פה לא קבור הכלב

ואם חשבנו שראינו כבר הכול בנוגע להתנתקות, הרי שתמיד יש עוד לאן לרדת.

                                          

קבלו את להקת מעופפי עמותת "תנו לחיות לחיות". גם הם תופסים טרמפ יחצ"ני על המהלך של השנה.
מעלים קמפיין, לא פחות. גם מודעה בעיתון, גם סרטון וידיאו. והם רוצים שתדרשו מאריק לדאוג לפנות גם את כל בעלי החיים, לשחרר אותם מהרצועה.
אני מניח שאריק צריך לדאוג שאלפי חיילים ושוטרים יאומנו בתפיסה הומאנית של כלבים, פיתוי חתולים תועים בקעריות חלב, וחיקוי קולות החיזור של התוכים.

בואו ונראה אילו הנחות יכולות לעמוד מאחורי קמפיין זה:
א. המתנחלים הרשעים, שרק ארץ ישראל השלמה בראש שלהם, מרוב צער ישכחו את בעלי החיים, או לחילופין – ישאירו אותם בכוונה, בכדי להדגים את אכזריות הניתוק בין אדם לחבריו הטובים ביותר.
ב. אין מצב שבעלי החיים יזכו ליחס טוב מהפלשתינאים ברצועת עזה.
ג. אין מצב שבעלי החיים יוכלו לדאוג לעצמם, כמו לא מעט בעלי חיים בטבע.

מילא שכל השנה אנשי העמותה משקיעים משאבים רבים בבעלי החיים, בעוד שלא מעט בני אדם נזקקים היו שמחים לקבל את עזרתם. אבל זה? מה זה צריך להיות?
כל המדינה על הרגליים, עשרות אלפי אנשים עומדים לעזוב את בתיהם, אזרחים מגויסים לצבא, תקציבים מוגדלים, שיבושים בסדרי החיים, וזה מה שדחוף להם? כרגע?

ואני לא מונה את הרצח המתועב של אתמול, כי הוא בוצע בסמיכות להעלאת הקמפיין, אתמול בערב, ולבטח לא ניתן היה לבטל את המודעות בעיתונים. אבל לפחות את הפרסום באתר שלהם שיורידו, שנדע שיש להם גם לב לאנשים, ולא רק לבעלי חיים.

ענדו את הסרט הכתום

מוצע בזאת סרט כתום, מציאותי יותר, למתנגדי ההתנתקות:

                        הסר לפני טיסה

(בצבעים אחרים אני מדמיין את מפת ישראל אשר בה הסרט הזה מחובר לשטחים. הסר וטוס)

ניתן גם לגוון בנימה יותר סקסית (אמנם לא כתום, אבל למי אכפת):

 

יהודי לא דורס יהודי!

מסיים אדם מותש את יום עבודתו, וחש הוא לביתו.
לפגוש את בני משפחתו, לנוח, להתרחץ, לאכול דבר מה. בורגני כזה. מה יש לו בחייו?
רק שקט הוא רוצה בסוף היום. רק שקט.

מוזר. הפעם הפקק מתחיל מוקדם יותר בכביש גהה, לצידי הספארי.
שמא ברח לו אריה להשכיל באוניברסיטת בר-אילן? אולי ג'ירפה שמה פעמיה אל השיפודיות
באור-יהודה?
תעלומה.

והפקק איטי, רוב הזמן למעשה עומד.
והנה מעל גשר בר-אילן, עומד לו פינגווין, רובו לבוש שחור, מעט לבן מבצבץ לו בחזה, והוא מנופף בהתלהבות בדגל שרובו צהוב, וסמל לא ברור באמצעו ככרכוב. פינגווין מוזר, יש לו זקן.
מטריד אותי הדגל הזה, די דומה לזה של החיזבאללה. יכול להיות שהם הגיעו עד לאמצע המדינה?
מתקרב אנוכי עוד במעט, והסמל באמצעו של הדגל הוא כתר מפואר, כנראה של מלך משיח שמזה זמן מה, לעולם ועד, נקבר.

לאט לאט משתחרר לו הפקק, ומעט לפני פתח תקווה נגלה הפקקט.
המוני פינגווינים משני צידי הכבישים, לידם עומדים כחולי המדים וענקי היס"ם, אלה לצד אלה, בעוינות שקטה מתוחה ומתנועעת. ועם ישראל, רכבו ופרשיו עוברים לאיטם בתוך החרבה, מקווים שהים לא ישוב ויסגור עליהם טביעה רטובה.

עוד מעט בהמשך, שם, מעט מרוחק, מסתתרת סיבת המסיבה. מיטב בחורינו שומרים על מיטב בעיותינו – כחולי עיניים ועזי מבע הם הצוות הנבחר, פוקקי הכבישים ומבעירי הצמיג. בוודאי מרגישים הם כחוד החנית, עליהם סומך העם שינתקו התכנית.
(האם בסוף המשגל, יקבלו הם אות לוחמים ובו בוער הגלגל?)

וחושב לו אדם, שכעת ממהר הוא לביתו, כיצד היה נוהג לו נקרו אלו בדרכו?- כאשר נוהג הוא בנחת עדי מעונו, וצעיר מלא להט מסתער אלי פגושו?

מצד אחד, נשמה יהודית הוא, ויש בו אהבה והיא תנצח, והוא פגוע כי ההחלטה התקבלה באופן לא דמוקרטי (כפי שמחליט הקב"ה באופן סיסטמטי), ובעליה אל השטח את אדמתנו הוא גאל (למרות שלא התקיים כלל משאל), ותיקון הנזק למכונית כלל לא יהיה זול או קל.
אכן, טיעונים כבדי משקל לטובת העולל.

אבל יש גם צד שני. האדם מותש מיום עמלו, והאינסטינקטים שלו… כבר לא כל כך שלו, ורוצה הוא לראות את אשתו וילדיו, ובטנו הבורגנית מקרקרת ומשפיעה על שיקול דעתו, ורגלו ממילא על הגז והוא בטח יעבור לפני שהפוחז בכביש יאחז.

שמח אדם שרק נתקע הוא בפקק בלתי נסבל, ולא נאלץ לשקול את כל שיקולי הבעד ונגד הנ"ל, בעשירית השנייה לפני קביעת הגורל.

חושב לו אדם, בלא מעט תרעומת, כיצד זה שמעם סגולה נותרה רק צומת.