ביקורת מסעדה – אודאון (Odeon)

שם המסעדה: אודאון ( Odeon )
כתובת: הארבעה 10, תל אביב
אתר: http://www.rest.co.il/odeon
טלפון: 03-5628868

לאחרונה החלה אודאון במסע פרסום מקומי אך אגרסיבי, על השילוט בדרכים המובילות מהעבודה חזרה לביתי, וטענה, כך נדמה לי, כי הם המציאו את ההמבורגר או משהו מגוחך כזה ושיש להם המבורגר חדש כל יום. ומאחר ואני אוהב לפוצץ בלונים, אך המבורגרים יותר, החלטתי להיענות לקריאת הקרב.

הוריה של טלי הסכימו לשמר את הילדים למשך הערב. איך שאיציק נכנס הוא התפלא, כמעט כעס, שאני לא רואה את המשחק של מכבי (הוא אוהד הקבוצה מנעוריו, בתל אביב הקטנה). מייד פתחתי לו ערוץ 2, והתמונות הראשונות היו של אוהדי ת"א במבחר סצינות של הלם מהמיטב של מוזיאון השעווה של מאדם טוסו. הוא הסביר לי את תמונת הקרב: חיפה מובילה 5 LOVE על אשדוד, ומכבי עוד לא התחילה לחמם צמיגים. על הג'נטים היה תיאור טוב יותר. אין ספק שהעתיד נראה מאיים בנקודת הזמן הנוכחית. ויזה (כן, זה השם שלה, ובלי בדיחות, המקור מבולגריה) נאנחה למראה בעלה המתרגש לשווא (לדעתה), והלכה לבקר את הנכדים שסירבו לישון, ואנחנו ברחנו למספר שעות של שימור זוגיות והרחבת גזרה.

ברחוב הארבעה אין חניה, גם (או בעיקר) בשבת, בתשע בערב. בלית ברירה נכנסנו לחניון שבין הארבעה לחשמונאים. 13 ש"ח לכל הערב. סביר. החניון כמעט מלא, לא האמנתי, זה מיתון זה? עושים צחוק מהחדשות.
בחזית המסעדה, כרגיל, שומר משועמם (2 ₪ למאובטח). על עיצוב המסעדה לא ארחיב מלבד ציון שהוא לא ממש ברור ודי חסר אופי.
המסעדה מגדירה עצמה כביסטרו אמריקאי. זה לא נשמע מגוחך? את הצרפתים זה בטח היה מרגיז. אין שתי מילים כה רחוקות זו מזו. אני מתאר לעצמי שמנהלי המסעדה התכוונו להגיד דיינר משודרג, זה היה יותר נכון.

יש לציין כי תחזוקת המסעדה וניהולה הם ברמה נמוכה: כאשר הגענו היו רק שני מלצרים ורבע מסעדה בלבד מלאה, בהמשך המסעדה התמלאה לכדי שני שליש, אך רק מלצרית אחת נוספה והשירות היה איטי ודרש נפנופי ידיים מרובים בכדי לזכות בתשומת לב. מנהל משמרת או משהו דומה לא היה בנמצא לאורך כל הערב. תמוה ביותר.

השירותים היו מלוכלכים מעט, הפח של הניירות לניגוב ידיים היה מלא ומיכל הניירות עצמו היה ריק. הערתי על החוסר בנייר לאחת המלצריות עוד לפני המנה הראשונה, אך גם לאחריה עדיין לא היה נייר. רק לאחר המנה העיקרית הצליחה המסעדה לעמוד במשימה כבדה זו.

כאשר הגענו לשולחן (המוזמן מראש), גילינו כסאות עם פירורי לחם ושולחן מעט שומני (עקב ניגוב מהיר, כנראה). השולחן עצמו היה שבור במקום אחד בולט בצידו ודי שרוט, בכל אופן צריך אווירה של דיינר, לא?

למנה ראשונה טלי הזמינה את מרק היום (18), שהיה מרק ירקות ואני הזמנתי טבעות קלמרי פריכות עם איולי (24). המרק של טלי היה (לשם שינוי במרקי ירקות) סמיך למדי ויותר דומה למחית מאשר למרק מימי, וזה טוב, אבל לצערה גם הטעם דמה למחית. בזיקה מהירה של מלח ופלפל שיפרו קמעה את המצב והיא סיימה רק שני-שליש ממנו (על התנהגות טובה).
הקלמארי שלי היו עשויים בצורה מדויקת והיו רכים ונימוחים ולא הפכו לצמיגים (כמנהג מקומות רבים), אבל לצערי הציפוי שלהם היה אנמי לחלוטין וכך גם האיולי (מיונז עם שום, ככל שידוע לי) לא היה איולי אלא מעין רוטב אלף האיים קצת חריף. הזלפתי עליהם לימון שצורף למנה, ולעסתי ברגשות מעורבים.

באודאון מתמחרים מנות עיקריות בשיטה הקלוקלת לפיה מנה עיקרית מתומחרת בנפרד מהתוספות, אולי בכדי להציג מחיר ראשוני נמוך. כדאי לשנות את הגישה הזו, היא לא מוסיפה אהדה למקום.

במנות העיקריות חל שיפור ניכר: טלי הזמינה פילה יען (56) עם פירה (8). לדעתי, ואמרתי לה זאת, חבל שהיא הזמינה יען, שהיא חיה אכן בשרית למדי במרקמה (עוף שמחקה בקר) אך די דלה בטעם. בכל מקרה הפילה הותקן היטב והיה עסיסי, וגם הפירה היה רך ומחיתי. למנה נלווה רוטב אדמדם, כנראה על בסיס יין וציר בקר, אם כי הוא היה עדין למדי ולמעשה לא ממש תרם למנה. לא נרשמו ניצוצות לשום כיוון.

ולמסמר הערב – הבלון הזה נשאר שלם: כמובטח, ההמבורגר הקלאסי (37) מצוין. 250 גרם. בשרי כדבעי, טחון קצת גס עם מעט שומן, הוגש מדיום כפי שביקשתי. הוספתי לו גם גבינה (5) ובייקון (7). הגבינה הייתה גבינה איכותית וטעימה בפני עצמה (בניגוד למה שאחרים בד"כ משליכים על הקציצה שלהם), גם הבייקון היה פריך אך לא שרוף וללא הסחוסים המעצבנים שלעיתים נלווים אליו, כלומר איכותי ומנוקה כראוי. לשולחן הורדה ערכת רטבים (בקבוק קטשופ היינץ, טבסקו, מיכל קטן של מיונז (זה יכול להיות מחוץ למקרר למשך זמן? תמהתני) עם כפית וכנ"ל גם חרדל), שתרמה לעיצוב ההמבורגר לחוויה מתקנת. מצד שני, לא לדאוג, ההגמוניה של אגדיר לא מאוימת, אך בהחלט אינה פועלת בחלל ריק.

הקטע של המבורגר חדש כל יום הוא שלכל יום בשבוע יש את ההמבורגר שלו, כלומר אותו המבורגר בסיסי עם תוספות שונות ומשונות. אצלנו היה עם פטריות שמפיניון ביין אדום. ויתרתי כי רציתי לבדוק את המוצר הבסיסי, שהוא המבחן האמיתי, ללא כיסויים וצלצולים.

מי שהיו בהחלט הרבה יותר טובים מאשר באגדיר היו הצ'יפסים (8): פלחי תפו"א מתקתק מעט, שנפרסו במקום עם הקליפה וטוגנו. בני לוויה ראויים להמבורגר אשר במחיצתו שכנו. מאוד מוצלחים. אין הרבה מסעדות שמוכנות לעשות בעצמן צ'יפס, ועל כך מגיע למסעדה ציון לשבח.

למרות שכבר היינו די מלאים, רצינו לקבל תמונה מלאה על המסעדה ועל כן גם לדגום את אגף המתוקים, על אף שכבר היינו די מלאים. לא עמדנו במשימה זו משתי סיבות: כי לא הצלחנו להשיג מלצר/ית וגם כי מצאנו על סף הבטון של חלון הראווה של המסעדה (מהצד הפנימי), לידו ישבנו, מבחר רב של מעופפים שהשיבו את נשמתם לבורא. גם התיאבון שלנו שב לבוראו ברגע זה. נפנפנו לחשבון.
המלצרית (אותה אחת של הנייר לייבוש הידיים) תמהה מדוע אנו לא מעוניינים בקינוחים. הפנינו אותה לבית הקברות והיא אמרה שזה באמת לא נעים אך לא נראתה לי נדהמת מדי. היא אמרה שהם מרססים פעם בשבוע, באמת שמחתי על כך אך תהיתי איך כל המעופפים באו למות באותו המקום? (מעל המקום לא היה מתקן אנטי זבובוני או משהו דומה).

הארוחה גם כללה שני בקבוקים מהגודל הקטן ביותר (250 מ"ל) של פפסי מקס (אהבת חיי), 10 ₪ כל אחד!!! אני מבין שצריך להרוויח, אבל לפחות שיעשו את זה על הפריטים הייחודיים של המסעדה, ולא על אלו שאפשר להשוות למקומות אחרים. הסכום הזה מוגזם לכל הדעות, אך למזלם אני מכור, אז לא התווכחתי, שלא ייקחו לי בחזרה.
סך החשבון היה 187 ₪ לזוג: שתי מנות ראשונות, 2 מנות עיקריות בתוספת תוספות ושני בקבוקי שתייה, כולל אבטחה.

סיכומים:

למסעדה: להשקיע קצת יותר במסעדה ופחות בפרסום, כלומר: להוסיף מנהל משמרת (עולה כסף אך שווה זהב), להוסיף מלצרים, להוריד את מחיר השתייה הקלה ולהוסיף איש אחזקה שיחליף נייר בשירותים, ירוקן פחים ויעלים זבובים מתים (רצוי לפני שבאים האורחים).
לסועדים: לוותר על המנות הראשונות בלב שקט, להגיע ישר לעיקריות (לא לדאוג, אתם תשבעו) ולהתרכז בבשר (רצוי כזה שאין לו כנפיים).
מסקנות אופרטיביות או האם נחזור?: כנראה שלא לארוחת ערב שאמורה לגרום לנו הנאה, אבל כן לארוחת צהריים עסקית (לא ביררנו אם יש. איזה רשלנות של מבקרים מתחילים) שתתרכז בהמבורגר ובצי'פס ותתעלם מהשאר (ובתנאי שיתחילו לנהל שם את העסק כמו שצריך ויתחזקו אותו כראוי למסעדה).

בדרך חזרה, באיילון, היו הרבה מכוניות עם דגלים של מכבי תל אביב, אבל הדגלים היו פסיביים, לא נופפו בהם, המכוניות לא נסעו באקסטאזה וצופרים לא ירקו אויר דחוס. לא יכולתי לנחש, בסרט האילם הזה, אם מכבי ניצחה או הפסידה. נאלצתי לחכות לחדשות של 11 בכדי להבין שבכל אופן הם ניצחו. את האוהדים שלהם. אח"כ גם קראתי ב-YNET שהם לא פרצו למגרש בסיום.
אני חושד שהאוהדים לא היו מנומסים כמו שהם היו בהלם או על סף אירוע קרדיולוגי. עוד אליפות כזו ואני קונה מניות של שח"ל.

בבית הכול היה בסדר. איציק היה קצת לבן אבל מאושר כחתן ביום היוולדו, וויזה הייתה מאושרת מהנכדים. מה צריך יותר בחיים?