הסטארט-אפ של ע'

( פורסם לראשונה ב- The Marker ב-24/12/2000.
פורסם באתר זה לראשונה באפריל 2003, ומועלה כעת שוב מסיבות שיובנו לקוראי הרשימה)

לע' יש סטארט אפ. הסטארט אפ נקרא פ'.
הוא התחיל אותו לפני הרבה שנים. הרבה לפני שנולד המושג סטארט אפ.

פ' היתה פעם חטיבה בתוך חברת י"נ, אבל היא לא הייתה מוצלחת במיוחד ואנשיה לא "נטמעו" יחד עם שאר החברה, וגם לא היו רווחיים במיוחד.
חברת י"ל היתה חברה חדשה שנכנסה בסערה לשוק המנומנם – ורצתה מאוד להגדיל את נתח השוק שלה.
חברת י"נ שמחה מאוד כאשר חברת י"ל כבשה את נתח השוק בו הייתה פ', והיא הסכימה למכור את חטיבת פ' במחיר נמוך ביותר לי"ל. העיקר להפטר מפ' וממנהלה – ע'.

ע', מנהל חטיבת פ', סבר מאז ומעולם שפ' צריכה להיות חברה עצמאית, ולא חטיבה בתוך חברה אחרת.
עוד בימיו כחלק מי"נ הוא רצה להיות עצמאי עם פ', והעימותים עם י"נ על רקע זה היו אחת מהסיבות העיקריות לרצונה של י"נ להעיף אותו ואת פ'.

עד כמה שע' לא אהב את י"נ, הוא כבר ממש שנא את י"ל.
העובדה שי"ל לא ממש רצתה להטמיע בתוכה את פ' אך מצד שני גם לא מכרה אותה הלאה, ובכך פשוט הזניחה אותה – שיחקו לידיו של ע' שהחליט לממש את חזונו להפיכת פ' לחברה עצמאית.

פ', בתור השועל הוותיק והערמומי ביותר בכרם, החל לממש את שאיפותיו בכל הדרכים האפשריות:
בתחילה הוא החל לאחד את אנשיו סביבו וסביב החזון שלו, ומשם היתה הדרך קצרה לנזקים מכוונים במוצרי החברה בכלל והחטיבה בפרט. כאשר זה לא עזר החל ע' גם להסית עובדים בתוך י"ל אשר עבדו בעבר בפ' או הכירו שם אנשים.
בסוף נמאס לי"ל מפ' והם זרקו אותו.

אולם לא אדם אובססיבי ונחוש כמו ע' יוותר כל כך בקלות על חלומו.
הוא החל לפעול מבחוץ. הוא אסף סביבו אנשים שהיו פעם ב-פ' וכאלו שיצאו ממנה בעקבותיו.
הם הקימו מעין "ספין אוף" חיצוני ומרדני שכל מטרתו היא לנתק את פ' מי"ל בשלב הראשון, ואם אפשר אז אולי גם לקחת בסערה את י"ל כולה (אבל זה לא נורא אם זה לא יקרה).
הם החלו לייצר מוצרים אשר מתחרים ישירות באלו של י"ל, וגם החלו ללכלך עליה בכל פורום אפשרי בעולם, ולטעון נגדה כי היא מפירה את האיזון בשוק ומדכאת בנקמנות את חטיבת פ' המסכנה.
ע', שהחל להשתכר מכוחו העולה, גייס גם את תמיכת החברות הגדולות בשוק הייחודי בו עסקו. התמיכה הושגה לא תמיד מתוך רצון טוב, אלא מתוך איום חצי סמוי של ע' כלפי חברות אלו. ע' הבהיר להן שאם הן לא יסייעו לו להשיג את פ' לעצמו ואולי גם להעיף את י"ל מהשוק (דבר שממילא גם הן רצו) – הוא יפגע גם להן בעסקים, כפי שהצליח להוכיח יפה עד כה.

י"ל, שהיא למעשה גם סטארט אפ, אבל יותר ותיק ומבוסס – לא יכלה להרשות לעצמה מאבקים כל כך עיקשים, ולאורך זמן, עם ע'. מספר מוצרים שלה החלו לסבול מההתקפות של ע', ולמרות שהיא הושיבה אנשים נאמנים משלה בתוך חטיבת פ', החטיבה עדיין המשיכה לחבל בחברה.

י"ל החליטה להיכנס למשא ומתן עם אנשיו של ע' (עדיין לא אתו ישירות, כי זה עדיין היה קצת מוגזם), בכדי לנסות ולהגיע להסכמות.
לא שהמשא ומתן הפסיק את הפעילות העוינת ההדדית בין י"ל ואנשי פ', אבל דברים בכל אופן התקדמו, ולו כי לכלל השוק נמאס לשמוע על י"ל ו-פ', ולכן איגוד החברות בשוק העולמי דחק בהן להגיע להסדר מהר ככל שניתן.

בחודשים האחרונים, לאחר זמן רב של משא ומתן פורה (כך נראה לפחות), בו ע' ואנשיו הציגו עמדה מתונה והשיגו ויתורים רבים מי"ל, הרגיש ע' כי הוא מיצה את תדמית הילד הטוב – והיא אינה יכולה להשיג לו עוד הטבות, ולכן חזר, וביתר שאת, למרר לי"ל את החיים.

האמת היא שלכולם כבר נמאס – גם לאנשי י"ל וגם לאנשי פ'. כולם כבר רוצים ללכת הביתה, אבל כולם גם לא רוצים להרגיש שויתרו או שילמו מחיר לחינם.
חברי הנהלת י"ל והדירקטוריון שלה מתחלפים כל הזמן (בעיקר בגלל חוסר יכולתם להתמודד עם ע'), ולכן גם משנים כל הזמן את המשא ומתן. ייתכן וגם אין בהם מי שמסוגל לקבל וליישם החלטות שישימו קץ לסכסוך הזה.

ע' מצדו שקוע עמוק באובססיה שלו.
ע' הוא הדגם לסטארט אפיסט שיכול לחולל מהפכות ולהגיע מאפס למאה. הוא רק לא יכול לשמור על חברה בגודל מאה. ניכר כי התארכות המשא ומתן נותנת לו לגיטימציה להמשיך ולשחק את המהפכן, העיקר שלא לנהל חברה מסודרת.
הוא יודע שבתפקיד כזה הוא ייכשל בוודאות.

הוא מאוד חולה בימים אלו.
נראה כי כמו משה רבנו (אלף סליחות על ההשוואה) הוא יהיה זה שעשה הכל בכדי להביא את אנשיו לארץ המובטחת – אך הוא עצמו יישאר בהר נבו.

 

קישורים:
ביוגרפיה קצרה של ע'
ע' גם זכה בפרס חשוב

האתר הרשמי של פ' כיום
ההיסטוריה של חטיבת פ'

אתר הנהלת י"ל
אתר דירקטוריון י"ל

 

אחרית דבר / הערות לימים אלה:

זכור לי, בעת הפרסום הראשוני של המאמר, התגובה הראשונה היתה של אחד מהקוראים הזריזים, אלה שלא קוראים עד הסוף או בודקים קישורים מצורפים, ולכן הוא היה נורא סקרן ושאל במי מדובר?

בחינת המאמר הזה כיום היא שיעור מאלף בשבילי עד כמה למזרח התיכון קצב משלו. עד כמה דברים, ככל שנדמה שהם יותר משתנים – נשארים בדיוק אותו הדבר.

ע' אולי חולה, ולארץ המובטחת הוא עדיין לא נכנס – אבל כמה מתו בינתיים?

כמו הדוד העשיר שכולם מחכים שימות, כי אז בטוח יהיה יותר טוב (לדעתם. טובה תקווה מחיים), אבל הוא, יש לו לוח זמנים משלו, והוא נהנה מכל רגע שהוא יודע שחייו הם "נא" אחד גדול לכל החפצים במותו. ואף אחד לא מוכן לעשות את מה שהיה צריך לעשות מזמן. קדוש, בלתי פגיע.

הוא הוכיח, מעל לכל ספק, שהוא שחקן השח המזרח תיכוני הטוב מכולם.

 

Click & Mortal

( פורסם באתר TheMarker.com ב- 31.12.2000 )

התחלנו מ-Dot Com (וירטואלים לחלוטין), אח"כ ראינו שצריך להוכיח קשר למציאות הפיזית אז עברנו ל-Click and Mortar (אגב, Mortar גם ניתן לפירוש כ"טיח", מלשון לטייח. אתם מבינים. אולי היה עדיף Click and Brick. נשמע קצת יותר מוצק).
לאור כל המושגים – חשבתי על מושג חדש, המתאר את חברות הדוט קום שנעלמו או ייעלמו: Click and Mortal.

לא ניתן לסכם את השנה האחרונה ללא המאפיין הבולט ביותר שלה – רכבת השדים שנקראת סטארט אפ.

לדעתי, את הדחיפה הגדולה ביותר לסצינה הזו נתנה רשת האינטרנט (כן, היא שוב "אשמה"). זה לא שלא היה קודם מושג של סטארט אפ, אבל הרשת הפכה אותו לבהלה לזהב. ועכשיו, כאשר התברר שיש רק מעט זהב, ולא לכולם – נותרה רק הבהלה.

למראית העין, הרשת הורידה את הסף הנדרש להקמת עסק עולמי.
היא נתנה את היכולת לפתח תוכנה / אתר במהירות יחסית ומייד לעלות לאוויר אל מול קהל צרכנים פוטנציאלי כלל עולמי אליו ניתן להגיע בעזרת צינורות הפצה מידיים ובחינם.

הרשת הגיעה בשיטת "יש מאין", ואף אחד לא צפה את ההשלכות שלה (אפילו לא מיקרוסופט הגדולה).
ברגע שהיזמים הבינו את הכוח הקיים ביכולת לחבר מחשבים מכל העולם על ידי תקשורת נתונים – הם חשבו שה"יש מאין" (כולל מודל החינם) שבו "נתגלתה" הרשת תופס גם לגבי שיווק וכלכלה.
כעת מתברר כי יכולת השיווק לכל הגולשים היא בעיקר וירטואלית, כי כמו בעולם האמיתית, היכולת להגיע לכולם ברשת היא מאוד יקרה (אם כי פחות מערוצי הפרסום המסורתי).

הרצון להיות ראשונים בשוק חדש לחלוטין, בכדי לתפוס נתח שוק גדול ככל שניתן – הכתיב את מהירות הזמן לשוק כמרכיב עליון לאורו עובד כל מיזם. והמהירות הזו בדרך כלל מוציאה מוצרים מרושלים.
הראשוניות לא הוכחה כמרכיב אשר מנצח תמיד, בייחוד כאשר חברה גדולה החליטה להיכנס לתחום (מקרה Netscape Navigator מול Microsoft Internet Explorer).

ליזמים היה את הרצון להיות עצמאים, בעלי חברה משלהם, להרוויח מהר והרבה ולפרוש לפנסיה בגיל 30. לא ילך? – יחזרו לעבוד בחברה גדולה, ממילא יש מחסור קבוע בעובדים. אין שום סיכון בלפתוח סטארט אפ, בייחוד כאשר הכסף הוא של אחרים.

למשקיעים היה רצון להגדיל את הכסף הפנוי שהיה להם ממילא, ולכן הם רק היו צריכים שישכנעו אותם. במקרה הגרוע הם "ימחקו" את ההשקעה (איזו מילה יפה להפסד), אבל לא יגיעו ללשכת האבטלה. תחליף לקזינו בתוספת הרגשת בעלות.

נקודת המפגש של שני הצדדים הייתה הרצון להרוויח ומהר משוק חדש, ללא סיכון ממשי לקיומם הכלכלי.
אף אחד מהצדדים לא היה יכול באמת להינזק מהרפתקת סטארט אפ, אלא אם הם שעבדו נכסים פיזיקליים בסיסיים תמורת חלומות וירטואלים (בייחוד מצד היזם).

ועכשיו לאן?

לדעתי, המודל המתאים ביותר לסטארט אפ בישראל הוא מודל ה"חממה" – כלומר, למצוא מה הן הבעיות בטכנולוגיה / מוצרים של חברה גדולה, לפתח את הפתרון ולמכור לה את הפתרון או את כל הסטארט אפ.
הפתרון הזה ממוקד יותר מדוט קום:
• יש רק מעט לקוחות (בעלי כיסים עמוקים)
• פותרים להם בעיה שמונעת מהם להעמיק את הכיסים, כך שאתם ממש מושיעים.
• נמנע מכם מהצורך להתעסק עם "ההמון הזועם".

הבעיה עם המודל הזה היא שהוא מנציח את חלוקת הכוחות בשוק בו עוסקת החברה, ומסייע לחברות הממוסדות לשמר ולהגדיל את כוחן.
רק יזמים בעלי חזון, אומץ וגב כלכלי ינסו לכבוש לעצמם נתח שוק תחת מותגים עצמאיים, תוך מאבק בחברות הותיקות.

חוסר היכולת הישראלית להתמודד עם שיווק של מוצרי צריכה ברמת עולמית (או אפילו רק בארה"ב) כבר נטחן מכל הכיוונים.
אבל, הבעיה היא לא רק שיווקית. זו הבעיה האחרונה שלנו.
תמיד שואלים "למה אין לנו נוקיה ישראלית?". יש אשר משיבים:
יש לנו – אמדוקס, קומברס וצ'ק פוינט.
טעות. לא מדובר רק על סדרי גודל של עובדים או הכנסות. אלו אמנם חברות בינלאומיות שמוכרות הרבה אבל אלו לא חברות של מוצרי צריכה הניתנים לרכישה במחיר סביר על ידי מעמד הבינוני ומטה בעולם המערבי – אלא חברות המוכרות לחברות אחרות, ולא לקהל הרחב.
המכירה היא טכנולוגית בעיקרה – מטכנולוג מפתח לטכנולוג מטמיע במוצר הסופי. אין כמעט ראיה של מכירת מוצר סופי ללקוח סופי.

הקושי שלנו הוא לא הוכחת יכולת טכנולוגית (או אפילו שיווקית. ממילא השיווק תמיד מתבצע בקרבת הלקוחות, וניתן לשכור מומחים בעלי ניסיון) אלא העובדה שאנו תמיד נמצאים במדורי החדשות בעולם.
חוסר יציבות פוליטית וצבאית מעולם לא תרם להתפתחות כלכלית ולמוניטין עולמי במוצרי צריכה.

הצרכן העולמי לא רוצה לדאוג לאספקת המוצר / חלפים / שירות ממדינה שתמיד נמצאת בחילופי שלטון והתנגשויות אלימות, ולא משנה עד כמה המדינה המפתחת תהיה מתקדמת מבחינה טכנולוגית.
היא צריכה גם סביבה יציבה לאורך זמן.

דוגמה לפוטנציאל שלנו הייתה בשנה האחרונה, עם התקדמות תהליך השלום, בו חברות רבות מהעולם נכנסו להשקעות בישראל. הן זיהו התחלה של התייצבות בישראל – ומיהרו לנצל את היכולות הטכנולוגיות שלנו.

לכן המודל של ה"חממה" מתאים לנו כרגע:
• הצרכן העולמי לא מקשר בין המוצר הסופי שהוא מקבל לבין ישראל (ולכן אינו חושש לקנות) אך נהנה מהיכולות הגבוהות של המוצר
• החברות הגדולות יודעות שהן יכולות לקנות מאתנו מוצרי ליבה מצוינים, כקבלני משנה או מרכזי פיתוח ולכן מעדיפות אותנו

ניתן לומר שאנו כרגע מאחורי הקלעים של שוק הצריכה העולמי.

מלקוח י
צרני ללקוח סופי

בכדי שנוכל לעבור לקדמת הבמה יש צורך, כמובן, בייצוב המצב הגיאו-פוליטי, אבל גם ביכולת לפתח מוצרים סופיים ללקוח סופי.

בעידן שבו אנו לאחר אכזבת הדוט קום, הכיוון של הייטק כמוצר צריכה לשוק הפרטי יכול להיות הדרך הנכונה לשוק הסטארט אפ.
במגזר התוכנה יש אמנם בעיה של העתקות, אולם מודל ה-ASP יכול למנוע זאת, תוך שמירה על פרטיות נתוני הלקוחות.
מודל ה"חממה" יכול להישאר, אך הפעם הלקוחות יהיו בתי הכולבו וה-DEPOTS, יצרני מכוניות, אלקטרוניקה בידורית ועוד.
דוגמה טובה לכך היא חברת Friendly Robotics. החברה מייצרת מכסחת דשא רובוטית המבצעת את עבודתה ללא עזרת אדם, באמצעות חיישנים. על בסיס טכנולוגיה זו החברה תפתח גם מוצרים נוספים, כגון שואב אבק, ומפלסת שלג ביתית.

החברה מייצרת את המוצר בכללותו, כולל עיצוב מוצר יפה ואלגנטי. היא גם מכרה רישיון OEM לשימוש בטכנולוגיה לחברה אחרת, אך זאת במקביל למכירה באמצעות נציגויות ישירות (כולל האתר שלה) ומפיצים.
הקשר לישראל מוצנע, כמובן, ונזכר רק בתיאור קורות החיים של מנהלי החברה.

בעיני זו דוגמא יפה לחברה ישראלית שמוכנה להסתכן באומץ בייצור ושיווק עצמיים של מוצר צריכה עולמי. נכון שהקשר הישראלי מוצנע, אבל אני מקווה שלכל הפחות על המוצר מוטבע Made in Israel.

חברה כגון Friendly Robotics ראוי שתהווה סמן לכיוון חדש למיזמי הייטק, אשר יביאו את התחכום של הטכנולוגיה הישראלית לבתים רבים בעולם – תוך התמקצעות בייצור לשוק הביתי, שיווק המוני, ושירות תומך.

אם יקומו מספיק מיזמים כאלה בזמן הקרוב, הם יהוו בסיס להקמת חברות מוצרי צריכה ישראליות-בינלאומיות, כאשר שלום אמת יתקיים באזורנו (אם כי נראה לי שיהיה יותר מהר וקל לבצע re-location של ישראל לחוף המערבי).

מיקרוסופט? מאקרוסופט!

 

( פורסם באתר TheMarker.com ב- 17.12.2000 )

 

אזהרת הרווח האחרונה של מיקרוסופט (שימו לב, השנה הכספית שלהם נגמרת בכל 30 ליוני, ושימו לב גם להפחתה בסעיפי ההכנסות בין שנת 2000 ל-2001) מחייבת אותנו לבחינה מחודשת של שוק ה-PC, בייחוד בעידן האינטרנט, דרך השחקן המרכזי בו.
אם הענק הג'ינג'י מרדמונד מתחיל לצלוע, כדאי לנו לבדוק לו את הסוליות.

דרך אגב, הבחירה של מנהל הכספים כמציג הדו"ח החריג כל כך היא מעניינת.
האם היו"ר והמנכ"ל מציגים רק הצלחות ומוצרים חדשים? או שמיקרוסופט רצתה להקטין בחשיבות הדו"ח על ידי שליחת דרג ב' לתת הסברים?

סוף המרוץ?

ההסבר המרכזי של מיקרוסופט הוא האטה עולמית בתחום ההוצאות של פרטים וחברות בתחום ה-PC.

ההנחה הרווחת בשוק היא שנמאס ממרוץ השדרוג הבלתי פוסק.
אגב, הנחה זו כבר מתרוצצת כמה שנים ללא עדויות בשטח.

יש איזו סימביוזה שיווקית בין יצרני החומרה ליצרני התוכנה.
סימביוזה הגורמת למוצרי החומרה והתוכנה לרוץ זה בעקבות זה במרוץ של יותר גדול ויותר חזק.

המעגל של "יותר כוח מעבד, יותר זיכרון, יותר נפח דיסק, יותר בזול" איפשר (גרר?) ליצרני התוכנה לנפח את התוכנות ומערכות ההפעלה לנפחים גדלים והולכים.
התוכנות השמינו?- צריך "יותר כוח מעבד, יותר זיכרון, יותר נפח דיסק, יותר בזול" וחוזר חלילה.

זוכרים את הימים בראשית ה-MAC וה-PC, שתוכנות היו דורשות מספר מגות להתקנה וכמה KB בזיכרון ?
לא זוכרים? זה בסדר, אני מבין. ההתקנה של "אופיס 2000" עוד לא נגמרה. בסדר. תתרכזו בהתקדמות הקו הכחול.

למה קיים המרוץ הזה?
• יותר פונקציות ואפשרויות מאפשרות את התאמת התוכנה למגוון רחב יותר של לקוחות, ובכך למכור יותר, תחת שמות מותג מועטים יותר.
• רשימה ארוכה יותר של אפשרויות מוכרת יותר טוב. הלקוח קונה יותר סימני "וי" לעומת מוצרים אחרים תמורת כספו. הוא קונה את הפוטנציאל לשימוש. יש לו חופש בחירה.

אני בטוח שמעל ל-90% מהמשתמשים אינם משתמשים ביותר מ-20% מהאפשרויות במוצרים מסוג "אופיס" כי:
• אין להם צורך בפונקציות רבות, ולכן הם לא משתמשים בהן.
• הם לא למדו (ואולי גם לא רוצים / מפחדים ללמוד) את התוכנה, ולכן גם לא מנצלים את כל יכולותיה.

מניסיוני בעבודה בארגונים, אף אחד לא עושה בדיקות יעילות לאחר הרכישה. כמה זמן משתמש כל עובד בתוכנות השונות? באילו חלקים הוא משתמש בכל תוכנה? האם הוא מכיר את התוכנה? האם הוא עושה בה שימוש נכון? האם הארגון מרוויח, בסופו של דבר, משדרוגים?

כנראה שיותר חברות מתחילות להדק תקציבים ובהתאמה לשאול את השאלות האלו, בכדי לנצל טוב יותר את אשר כבר קיים ברשותן.
שדרוג כבר הוכיח שאינו מילת קסם לפתרון בעיות המחשוב של הארגון.

שיווק, שיווק, שיווק

רוב המחשבים האישיים בעולם מריצים מערכות הפעלה של מיקרוסופט, ובדרך כלל גם את אופיס. נקודה.

מיקרוסופט הוכיחה לעולם שלא חשובה הטכנולוגיה, חשוב השיווק.
טכנולוגיה טובה ללא שיווק טוב לא תגיע רחוק. טכנולוגיה בינונית עם שיווק מצוין תגיע מאוד רחוק.
היא הייתה הראשונה לנסות (ולהצליח) לפנות לשוק הביתי והעסקי הבינוני-קטן ללא התנשאות, תוך שיפור טכנולוגי מתמיד (כן, בפירוש. תשוו בין חלונות 3.11 ל-98 ובין NT 3.51 ל-"חלונות 2000") ובמחירים סבירים (לפחות לשוק העסקי).
נכון, אפל הייתה שם קודם, אבל היא התרכזה בלהיות אליטיסטית ומתנשאת, ולא עסקה בשיווק להמונים.

לזכותה של מיקרוסופט ייאמר שהיא עשתה בישראל (ובמדינות רבות בעולם) דבר חשוב שעזר לה לכבוש את השוק בצורה בלעדית – התאמה של התוכנות לשפה המקומית.
היא הוסיפה תמיכה בעברית, כולל תרגום הממשקים של מערכות ההפעלה והיישומים המשרדיים.
מצב זה לא נתן בידי הלקוחות בישראל (ובארצות רבות בעולם) אופציות מתחרות אחרות, בעיקר בתחום המחשוב הביתי.
מיקרוסופט גם דאגה לטפח כלי פיתוח שיתמכו במערכות ההפעלה שלה, ואף יזמה טכנולוגיות חדשות. היכולת שלה לטפח רשת של חברות, בתי תוכנה ומפתחים סביב הטכנולוגיות שלה נתנה לה אפשרות להציג עצמה כפלטפורמה מועדפת המעניקה ללקוחותיה מגוון והיצע עשירים למגוון מטלות, שאינם דווקא מבית מיקרוסופט.
בכך היא הצטיירה גם כ"תומכת" המעניקה פרנסה לשוק התוכנה, וגם כ"דמוקרטית" אשר אינה סוגרת עצמה בבלעדיות הקושרת את לקוחות אליה (בסגנון IBM) ומאפשרת חופש בחירה ללקוחות.

המשפט של משרד המשפטים האמריקאי מול מיקרוסופט הוא רק בבחינת דגדוג. הטיעונים המועלים במשפט יכולים להתאים באותה הקלות גם לאורקאל וסאן. לחץ עסקי והתניות שונות היו מאז ומעולם. פשוט חברות אלו לא רכשו להן מספיקות אויבים. עדיין.

מיקרוסופט היא כבר תופעה כלל עולמית, שקשה מאוד יהיה לעצור אותה רק בארה"ב. יפצלו אותה?- יופי, מדוזה – תקבלו שתיים במקום אחת.

המעניין הוא שהטיעון של אנשי היוניקס והלינוקס שהתוכנות שלהם נותנות את הכוח למשתמשים (כי התוכנה חינם וניתן לערוך בה שינויים) היא טענה קצרת רואי המגיעה עד לקצה מעבדת המחשבים.
יוניקס נותנת כוח למספר מצומצם של אנשים בעלי ידע מוקדם ויחסית גבוה בתחום המחשבים.
מיקרוסופט היא הראשונה שגרמה לתוכנות מחשב להיות מוצר צריכה.
היא נתנה למשתמשים רבים בעולם את היכולת להשתמש במחשב בצורה קלה, ידידותית, עם ריבוי שפות והרבה תוכנות צד ג' לבחירה. משתמשים אלו אינם בהכרח תמיד אנשים מתוחכמים או מלומדים במיוחד.
זה מתן כוח אמיתי. מיקרוסופט העניקה ל