הדור הבא עלינו לטובה או נפלאות דרכי הרשת

מזה זמן אני מנוי על היוצר "דור פרא" ב"במה חדשה" וגם הבאתי בעבר קישור לשיר נהדר שלו (מילים בלבד).

והנה, על הבוקר קיבלתי עדכון שהוא העלה יצירה חדשה. והפעם… "מיה"! שיר שמח, זורם, שובב, מקצועי לעילא – הלחן, העיבוד, הנגינה, השירה (גם אם אין לו קול פעמונים… אבל קול מהחיים). אני חייב להגיד שהשיר הזכיר לי את ה-Traveling Wilburys. אם זה מה שהוא הוציא תחת ידיו כמתנת יום הולדת של הרגע האחרון, אז מה הוא יוציא כאשר הוא יתכנן מראש?!
אתם חייבים להקשיב לו!
השיר כבר אצלי בלופ כל הבוקר, וכך גם החיוך המטופש שלא יורד ממני.

בדף השיר כתב דור שהשיר הוקלט באולפן "סוף היקום" אשר בבאר-שבע וגם הזכיר את איתן פישר כמי שהיה שותף לשיר. התחלתי לחפש ברשת מה עושה אולפן הקלטות בבאר-שבע (כן, אני יודע, אני מתנשא מהמרכז), ואולי אוכל למצוא עוד יוצרים מהאולפן הזה. החיפוש הוביל אותי לרשימה של השכן עומר מיכאליס, בה הוא המליץ על היוצר דויד פרץ, ואליה צורפו שני קטעים אינסטרומנטליים, שהיו חביבים, אבל לא התחברתי כל כך אליהם כאשר קראתי את הרשימה בזמן שהועלתה לאתר.
כעת ראיתי שבסוף הרשימה הגיב גם דויד בעצמו, וציין כי היצירות נוגנו באולפני "סוף היקום", שהם למעשה ביתו (אם הבנתי נכון), וגם הוא הזכיר את איתן פישר, שעובד על אלבום סולו. יופי, אמרתי לעצמי, מצאתי שלושה יוצרים מוכשרים באולפן אחד!

ואז לחצתי על הקישור שדויד פרץ הוסיף לתגובה שלו בכדי להגיע לאתר שלו, והגעתי לדף היוצר של "דור פרא" ב"במה חדשה"…

איזה שמחה יש בשמחת הגילוי. גילוי אוצרות כמו מגלי הארצות של פעם. אז את העולם הפיזי כבר גילו ומיפו – ועכשיו ברשת אנו גולשים, חוקרים, ומוצאים את היקום האנושי, הרוחני, הנפשי. מוצאים זה את זה, מוצאים את עצמנו.

אה… וכמעט שכחתי, מזל טוב מיה!

החדש של סטילי דן

סטילי דן הוציאו היום תקליט חדש. היום הוא יצא בבריטניה, מחר בארה"ב.

שם הרך הנולד: Everything must go.

אוי, אין כמו אלבום חדש ללהקת נעורים בכדי להזכיר לך כמה הזדקנת.
גם הם הזדקנו. רואים עליהם. הם נראים כמו מרצים נרגנים באוניברסיטה נידחת.

אני מפחד להסתכל בראי.

יש אתר, http://www.steelydan.com, מבולגן ולא ברור, אבל אפשר לשמוע את כל השירים ב- http://www.repriserecords.com/steelydan/player/player.html .

תתעלמו מהקטעים התמוהים של מסע הצמד במונית. למטה מצד שמאל יש קישור בשם  Play songs from the new album, זה מה שאתם צריכים. ניתן ללחוץ על כל שיר בנפרד או רק על הראשון וכל השירים יתנגנו לבד לפי הסדר (לא לדאוג לסוג הנגן, זה כנראה מגיע דרך ה-Flash).

בימים שעוד היה וויניל במוסיקה, ממש קראתי את המילים, באנגלית לא מנוקדת, וסובבתי שעות את "גאוצ'ו"

http://www.amazon.com/exec/obidos/tg/detail/-/B00004YX39/qid=1055188921/sr=1-10/ref=sr_1_10/103-7022057-8730253?v=glance&s=music )

ואת Can't bay a thrill

 ( http://www.amazon.com/exec/obidos/tg/detail/-/B000002PD7/qid=1055189107/sr=1-23/ref=sr_1_23/103-7022057-8730253?v=glance&s=music )

ורק מאוחר יותר הגיע הדבר האמיתי, התקליט שהראה מי זה הדן האמיתי: The Nightfly של דונלד פייגן. פשוט מושלם.

( http://www.amazon.com/exec/obidos/tg/detail/-/B000002KXV/ref=m_art_li_1/103-7022057-8730253?v=glance&s=music ).

זהו. מאז לא נראו עקבותיהם. ואני לא בטוח שהיום הם נמצאו.

(דוגמאות שירים בכל הקישורים שלעיל)

אני תמיד אומר שהיצירות הראשונות הן הטובות ביותר. בלי מסננים, פחדים וחשבונות. מעטים מצליחים לסנן את המסננים ולשמור על רעננות ועצמאות לאורך זמן (בוב דילן הוא דוגמה מתבקשת).

אני לא יכול לטעון שאני היסטוריון מוסיקלי, אבל לדעתי הם היו מהמוצלחים ביותר שידעו לשלב רוק עם נגיעות גאז' (ואני ממש לא אוהב ג'אז, ייאמר לזכותם) ובעיקר בס מרטיט ולח.

משמיעה ראשונה, לצערי, אני מאוכזב. לא מצאתי כאן להיטים כמידת ההיסטוריה שלהם, אם כי הסגנון בהחלט נשמר. נדמה גם שהקולות שלהם נחלשו והם מעומעמים יותר. הקצב כולו איטי ומהורהר.

נצטרך לשמוע כמה פעמים בכדי להחליט. אולי יותר מתאים להם כיום להיות מפיקים.

כרגע זה עובר לי ליד האוזן, בלי לרגש.

ואולי אני טועה בניסיון לבקר אותם. אהבות מקבלים או עוזבים. לא מבקרים.

 

The Arrow

הייתי מגדיר אותם כתחנת רוק של שנות ה-30, כלומר לבני 30 ומעלה עם משקל יתר ומשכנתא.

הם מנגנים בתבנית של Windows Media Player  http://www.microsoft.com/windows/windowsmedia/download/default.asp 

 

מצאתי אותם במקרה. תחנת רדיו אמיתית (כלומר, האינטרנט הוא רק התאמה לרוח הזמנים ולא העיקר), אבל השדרים בהחלט מגיבים לדברי דואל (אם אתם שולחים לניק הניגן, תרשמו שאני שלחתי אתכם, כבר יש לי תכתובת ענפה אתו והוא מאוד מתרגש לדעת שמקשיבים לו מסביב לעולם. תנסו ויש סיכוי טוב שתשמעו את שמכם תוך כדי שידור…).

התחנה היא תחנה אנגלית וזה מאוד מורגש וכייפי.  לשמוע על הפקקים בלונדון, הפוליטיקה בפרלמנט והמופעים של מיטב האמנים במיטב האולמות, אחחח… רחוק מכאן.

הם משלבים חומר חדש וישן של רוק "אמצע הדרך" כמו Yes, U2, רוד סטויארט ישן (בעיקר מלהקת "הפנים"), ברוס (אתם כבר יודעים את שם המשפחה), קולד פליי, דאייר סטרייטס, בוב סיגר, הפריטנדרס וכן הלאה.
יש להם גם שעה בשבוע (בשבת, ראו את לוח המשדרים) של השמעת אלבום שלם של הופעה חיה (נקראת Best Seat in the House). תזכרו שהם שעתיים אחרינו.

יש חדשות פעם בשעה וכמעט אין פרסומות.

הכי מומלץ הוא ניק הניגן, בשעות הבוקר במהלך השבוע, הבחור פשוט עושה שמח.
אם יש לכם קישור אינטרנט רציף מהעבודה, זה שווה… (מה גם שצריכת נפח התקשורת זניחה לחלוטין).

אם זה הכיוון המוזיקלי שלכם – הנאה מובטחת!

 

קישור ישיר למוזיקה: http://www.virtuetv.com/clients/crysallis/9410.asx