שירה היא…

הוספתי היום את המשפטים הבאים לרשימת "קצרצרים", אבל הם כל כך מצאו חן בעיני שחשבתי שמגיעה להם רשימה משלהם:

* שירה היא פִּסוּל במילים (Poetry is the sculpting of words)
  שירה היא מילים מְפֻּסָּלות (Poetry is sculptured words)

(מצאתי כי המשפט הראשון נכתב בעבר בפורום שירה, ע"י כותב לא ידוע)
29/3/04

ת'חפפי

והפעם בפינת "שירים שאפשר לשמוע בלופ עד שיסלקו אותך מהבית" – המנון אצטדיונים פשוט, יעיל וממכר. משהו שכיף לצרוח בקול עם המערכת, או לזייף בשקט באמבטיה (שהשכנים לא ישמעו).

שיר שכונה אמריקאי, בו הערס מתחבט בין אהבתו לנערתו לבין שמועות אודות מתירנותה המינית, עד שהוא משכנע את עצמו שהשמועות נכונות והוא נותן לה את ברכת הדרך.

השיר תורגם באופן חופשי. מאוד חופשי.

השיר יצא בשנת 1980 בביצוע להקת Reo Speedwagon, להקת רוק ותיקה שהיו לה רק מעט להיטים גדולים. את השיר כתב והלחין גארי ריכראט, שכיום כבר אינו חבר בלהקה.

מתמונות חברי הלהקה אפשר ללמוד שכוכבי רוק אינם מזדקנים. הם צובעים את השיער. 

 

Take it on the run / Words & Music Gary Richrath

Heard it from a friend who
Heard it from a friend who
Heard it from another you been messin' around

They say you got a boy friend
You're out late every weekend
They're talkin' about you and it's bringin' me down

But I know the neighborhood
And talk is cheap when the story is good
And the tales grow taller on down the line

But I'm telling you, babe
That I don't think it's true, babe
And even if it is keep this in mind

{Refrain}
You take it on the run baby
If that's the way you want it baby
Then I don't want you around
I don't believe it
Not for a minute
You're under the gun so you take it on the run

You're thinking up your white lies
You're putting on your bedroom eyes
You say you're coming home but you won't say when

But I can feel it coming
If you leave tonight keep running
And you need never look back again

{Refrain x 3}

Heard it from a friend who
Heard it from a friend who
Heard it from another you been messin' around

 

ת'חפפי / מילים ולחן מאת גארי ריכראט

שמעתי את זה מחבר ש…
שמע את זה מחבר ש…
שמע את זה מאחר שאת מתעסקת מסביב

הם אומרים שיש לך חבר קבוע
את נשארת מאוחר כל סוף שבוע
הם מדברים עליך ואותי זה מדכא

אבל אני מכיר את השכונה
והדיבור הוא זול כשהמעשייה מהנה
והסיפורים מתנפחים מאחד לשני

אבל אני אומר לך, מותק
שאני לא חושב שזה נכון, מותק
ואפילו אם זה כן, תזכרי את זה

{פזמון}
את מתחפפת מותק
אם ככה את רוצה את זה מותק
אז אני לא רוצה אותך בסביבה
אני לא מאמין לזה
לא לרגע
את על הכוונת אז את מתחפפת

את מתחמנת שקרים לבנים
את מסתכלת לכולם בתחתונים
את אומרת שאת באה הביתה אבל לא אומרת מתי

אבל אני מרגיש את זה מתקרב
אם עוזבת הלילה אז תמשיכי להסתובב
ואת לא צריכה להביט שוב לאחור

{פזמון x ‏3}

שמעתי את זה מחבר ש…
שמע את זה מחבר ש…
שמע את זה מאחר שאת מתעסקת מסביב

הפגנת חולשה

מעניין, הקטע הזה של הפגנת התמיכה בהסכם ז'נבה.

ראשית, קשה לי להגיד שזו ההפגנה הוירטואלית הראשונה בעולם. אולי הראשונה שהיא לא מחאה. התקפות DoS ו-DDoS הן הפגנות מחאה אפקטיביות ביותר.

מבחינת יחסי שלטון-אזרחים וגבולות השיח הדמוקרטי, יש כאן בהחלט חדשנות. רק שהיא למעשה לרעת רעיון ההפגנה בפרט והדמוקרטיה בכלל.

הרעיון הבסיסי בהפגנה הוא בכך שלאדם כל כך רע או שהוא רוצה לשנות דבר מה – עד שהוא מוכן לעשות מאמץ מסוים למען רעיון, לחבור לחברים לרעיון, ליצור מסה רעיונית בעלת נפח ונוכחות. איזו אחווה אנושית, קולנית, מיוזעת ומעייפת. אדם מרוויח את השפעתו על החברה (קטנה ככל שתהיה) בזיעת אפו.

הפגנה אמורה להיות משהו יוצא דופן משגרת החיים, זעקה משותפת של בעלי עמדה דומה. המפגינים אמורים להראות שאכפת להם על ידי מאמץ. המאמץ והנכונות להתעמת עם השלטון המכהן, ואפילו עם נציגי החוק, ואולי גם להפריע לסדר החיים השוטף, הבורגני – אלו הן העדויות הטובות ביותר לאכפתיות, ללהט, לכאב, לרצון לשנות.

המטרה היא ליצור מסה שלא ניתן יהיה להתעלם ממנה (באמצעות ערוצי התקשורת המרכזיים של התקופה הנוכחית: עיתונות, טלוויזיה ורדיו), גם אם היא לא תשנה מיידית, או בכלל, את התנהלות השלטון המכהן.

הרשת כיום עדיין אינה כלי בעל השפעה על מקבלי החלטות ברמה של ממשלות – היא גלובלית מדי, מבוזרת מדי, אנונימית מדי.

הפגנה וירטואלית שכזו היא קבלן קולות לעצלנים, הן מצד המפגינים והן מצד מלקטי התמיכה.
זה הפרד ומשול – במקום לגבש קהל, לשכנע ברמה האנושית, ליצור תנועה, לדחוף לפעילות – אומרים לאנשים את ההיפך: שבו בבית והמירו את המאמץ בלחיצת כפתור.
זהו, סיימתם. אתם מספר 83,263 במונה האתר שלנו, אתם כוח. גרמתם לשינוי, אתם אזרחים טובים. תמשיכו בחייכם.
אישור לעצלות, הרדמה, סימום.
זו הדרך ל-"1984" במו ידינו.

עם כל אהדתי למחשבים ותקשורת נתונים, אני סבור שהם אמצעי ולא מטרה. ברגע שהם הופכים לסוף הדרך ולא לחלק ממנה, נורת אזהרה צריכה להידלק.

 

מבחינת השמאל הישראלי, ההפגנה הזו היא הדבר האחרון שהוא צריך כעת.
ההפגנה היא אישור נוסף על הניתוק, הוירטואליות, חוסר היכולת לשכנע קהל אדיש או מתנגד.

מנהיגים אמורים להוביל, לשכנע, לסחוף. לא להסתתר בטקסים ביזאריים בארצות יותר-מדי-נקיות (מה זה היה עץ הזית הזה, השתול על פלגי שלג על בימת הטקס בז'נבה, שוויץ? פליט? עקור? איזה חוסר טעם ורגישות), לא מאחורי אתרי אינטרנט עתירי גימיקים.

יוסי ביליין הוא צל, העתק חיוור של שמעון פרס, מי שמסוגל להקסים ולשכנע את אויביו ואת שועי עולם, אך משום מה מתקשה לבצע זאת מול עמו שלו. שוויץ מועדפת אצלו על פני כל מעוז של הימין.
אם השמאל הישראלי רוצה לצבור כוח, יצא נא בגופו הגשמי והמצוחצח אלי מוקדי הכוח המסורתיים של הימין, אל מפגשי בית וכנסים – וינסה לשכנע אזרחים בעמדותיו, בכדי שיעברו לצד שלו.

השמאל הישראלי זקוק כעת, ברגעי השפל שלו, יותר מכל – לנביא(ת) זעם כדוגמת שולמית אלוני ולא לפקיד מנומס כמו יוסי ביילין, לנוכחות מתלהבת ומעוררת בשכונות מצוקה ולא לעוד מיזם מנוכר ודיגיטלי.