותר ולא פחות? איזו היתממות! לא משלמים לך כסף בכדי להעביר מידע (חיובי בלבד, כמובן) אודות חברה X ולא אודות חברה Y, שאינה לקוחה שלך? את פשוט שירות לציבור? הולכת ברחוב ומלקטת פיסות מידע ומעבירה לעיתונות כעזרה התנדבותית?- את מעבירה מידע שנועד לקדם תדמיות של בעלי אינטרסים.
לא אמרתי שאני אקבע, תקראי שוב את דברי. אמרתי שמצדי יקימו אזור נפרד להודעות לעיתונות, עליו יהיו חתומים משרדי היחצ"נות והעיתון לא יהיה אחראי לתכנים, כמו פרסומות. ואז לא תצטרכי להחניף לעיתונאי (המשכיל, הנאור והחרוץ) ולעורך (המשכיל, המנוסה והחכם).

* אני לא היסטוריון ולא מנסה לבדוק איפה זה התחיל, אני רק חושב שכדאי לאפס מערכות עכשיו.

* נכון, לכל אחד שפונה לעיתונאי יש אינטרס כלשהוא, בין אם זה רשמי כיחצ"נות או שזו הדלפה של איש צבא / פוליטיקה / כלכלה וכדומה. זו דרכו של העולם. תפקיד העיתונאי היא להוציא את המוץ מן התבן ולבדוק את הנושא מכמה זוויות בכדי לנסות ולהגיע לחקר האמת, או אפילו רק לפרסם ביחד כמה אמיתות ושהציבור ישפוט. אבל, כאשר הוא מקבל דברים רק ממקור אחד ומפרסם אותם כמו שהם או רק בעריכה קלה (בכדי לטשטש עקבות…) – הוא מועל בתפקידו.

* לא לקחתי את זה אישי. למה נותנים לי לכתוב ב"רשימות"?- תשאלי את מנהלי האתר. למה אני בקשר עם "ידיעות"?- תשאלי את "ידיעות".
זו בדיוק הנקודה: בגלל הרשת אנשים כמוני יכולים לכתוב בלי שמישהו בהכרח "יאשר" אותם קודם (אם כי בשני המקרים הנ"ל כן "אישרו" אותי, אחרת הייתי פותח בלוג ב"ישראבלוג" או אתר נפרד משלי). פשוט מושג "התקשורת" השתנה, התרחב עד למאוד ואינו כולל רק את הגופים הרשמיים כמו העיתונים היומיים, תחנות הרדיו והטלוויזיה. הרשת קיבלה אותי, ורבים אחרים, בלי שום מבחן. תארי לעצמך, כל אחד פשוט יכול לכתוב מה שבא לו, וכל העולם נגיש לזה. אכן, מראות קשים.
ולידיעתך: הכתיבה הראשונה שלי באופן פומבי, ב"דה מרקר", הייתה בגלל שהם פנו אלי והציעו לי לכתוב באופן רשמי. כנראה בגלל העיניים היפות שלי.

* אם כבר מדברים על מקצועיות, ומזכירים את התואר שלי בתקשורת. אנחנו משני צידי "המתרס": את עם ניסיון אבל בלי השכלה, ואני עם השכלה אבל בלי ניסיון (ולא עוסק במקצוע). פרדוקס עתיק יומין. לפי מיטב ידיעתך, ושאר הקוראים כאן: מה הם הקריטריונים בהם צריך לעמוד אדם, *כיום*, בכדי להתקבל לתפקיד עיתונאי בעיתון יומי מכובד? במקומון? אשמח לקבל תשובה על שאלה זו.
התקיפה של בעלי תואר אקדמאי לעומת בעלי הניסיון לא ממש מחמיאה לעוסקים בתחום. מה הפחד? שדרישות הסף יעלו? שהעסק יהיה יותר ברור וממוסד?
אני הייתי במחזור הראשון של התואר במקום בו למדתי, וזכורה לי שבמחזור הזה החלה ללמוד גם מפיקה בגל"צ, אשה מבוגרת יותר מרוב הסטודנטים, ותיקה ומוערכת במקצוע – ולמרות זאת היא בחרה ללכת ללמוד באופן מסודר. זה היה מאוד ראוי בעיניי.

* על איזה כללים את מדברת? מה זה "לפתוח את מקצוע העיתונות"? את מי בדיוק שואלים אם לפתוח או לא? מי שירצה יהיה עיתונאי, מי שירצה יהיה משורר, מי שירצה יהיה צייר וכן הלאה. זו הרשת. אם הוא יהיה טוב – יהיה לו קהל, ואם לא – הוא ידבר ללמפה. נכון, מצד אחד תתרחש זילות של מושגים ומצד שני יצוצו כאלו שבנסיבות אחרות לא הייתה אפשרות להיחשף לתכנים שלהם. זו דמוקרטיה של תכנים.
וכמו שכתבתי מקודם, אם הכל היה כ"כ מוצלח, אולי איש לא היה טורח לנסות ולהיות עיתונאי ברשת. ולא, אני לא מגדיר עצמי כ"עיתונאי".

* "כלב השמירה" כפי שאת מגדירה ודואגת לו, הוא יותר פודל מפונק, כפי שכתבתי לעיל. בואי ניקח את הדימוי הזה למצב שקיים במציאות שאינה שייכת לעיתונות: יש בית עם כלב שמירה. באים הפורצים וזורקים לו נתח בשר עסיסי המכיל סמי הרדמה. הכלב נהנה מהבשר וגם משינה טובה. הפורצים מבצעים את מלאכתם.
זה בדיוק מה שהיחצ"נות עושה – מפטמת את העיתונות בנתחים מוכנים מראש (שלא לומר לעוסים), ומרדימה אותה – בעוד שהעיתונות צריכה להישאר ערנית בכדי לקבל את נתח הבשר שלה מגופם של הפורצים.

* לפני שאתייחס לגופה של התגובה הנוספת שלך, בקשה והבהרה:
כאן זה לא עיתון, ואני לא אקבל יותר הכנסת שמות של לקוחות שלך או של אחרים. מספיק הקידום העצמי שאת מבצעת כאן. אם תרצי להביא דוגמה מהמציאות שלך, בבקשה רשמי חברה X או "מסוימת". אחרת אני אאלץ למחוק את התגובה בשלמותה (ואין לי אפשרות עריכה של תגובה שכבר עלתה). כדאי לגבות את התוכן לפני שמעלים אותו כתגובה.
לצערי הרב אני חוזה שלא רחוק היום שגם בלוגרים יתחילו לקבל הודעות של דוברים ויחצ"נים. דואל זה דבר זול. אבל כך גם מחולל החוקים ב-OUTLOOK…

המקרה שהבאת, בהסתמך על דבריך ומבלי לבדוק, הוא אכן יפה מאוד, חשוב ותרם לכלל הענף.
לדעתי מקרה מסוג זה ראוי היה לו התבצע על ידי איגוד בתי התוכנה ולא ע"י יחצ"נית של בית תוכנה ספציפי, אבל זו כבר בעיה של התנהלות בית התוכנה והאיגוד.
את עשית למעשה יותר עבודה עיתונאית, ואפילו תחקיר, מאשר יחצ"נות רגילה – וזה בבחינת היוצא מן הכלל המעיד על הכלל.
אין לי שום התנגדות למקרים מעין אלו, בהם איש התקשורת של בעל האינטרנס, כחלק מהאינטרס, יבצע תחקיר ראשוני על נושאים חשובים ברמה הציבורית ויעביר אותם לכתב. רק חשוב שהכתב יוודא את נכונות הדברים ויבדוק גם את הצדדים האחרים והמתנגדים לאינטרס, בכדי להגיע לאותה "תמונה שלמה".
המבחן של המקרה הזה הוא בכך שהיה בו יותר ציבורי מפרטי, כי התכנים שהעברת לכתבת נגעו מעבר לאינטרס הצר של שולחיך.

אורי:
* לא הבנתי – איזה עבודה עיתונאית יש בלהתקשר לשולח ההודעה (שכנראה גם היה מעורב בניסוחה) ולתחקר אותו על המילים שהוא עצמו שלח? מה, הוא יגיד: סליחה, זה בעצם חצי ממה שרשמתי?

* המצב שאתה מדבר עליו נכון להיום, וכמו שכתבתי לעיל, הוא מצב בו גרסאות הרשת של עיתוני הנייר זוכות לפופולריות בגלל המוניטין, שיטות העבודה המסודרות וההרגל של הקוראים. אבל אנחנו רק בהתחלה. להיות ערוץ מידע זה דבר די קל, בייחוד אם דוחפים לידך את המידע לפרסום.
עובדה שיואב יצחק הקים את "מחלקה ראשונה", שככל שידוע לי אין לה גרסת נייר, והוא מנסה לעשות עיתונות, שעדיין כוללת קבלת חומר מיחצ"נים.
תראה איזה יופי, בדיוק שוטטתי שם, ויש להם, כמו שאמרתי, אזור נפרד המיועד להודעות לעיתונות, בשם שולחי ההודעה. מה רע בזה? גם ערוץ מידע וגם הפרדת תכנים.
http://www.nfc.co.il/newsDieryPublic.asp. בנוסף, גם בעמוד השער הוא מפנה לאתרי העיתונים האחרים, מה רע לפרגן? יש גם מעין "מכתבים למערכת" חביב (http://www.nfc.co.il/showAllNewsDocs.asp). מה שחסר לי שם (מעבר לממשק מסודר ונקי יותר), ואולי סתם לא מצאתי, זה הסבר מפורט על האתר, מטרותיו, שיטות עבודתו והאישים העיקריים הפועלים בו.

גלית: אם יש לך משהו מעשי להוסיף לדיון את מוזמנת, אחרת את מתבקשת שלא להגיב כאן. תודה.

לא עובד. לא ניתן לקשר ישירות. הקישור מתבצע דרך הכותרת "קול העם" בעמוד הראשי, בכותרת של פונט לבן על רקע כחול לקראת סוף העמוד.

למקרה שהובנתי לא נכון: כאשר כתבתי "בלי השכלה" התכוונתי להשכלה הרלוונטית למקצוע, כלומר תואר אקדמאי בתחום או בתחום קרוב.

לא היתה בזה שום כוונה להעליב או להפחית, רק לציין עובדה שאת העלית בעצמך.