ההשתתפות לעיתונאים אסורה

אני מת מעייפות, לאחר שבלילה הקודם נלחמתי ב-Sasser מראשית המשחק של "מכבי" ועד לפנות בוקר, אבל אני חייב להעלות את הציטוטים הללו.

"האיגוד הישראלי ליחסי ציבור ודוברות" מקיים תחרות לעידוד המצויינות בתחום יחסי-הציבור בישראל. התחרות נקראת "האריה השואג" (ע"ש אריה דרעי? ע"ש יוסף טרומפלדור (היחצ"ן הציוני הידוע באמרתו "טוב למות בעד ארצנו")?).

מספר משרדי יחצ"נות סירבו להשתתף בתחרות מסיבות שונות. אחד הסרבנים, רוני רימון ממשרד "רימון כהן", אף דאג לתת פומבי לעמדתו שהמקצוע מחייב דיסקרטיות (למרות שהוא מופיע לעתים באירועים פומביים שונים ואף כותב פרשנויות מדי פעם בעיתונות).

היום, בעמוד 4 של מוסף הכלכלה של "ידיעות אחרונות" עונה לו יובל ארד, יו"ר הועדה המארגנת של התחרות, במכתב תשובה פומבי משלו. לצערי לא הצלחתי למצוא קישור למכתב, אולי YNET יעלו אותו בימים הקרובים בכדי להוסיף לשמחה.

אני מביא ממכתב זה ציטוטים של שתי פסקאות שלדעתי ראויות לתשומת לב:

1. "יחסי הציבור הפכו בשנים האחרונות לשותף האסטרטגי המרכזי של הלקוחות גם בישראל. ריבוי ערוצי המדיה, התחרות התקשורתית והעובדה שכ-85% מהחומרים המתפרסמים בכל כלי התקשורת בארץ מקורם ביחסי ציבור ודוברים, נתנו לעוסקים בענף כוח רב באמצעות שליטה במידע."

85%?! ואפילו נניח שהנתון האמיתי הוא פחות מכך – עד לאן הוא מגיע? 70%? 50%? מי כותב את העיתון?

2. "רק חיזוק תדמית הענף יהפוך את אנשי יחסי הציבור בעתיד לשותפים בתהליכים בתחום התקשורת כגון: חוק העיתונות ומעמד האתיקה העיתונאית; לרכוש השפעה במועצות הציבוריות של הגופים המשדרים וכד'."

כאן נגמרות מילותיי. תקראו את הציטוט הזה עוד פעם, הוא ראוי לכך.

לילה טוב.