חטיפים – גריסת טרום פסח

* ראשית, שאפו, כפי שאומרים בחוגים מסוימים (איזה?), לגל מור על הכתבה "הרשתות האלחוטיות בישראל חשופות", המפרטת נסיעת חישוף של רשתות אלחוטיות באזור התעשייה האולטרה-הייטקי של הרצליה פיתוח.

בדיוק מה שאני רוצה מהעיתון שאני קורא: יציאה לשטח – למציאות המקומית, חשיפת אחוריים של מלכים, ושירות לציבור: הן שידע כיצד החברות שנותנות לו שירות ומוצרים מגינות על המידע שלהן (ובשל כך, גם על שלו), והן שילמד להיזהר בעצמו.

אני משער שהרבה מנהלי רשתות אלחוטיות נקראו היום לבוס להסביר מה הם עושים בנושא.
אחלה, כן ירבו כתבות שכאלו!

(אגב, נראה לי ש-YNET התחילו לתת קרדיט לקוראים המעבירים ידיעות דרך "האימיל האדום", נושא שעלה בדיון האחרון בנושא (אגב, למה "אימיל" ולא "אימייל"? ובכלל, לא עדיף להשתמש במילה העברית היפה "דואל"?))

* המציאות שלנו לפעמים דומה יותר לפרק מ"אזור הדמדומים".
בעקבות הפיגוע השגוי בסוף השבוע ("פיגוע שגוי" – מושג חדש), רציתי לכתוב שכפיצוי, המנוח יועלה על ידי המפגעים לדרגה של שאהיד – אבל המציאות הקדימה אותי:
"הבכיר בגדודי חללי אל-אקצה הוסיף: "נחשיב את ג'ורג' חורי כשאהיד, כמו מאות הפלסטינים שנהרגו בידי כוחות הכיבוש הישראלים"." – אבל הוא נרצח בידי כוחות השחרור הפלסטינאים! והוא בכלל (כנראה) נוצרי! וזו פעם שנייה שאתם עושים את זה למשפחה הזו (איזה מזל דפוק יש למשפחה הזו)! יא אהבל!
אגב, גולדה אמרה את זה יותר טוב: "לעולם לא נסלח לערבים על שהם מכריחים אותנו להרוג אותם".
איך הכוחות האלימים בחיינו (משני הצדדים) ששים לנכס את הטעויות שלהם (שבד"כ פוגעות בקהלים המתונים, משום מה) לתוך רשימת ההצדקות הצדקנית שלהם.

בכל אופן, כחלק מהסקת המסקנות בארגוני ההתנגדות, עודכן נוהל הפיגוע ומעתה יש לבצע קודם לפיגוע "נוהל וידוא יהודי":

1. יש להגיע פיזית לכדי מגע עם הקורבן
2. לקחת את תעודת זהות ולבדוק את סעיף ה"לאום" (בשלב זה כדאי גם לבדוק מבטא יהודי)
3. במידה וזו תעודת זהות חדשה (כזו שהסעיף הנ"ל ריק) או שהקורבן בלי תעודה מזהה עליו – יש להפשיט את הקורבן ולבדוק את איבר מינו (בגברים בלבד), האם הוא נימול (כדאי להצטייד קודם בכפפות סטריליות). לגבי נשים עוד אין בדיקה, הנושא בטיפול.

במידה והקורבן אינו יהודי, אנא בקש סליחה באדיבות והמשך בדרכך. במידה והקורבן הוא יהודי – שחרר רסן, שחרר ניצרה ושחרר צרור.

* רואים אותם (גם גברים, נודה וגם נבוש) נוהגים במכונית שלהם. הכביש ריק ומסביבם רק אוויר ואספלט. הנוסע מאחוריהם יכול לראות את תבנית המחשבה שלהם מתבטאת באורות, כמו בסרט "מפגשים מהסוג השלישי": גז, מחשבה (אורות הברקס האדומים), גז, מחשבה, מחשבה (אתם כמעט מתנגשים בהם), גז (ניצלתם), מחשבה (איך עוקפים דבר כזה? פחד אלוהים!), גז (וכעת אתם נותנים גז ומתפללים עד שגמרתם לעקוף אותם).
בראי אתם רואים אותם ממשיכים באיתות המורס המחשבתי שלהם, והמכונית שלהם ממשיכה לגהק כמו מלח שיכור, נעה קדימה ומאטה פתאום, וחוזר חלילה.
צריך להדביק למכונית שלהם סטיקר: "אם נוהגים לא חושבים".

* סליחה, אולי מישהו כאן יודע למה נמכרים כל כך הרבה בשמים בפסח?
איזה קטע בהגדה שפספסתי? מנהג יהודי עתיק? פיצוי על כך שבנות ישראל לא הספיקו להתכונן כיאות ליציאה? תזכורת להכנות לכניסה לארץ המובטחת לאחר 40 שנות ג'יפה במדבר? תמהתני.

 

חטיפים: גברים מתים על זה, אוכלים את זה, ובועטים זה בזה

# ביונת יש עכשיו כתבה הנוגעת לגורמים השונים המקצרים חייו של גבר.
לדעתי הם שגו בכותרת, והוסיפו ה' מיותרת במילה האחרונה.

# שגיא קופר בהגיג משעשע על מהות הלוף. נראה שזה המלבן / הגורם החסר בכתבה שהוזכרה לעיל.

# שלמה שרף דן במשולש בעלים – כוכבים – אוהדים, והזכיר לי דברים דומים שכתבתי בעבר. שם גם הזכרתי כמה טוב שרביבו בא אלינו לעשות את הפנסיה.

סוף שבוע נעים, יבש וחם לכולנו!

סיכום הדיאגנוזה של ד"ר J + חטיפים

# לאחר בירור קצר, התברר שבהרצאה של הד"ר היו מעט מהכותבים מ"רשימות", וגם עידו קינן, שנשלח מטעם "חיים ברשת" (אך לבסוף הוחלט על ידי המערכת שלא להעלות את הכתבה לאתר שלהם) ולכן הוא מפרסם את ההתרשמות שלו + ראיון קצר בבלוג שלו.
בתגובות שם מתבלט הלמו בדעתו השלילית כנגד "רשימות", אם כי נראה לי שהוא יותר כועס על ההתבטאות של ירדן כפי שהופיעה בכותרת הרשימה של עידו, ועם כל אהדתי לירדן – גם אני חושב שיש בה אנטגוניזם. ירדן הוסיף הסתייגות מהכותרת בתגובות הרשימה של עידו.

# בשבוע שעבר דפקתי נפקדות עקב קורס שלקחתי ב"נט ברייס", היחידים המוסמכים על ידי חברת מוצרי התקשורת סיסקו, להעביר בישראל את הקורסים הרשמיים שלהם.
לקחתי את הקורס הבסיסי שלהם, ICND, שהוא קורס ההכנה לקראת התואר המקצועי הראשון שלהם, CCNA. את הקורס לקחתי בכדי להרחיב את הידע שלי בתקשורת בכלל, ב-WAN וניתוב בפרט, ובמוצרי סיסקו עוד יותר בפרט.
(הערה מראש למגיבים: הם לא שילמו לי – אני דווקא שילמתי להם)

מה אני אגיד לכם? התרשמתי. התרשמתי קשות. זועזעתי. נחרדתי. אין ספק שאני כרגע יודע רק מעט על מוצרי סיסקו, ושזו רק נקודת הפתיחה, ואולי אני לא רואה את האור – אבל זה מה שיש לי כרגע, וזה לא טוב. כבר עבדתי בעבר עם מתגים של נורטל, כך שקצת רקע וניסיון בתקשורת יש לי.

א. שיטת העבודה העיקרית (וזו הנלמדת בקורס) היא ממשק TUI ‏(Text User Interface) – ממשק של פקודות בסגנון DOS, למי שרוצה דוגמה.
יש אפשרות לעבוד עם תפריטים מבוססי טקסט, אך גם בהם ההפעלה היא באמצעות מקשי אותיות (כמו ב"חלונות" אך ללא הצורך בשילוב מקש ALT), ולא ניתן לבחור את התפריטים על ידי מקשי החיצים.
יש גם ממשק WEB דרך דפדפן, אבל לא התנסיתי בו, ואמרו לי שגם בתפריטים וגם ב-WEB אין את כל הפקודות שיש ב-TUI…

די, נגמרו ימי ה-TUI, זה חרא של ממשק, המידע לא "בא אליך" ולא מכוון אותך בדרכך, אתה צריך לזכור את כל הפקודות או כל הזמן להיעזר במנגנון העזרה (הדי סביר, יחסית למצב).
הרצון למכור תוכנות ניהול יקרות בכדי לקבל GUI הוא פרקטיקה אנטגוניסטית ומרגיזה. זו גישה מתנשאת וסחטנית. אם אני אצטרך בעתיד לשקול רכישת ציודי תקשורת, אני בהחלט אחפש יצרנים אחרים, למרות השם שסיסקו עשתה לעצמה בתחום הניתוב.
לעתים נדמה לי שיצרנים לעתים מייצרים מוצרים קשים לתפעול בכדי להאדיר את ה"הילה" שלהם כמוצרים מתוחכמים הדורשים ידע רב, ובדרך גם אוספים קופונים על חומרי הדרכה וקורסים להמונים המפלבלים בעיניהם בחוסר אמון מהול בפחד.
תאמינו לי, חיי אנשי הסיסטם והתקשורת מלאים בעבודה וקשיים גם בלי ממשקים שלמהנדסים קל ומהר להוציא במינימום עלויות.
נורטל, כדוגמת קונטרה, נותנת להורדה בחינם תוכנת ניהול מתגים מבוססת GUI ו-JAVA, והיא לגמרי לא רעה.

ב. ספרות ההדרכה הייתה לא מדובגת עד הסוף והיו בה כל מיני טעויות ואי-התאמות למציאות.

ג. בפעם הראשונה בחיי ראיתי קורס הדרכה המתייחס לשני מוצרים שונים באותו הקורס, משפחת מתגי ה-1900 וה-2950.
בכדי להוסיף חטא על פשע – גם לא כל הפקודות תואמות בין שתי הגרסאות במקרים בהם מדובר באותן תכונות מוצר.
והדובדבן – תוכלו לראות בקישור ל-1900 שהמוצר הגיע ל-END OF LIFE, ואינו נמכר או נתמך… – איך אומרים המגיבים: GADOL!
נו, מילא, היסטוריה זה דבר חשוב וצריך לתת שירות למי שכבר קנה.

ד. אם הוקלדה פקודה תקינה, לאחר הקשת ENTER אין שום חיווי חיובי בסגנון OK, אך יש חיווי שלילי במקרה של שגיאה, תוך הפניה למיקום הטקסט השגוי. מצד שני, אם הוקלדה פקודה נכונה מבחינת התחביר אך שגויה מבחינת היישום התקשורתי – הפקודה תתקבל כתקינה וללא מחאה. דברים לא יעבדו, אבל אתם תקבלו "יפה מאוד" על סדר וניקיון.

נו, *קרכץ*, השכלנו. גם שיעור רע הוא שיעור.

# ביום ראשון הייתי ב"פורום דה-מרקר". בסוף השבוע שקדם לפורום קיבלתי בדואל, כך פתאום, הזמנת חינם לכנס (שעולה מאות שקלים בשוטף), בתור מי שכתב פעם באתר. יפה שזוכרים חסד נעורים, גם למי שלא תמיד התנהגו יפה.

מה אני אגיד לכם? מזמן לא נהניתי כך. זה לא הכנסים הרגילים והמשמימים עד מעלפים של אנשי מחשבים יבשים. לאנשי עסקים יש כריזמה, חוש הומור, אגו, אהבה למריבות ובכלל היה שמייח; וכמובן שגם המזון והמשקה היו משודרגים יחסית לכנסים ההמוניים…

בפאנל הראשון שטח יעקב גלברד את מררתו באופן פתוח וגלוי בנוגע לעזיבת מק-אר (אשר לא שלחו נציג למרות שהוזמנו), ושאר חברי הפאנל די גיבו אותו. ארז ויגודמן מ"עלית" אמר שקודם כל צריך שתהיה התנהגות אתית (בפרסום?) בין אנשים, ורק אח"כ יש להתייחס לפן המשפטי של הדברים. צודק.
נושא נוסף שעלה היו עמלות היתר שמקבלים משרדי הפרסום מאמצעי התקשורת ספציפיים בכדי להעדיף דווקא אותם כערוצי הפרסום, סכומים המגדילים את הכנסת הפרסומאים על חשבון שיקולים מקצועיים בבחירת ערוצי הפרסום, ובדיעבד על חשבון המפרסם. אורן מוסט, בתור ראש איגוד המפרסמים לשעבר, הודה שלא הצליח להביא לשקיפות בנושא זה והמצב נותר בעינו. לדעתי זה בומרנג של משרדי הפרסום, שרק יעודד מפרסמים גדולים להיעזר בחברות רכישת מדיה או להקים מחלקות פרסום פנימיות.

בפאנל השני נדון נושא המאכערים כפי שהתבטא בפרשת בנק הפועלים וביטוח לאומי.
בתחילה נעשה ניסיון להבדיל בין סיווגים שונים של מאכערים, שהם למעשה מתווכים בין אזרח / מוסד לבין גופים שלטוניים. הרי גם עורכי-דין ורואי-חשבון יכולים להיחשב כמאכערים, אם כי מקצועיים ומוכרים כנציגים לגיטימיים של המבקשים. הוסכם שמאכער הוא לגיטימי בגלל חוסר ידע ו / או מקצועיות של המבקש והוא חוסך זמן וכסף למבקש, כל עוד הוא אינו עושה דברים שאינם חוקיים או הנעזרים בחוסר אתיקה של נציגי השלטון.
בנושא "בנק הפועלים" ו"ביטוח לאומי" הועלו טענות מהפאנל והקהל ש"ביטוח לאומי" אינו מתדיין על חוב כלפיו במשך 10 שנים (!!!) עם החייבים הרגילים שלו ולכן נקט בהעדפה כלפי בנק הפועלים (ולמעשה גם מנע מהקופה הציבורית סכומים ניכרים), וגם נטען כי לא ייתכן ש"בנק הפועלים", גוף פיננסי מסודר וקשוח בהוצאותיו ישלם מיליוני שקלים לחינם.
מר יוחנן שטסמן, מנכ"ל "ביטוח לאומי", שנכח בפאנל סירב להתייחס באופן פרטני לנושא בטענה כי "הנושא נמצא בחקירה משטרתית", והוסיף (על פי מיטב זכרוני) כי "אם התבצע תשלום – הרי שהתבצע תשלום לשווא, ללא סיבה". שיק על סך 7.7 מליון ש"ח מ"בנק הפועלים"!!!
(גילוי נאות: בעבר עבדתי ב"בנק משכן" מקבוצת "בנק הפועלים", אך לא נחשבתי כעובד הבנק)

הפאנל השלישי היה קצת יותר מייגע ומשפטי, כי הוא נגע להקפאת ההליכים של תבל וערוץ 10. הכי מצא חן בעיני היה מודי פרידמן, מנכ"ל ערוץ 10. האיש משתמש באנדרסטייטמנט כבמטה כשפים. הוא הזכיר לי קצת האש-פאפי – לא מתבלט, די מתלבט אבל הראש עובד. בחור משעשע. גם צבי יוכמן, המנהל המיוחד של תבל הרשים בתפקיד "הצנוע הידוע" שלא יודע כיצד הפרסום נפל עליו וכיצד ניסה להתחמק ממנו. בחור חריף. וכמובן היה רני רהב. זו הפעם הראשונה שאני רואה את האיש ב-LIVE. מעניין, באמת בחור מעניין. הוא אכן מדבר באופן קצת נשי, ואף עם שגיאות תחביר, אבל יש לו ראש על הכתפיים והוא לא מתבייש להגיד את מה שהוא חושב, גם אם זה לא תמיד במקום או מנומס. ניכר שהוא מזדהה עם לקוחותיו עד הסוף, ולוקח את הצד שלהם לאורך כל הדרך. אני משער שזה מאוד מרשים ומחבב אותו על לקוחותיו – אם כי אני לא בטוח שגישה זו היא הנכונה עבורם בכל מקרה.

הפאנל הרביעי היה הרגיש ביותר כי עסק בפרשת רמדיה. את הפאנל הנחה טל רונן, מחברת Coaching שמגדירה עצמה כחברה ל"אימון אסטרטגי לחברות", מעין יועצים ארגוניים. סגנון ההנחיה שלו היה קופצני וקצת אגרסיבי ולדעתי הוא לא היה האדם המתאים לנושא המאוד ייחודי ורגיש שנדון. 
בפאנל נכחו גם יועץ התקשורת מוטי מורל, מנכ"לית "מטרנה" ואיש יחסי הציבור שלה, אנשי רמדיה לא העלו נציג למרות שהוזמנו – אך נכח איש יחסי הציבור שלהם בתחילת הפרשה, אלי לניאדו, שפוטר בתחילת הפרשה עקב חוסר שביעות רצון של החברה מטיפולו בנושא. יאמר לזכותו שהוא הסכים לעלות לבמה ולהציג את עמדתו ואף לספוג ביקורות רבות מעמיתיו.
רוני רימון, בצד החיובי, התפעל מההפרדה התקשורתית שהייתה בין מותגי היינץ ורמדיה, המיובאים שניהם על ידי אותה החברה. לדעתי אין כאן שום סיבה להתפעלות מאחר והפרדה זו קיימת מזמן, עוד לפני הפרשה, ובצדק, מאחר ומדובר במוצרים שונים בתכלית, הפועלים בשווקים שונים לחלוטין, ולכן מראש לא היה טעם לכרוך אותם זה בזה.
בצד השלילי, ששו כולם להצביע על הגמגום התקשורתי של החברה בימים הראשונים של הפרשה, וההסבר שהחברה המתינה למשרד הבריאות בוטל כהגררות וחוסר יוזמה, שנתפסו כ"שתיקה כהודאה". בהקשר זה דובר שעורכי-דין רבים ממליצים ללקוחותיהם לשתוק בכדי שלא יואשמו אח"כ בנטילת אשמה ועל כן יוכלו להגיע לדין פלילי שיכלול את קריסת החברה. אולם שתיקה זו חורצת דין ציבורי מיידי בתקשורת על חשבון מעין "ביטוח משפטי עתידי" שאינו וודאי. דובר על כך שראשי חברות במשבר צריכים לקחת "אחריות" אך לא "אשמה". רעיון יפה אך לא תמיד קל להבדיל בין הדברים וכל איש מפרשם בצורה אחרת.

# למדתי לדעת שיש בארצנו שוקולטייר ששמו "מישי בלוג". מה יקרה אם הוא יפתח בלוג?

# שלחתי את "נופלת מגרייס" לראות את הסרטון השני מלמעלה, והיא חייכה.

# טוב, מאוחר, אני צריך ללכת לישון. כנראה שבזמן הקרוב קצת אעלם מהמסכים כי אני צריך להשקיע זמן ומרץ בפרויקט שאני מנסה להרים, ואם הוא יצליח – אתם כבר תדעו. ואם לא, אולי גם אז תדעו…

לילה טוב!