נשים הולכות רחוק (השאלה לאן הן מגיעות)

בסוף השבוע פורסמה ביקורת בית קפה במגזין "תל אביב" של "ידיעות אחרונות".
הביקורת עסקה בבית הקפה "אסף ארטיזנל", אשר נמצא מחוץ לתל אביב (שווה ערך ליציאה מהחומות בירושלים).
הביקורת, כהרגלן של הביקורות בזמן האחרון, עסקה יותר בכותבת ובחברותיה באופן ספרותי למדי, ופחות במטרה לשמה נועדה הביקורת.

הקטע הנחמד בביקורת הספציפית הזו הוא ההתמצאות המרחבית-גיאוגרפית של המבקרת (כנראה זו המכונה "הרווקה", שהביקורת מעידה על חוסר האוריינטציה שלה).
המבקרת כותבת לאורך כל הביקורת כי בית הקפה נמצא בהוד השרון, ואף יש דגש על ה"צפוניות" של בית הקפה. הוד השרון, כאמור. אפילו הכותרת "הוט השרון" מקשרת אותנו להוד השרון.

יש רק בעיה קטנה אחת. בית הקפה נמצא באותה הכתובת, אבל ברמת השרון.
לא נורא. אמנם לא אותו אזור חיוג, לא אותה עיר, אבל בסה"כ שתיהן באזור השרון ופחות או יותר על אותו קו רוחב.

מה שמזכיר לי את העצה שאני תמיד נותן (מחדש) לטלי: כאשר את רוצה להגיע למקום כלשהוא, עשי את הצעד הראשון. תעצרי. תסובבי לאחור ולכי קדימה. בטוח תגיעי.

אמא הולכת לישון

היום טלי הראתה לי בגאווה עמוד מודפס, ועליו גילוי הדעת המצורף.
הפרוטוקולים הסודיים של נשות ארצנו.
ההדפסה נעשתה מתוך דואל שכנראה מסתובב בין אחיות לנשק.

(מופיע גם כאן)

כותרת: אמא הולכת לישון
תוכן:

"
אמא ואבא צפו בטלויזיה, ואז אמא אמרה:
"אני עייפה, וכבר מאוחר, אני חושבת שאלך לישון".

היא הלכה למטבח להכין סנדוויצ´ים לארוחות הצהריים של מחר.
שטפה את קערות הפופקורן, הוציאה בשר מהמקפיא לארוחת הערב של מחר,
מילאה את צנצנת הסוכר, שמה כפיות וקערות על השולחן והכינה את קנקן הקפה לבוקר.
אחר כך שמה קצת בגדים רטובים במייבש, הכניסה ערימת כביסה למכונה, גיהצה חולצה
ותפרה כפתור רופף.
היא הרימה כמה צעצועים שנשארו על השולחן , החזירה את הטלפון אל המטען, ואת ספר הטלפונים החזירה למגירה.
היא השקתה את העציצים, רוקנה את הפח ותלתה מגבת לייבוש.

היא פיהקה והתמתחה והלכה לכיוון חדר השינה.
היא עצרה ליד שולחן הכתיבה וכתבה פתק למורה, הכינה קצת כסף קטן לטיול, והרימה ספר לימוד שהתחבא מתחת לכסא.
היא כתבה כרטיס ברכה ליום הולדת של חברה, כתבה את הכתובת על מעטפה והדביקה בול.
רשמה פתק מהיר עם כמה דברים שצריך לקנות במכולת. את שני אלה שמה ליד התיק שלה.

אמא ניקתה את הפנים עם קרם שעושה שלוש פעולות שונות באותו תכשיר, מרחה קרם לחות
מעכב הזדקנות, צחצחה שיניים והשתמשה בחוט הדנטלי ואחר כך שייפה ציפורניים.

אבא קרא: "חשבתי שאת הולכת לישון?!"
"אני בדרך", אמרה אמא.
היא מזגה קצת מים לקערה של הכלב והוציאה את החתול החוצה. אחר כך בדקה שכל דלתות
הבית נעולות ושהאור במרפסת דלוק. היא בדקה כל אחד מהילדים וכיבתה את מנורות הקריאה שלהם ואת הטלויזיה, תלתה חולצה, זרקה כמה גרביים מלוכלכים לסל הכביסה, וניהלה שיחה קצרה עם הילדה שעדיין הכינה שיעורים.
בחדר השינה שלה, אמא כיוונה את השעון המעורר, ובחרה לעצמה בגדים ליום המחרת.
היא סדרה את ארון הנעליים, והוסיפה שישה דברים לרשימת "הדברים שהכי חשוב לעשות".

בערך באותו זמן, אבא כיבה את הטלווזיה וקרא אל חלל האוויר: "אני הולך לישון".
והלך. בלי מחשבה נוספת.

אתם תוהים למה נשים חיות יותר זמן?
כי אנחנו נוצרנו למסלול הארוך (ואנחנו לא יכולות למות יותר מוקדם כי יש לנו עוד כמה דברים לעשות!)
"

"נו, מה דעתך?" סנטה בי אשת החיל.
ניסיתי לענות לה משהו מהשרוול בסגנון "אנחנו חיים פחות מכן בגלל שאנחנו חיים איתכן", אבל היא פטרה אותי ב"חלש…" מזלזל.

האמת? יש רגעים שעדיף לשתוק ולתת להן ליהנות.

בייחוד כאשר הן צודקות.

חוזר שוב?

קשה לכתוב בעיניים מצועפות.
זה מה שקרה לי הערב כששמעתי את Coming around again של קרלי סיימון, וגם נזכרתי ברשימה של ריקי.

השיר נכתב במיוחד כשיר הנושא לסרט "צרבת" בכיכובם של מריל סטריפ וג'ק ניקולסון, על פי ספר סמי-אוטוביוגרפי של נורה אפרון (במאית "יש לך דואר" ו"נדודי שינה בסיאטל") אודות חיי הנישואים שלה.

 

 

כל כך קל לאבד את מה שהיינו פעם. כזוג, כחברים, כאוהבים, לפני בוא הילדים.
לפני שהחיים החלו לדרוס אותנו.
כל כך קשה לשמור לשמר את זה, להיזכר בזה, לחזור לזה שוב.

הורים צעירים ומותשים, בסוף עוד יום מתיש – היכנסו לחדר, סגרו את הדלת בכדי לא להעיר את הילדים, והשמיעו לעצמכם את השיר הזה בווליום גבוה. תיזכרו, ותנסו לחזור שוב.

 

Coming Around Again \ Carly Simon

Baby sneezes
Mommy pleases
Daddy breezes in

So good on paper
So romantic
So bewildering

I know nothing stays the same
But If you're willing to play the game
It's coming around again
So don't mind if I fall apart
There's more room in a broken heart

He paid the grocer
He fixed the toaster
He kissed the host good bye
And you break a window
Burn the soufflé
Screamed a lullaby

I know nothing stays the same
But if you're willing to play the game
It's coming around again
So don't mind if I fall apart
There's more room in a broken heart

And I believe in love
But what else can I do
I'm so in love with you
I know nothing stays the same
But if you're willing to play the game
It will be coming around again

Baby sneezes
Mommy pleases
Daddy breezes in
I know nothing stays the same
But if you're willing to play the game
It will be coming around again

I do believe, I do believe
I believe in love, I believe in love
Coming around again, coming around again
Nothing stays the same
But if you're willing to play the game
It will be coming around again

I believe in love, I believe in love
I believe in love, I believe in love
And it's coming around again

 

חוזר שוב / קרלי סיימון

תינוקת מתעטשת
אמא מתרוצצת
אבא סוער פנימה

כל כך טוב על נייר
כל כך רומנטי
כל כך מבלבל

אני יודעת שהכל נשחק
אבל אם אתה מוכן לשחק את המשחק
זה חוזר שוב
אז אל תשים לב אם אני מתפרקת לרסיסים
יש יותר מקום בלבבות שבורים

הוא שילם למוכר
הוא תיקן את הטוסטר
הוא נישק את המארחת לשלום
ואת שוברת חלון
שורפת את הסופלה
צרחת את שיר הערש

אני יודעת שהכל נשחק
אבל אם אתה מוכן לשחק את המשחק
זה חוזר שוב
אז אל תשים לב אם אני מתפרקת לרסיסים
יש יותר מקום בלבבות שבורים

ואני מאמינה באהבה
אבל מה אני יכולה לעשות
אני כל כך מאוהבת בך
אני יודעת שהכל נשחק
אבל אם אתה מוכן לשחק את המשחק
זה יחזור שוב

תינוקת מתעטשת
אמא מתרוצצת
אבא סוער פנימה
אני יודעת שהכל נשחק
אבל אם אתה מוכן לשחק את המשחק
זה יחזור שוב

אני מאמינה, אני מאמינה
אני מאמינה באהבה, אני מאמינה באהבה
זה חוזר שוב, זה חוזר שוב
הכל נשחק
אבל אם אתה מוכן לשחק את המשחק
זה יחזור שוב

אני מאמינה באהבה, אני מאמינה באהבה
אני מאמינה באהבה, אני מאמינה באהבה
וזה חוזר שוב