מאמר זה הוא תגובה למאמרו של שכני לאתר, גיל רימון. המאמר נמצא ב- http://www.notes.co.il/gil/828.asp
כמו כן מומלץ לקרוא את פסק הדין (יש קישור במאמר של גיל, לעיל).
אני מתנצל שאינני מגיב בטור התגובות של המאמר של גיל, אך אני עושה זאת כי תגובתי ארוכה למדי ולכן נראה לי כי עדיף לפרסמה בנפרד.
חיפשתי קצת ברשת והוספתי מאמרים נוספים מרחבי הרשת בנושא:
http://www.tam.co.il/28_2_2003/chdashot1.htm
http://www.ynet.co.il/articles/1,7340,L-2297809,00.html
http://www.ynet.co.il/articles/1,7340,L-2428453,00.html
http://www.ynet.co.il/home/0,7340,L-565-2429014,00.html (רענן שקד, מצוין כתמיד)
לא נעים, גיל, אבל צריך להגיד את זה: תגובתך היא תגובה פשטנית, פופוליסטית ומתחסדת בכדי לצאת הומניסטי ורחמן (אגב, גם רחמנות היא סוג של התנשאות). מה גם שאתה מלבה את "השד העדתי" (נא להגות בפומפוזיות של דוד לוי. תודה) לשווא וללא צורך.
קראתי את פסק הדין של השופט מודריק, במלואו, ואני חייב לציין שמר טויטו קיבל שירות מלא ואדיב ממערכת המשפט, ועוד יצא בזול.
אגב, יש עוד אמירות "ציניות", כדבריך, של השופט, למשל:
(…העותר טוען כי) "נוכחות הקבוצה במקום היא אבן שואבת למבקרים רבים, בני נוער ואחרים, הזוכים ל"שיעור" של מודעות לסוגיית הפערים הכלכליים והחברתיים בישראל. כיון שגם נציגים של אמצעי התקשורת מכל רחבי תבל רבה גילו התעניינות מרובה במחאה ובביטוייה השונים, מתבקש שחופש הביטוי והמחאה השורר בישראל קונה לו, באמצעות הקבוצה, שם בין אומות העולם." (המרכאות במקור).
ראשית, בוא נכיר בעובדות: כל מעשה תפיסת השטח היא שיווק של טענות וניסיון מודע להפריע לקיום השוטף באותו אזור בעיר, בכדי לעורר תשומת לב ולקבל פיתרון לבעיותיהם.
אין בכך כל רע באופן עקרוני, הרי כיצד ימשוך אדם, בחברה הדמוקרטית, תשומת לב למה שמפריע לו, כואב לו והוא רוצה לשנות?- יפגין, יעשה רעש מסוגים שונים (עם או בלי מרכאות) וכדומה.
הבעיה במקרה זה היא בשיטת היישום: הפגנה, לפי מיטב הבנתי, היא מעשה חריג מהרגיל, אולי אפילו בוטה ורעשני, אך מובחן ובעל התחלה וסוף מבחינת זמנים, גם אם הוא חוזר על עצמו (ולדעתי גם טעון אישור של המשטרה, אם אינני טועה, דבר שאני משער שלא התקבל במקרה זה).
הפגנה יעילה כאשר היא תופעה חריגה מהרגיל, ולא כאשר היא הופכת לחלק מהנוף, ועוד לרעה. ככה לא מקבלים סימפטיה.
מה שנעשה בכיכר הלחם על ידי מר טויטו ואנשיו הוא ניסיון לקבל פתרון על ידי בריונות פשוטה ותפיסת חזקה בשטח לא להם.
בנוסף, כאשר הם גם התחברו למערכת החשמל העירונית, על ידי שבירת פנסים, הם גם השחיתו רכוש ציבורי וגם גנבו משאבים ציבוריים, שאתה ורבים אחרים משלמים עליהם.
אבל אתה "בעל נטיות אנרכיסטיות" (כהגדרתך), אז בטח תבין אותם.
מה יקרה אם יתחילו פעולות מחאה מוגברות, "כמו בארגנטינה", כדברי אנשי "כיכר הלחם": יתנחלו לך בחדר השינה (אבל לא יטענו לחזקה, וכאשר תרצה לממש את בעלותך על החדר וללכת לישון, הם יסכימו "ברוב חסד", לעבור לסלון עד שתעורר ותלך לעבודה), יעלו באש את מכוניתך, ויאנסו את (מי שאתה אוהב) וכן הלאה. מחאה יש? יש. הפגנה יש? יש. יאללה, קדימה לאנרכיה.
חופש הביטוי הוא חשוב, אבל בגבולות הסביר וההגיוני.
מעשי אנשי כיכר הלחם הוא המשך ישיר להתנהלות של אוכלוסיות מסוימות במדינה, הגורסות "כל דאלים גבר", בתוספת "מגיע לנו".
לדעתי, בפירוש תפקיד המדינה לא לתת "דגים" לאזרחיה, אלא "חכות". מתן "דגים" יוצר לגיטימציה לעצלות, עלוקתיות.
הרי "מישהו" צריך לייצר או לשלם בעד ה"דגים" שמקבלים כל אלה אשר אינם עובדים ורק דורשים מאחרים. והמישהו הזה הוא קודם כל דוד סם ואח"כ אנשים כמוני.
אני משלם אלפי שקלים בחודש מיסים שונים, ורק דבר אחד חוזר אלי באופן ישיר (קצבת ילדים, שזה הדבר הראשון בחיי שקיבלתי מהמדינה בלי לעשות עבורה משהו. שינוי מרענן…), ומעט באופן עקיף. אני משער שהרוב הולך למטרות רחוקות ממני.
אני בהחלט חושב שהמדינה צריכה לדאוג למי שאינם יכולים לדאוג לעצמם (ילדים ללא הורים, נכים, חולים קשים / כרוניים וכדומה), אבל בהחלט אינה צריכה לקיים מנגנונים כמו הבטחת הכנסה או קצבאות שונות (כולל קצבאות ילדים) למי שיכול לפרנס את עצמו, אך מעדיף שאחרים יעשו זאת.
מה שקורה במקרים כגון "כיכר הלחם" הוא דבר שמר נתן ליפסון, כתב באתר The Marker, כתב פעם: "תכנון מס של העניים". אנשים פשוט יודעים שיש אפשרות לקבל הכנסה על ידי עבודה, על המדינה, במקום לדאוג לקיומם באופן עצמאי והוגן.
אני, בתור אזרח שמשחק במסגרת כללי המשחק האזרחי והדמוקרטי, ומשלם את מיסי, רוצה שכספיי יחזרו אלי באופן עקיף כלשהוא (כביש, ביטחון, חינוך וכדומה) או שישמשו את הנזקקים באמת.
הרי מטרת המדינה, ככל שאני מבין, היא לדאוג לרווחת תושביה על ידי כך שתושביה מפרנסים את עצמם ומפרישים חלק מהכסף כמיסים למדינה, המתחייבת לעשות בכסף זה מעשים לטובת הכלל – מעשים שהתושבים, כפרטים, אינם יכולים לבצע.
יהיו שיגידו: "אל תדון אדם עד שתעמוד במקומו". זה נכון, אבל גם בכיוון ההפוך.
אני בטוח שסיפוריהם השונים של אנשי כיכר הלחם הם קשים ובעיתיים, אבל גם לי קשה: אני לא יושב ומחכה שיפתרו את בעיותיי: אני קם כל בוקר לעבודה, ועובד עד מאוחר, משקיע את כל כולי בעבודה ומנסה לעשות את המיטב שאני יכול, ואף נאלץ לספוג מצבים והתנהגויות שונות של אנשים, שאלמלא היו לי ילדים לפרנס, לא הייתי מוכן לקבל.
אני עושה הרבה בכדי לשמור על מקום עבודתי, כי אני יודע שאני אחראי על משפחה. אני לא הייתי גורר את ילדיי בכדי להתנאות במסכנות שלי.
מר טויטו ודומיו אינם נראים לי מחוסרי יכולת. כל המהלך השיווקי (בפירוש!) של "כיכר הלחם", כולל הקמת עמותה ופניות לבית המשפט מראות כי למר טויטו כשרון שיווקי ורטורי לא מובטל. יואיל נא לכתת רגליו ולמצוא לעצמו עיסוק ההולם את כישוריו יותר מאשר התנחלות במרכז העיר.
אם נחזור רגע לצד המשפטי, הר
אבל מה זה אין לי כוח להתחיל להתווכח. המאמר נכתב מנקודת המבט של הפופיק של איתן כספי, שמאוד נעים לו לאחרונה. אני בהחלט יכול להזדהות, רק שהמאמץ להסיק מאותו טבור מנוסח היטב אל הכלל אינו עולה יפה.
ובכל זאת, נקודה אחת: השפה המשפטית אינה "נאה" ומעוררת "כבוד", רובה ככולה בוקי סריקי מתפלפל בארמית, ואומר כלום, גורנישט ונאדה, במילים שאפשר לא רק לומר עליהן "יפות", אלא שהן גם "מכובדות ובטוב טעם". בקיצור, מתנשאות.
אבל מה זה אין לי כוח להתחיל להתווכח. המאמר נכתב מנקודת המבט של הפופיק של איתן כספי, שמאוד נעים לו לאחרונה. אני בהחלט יכול להזדהות, רק שהמאמץ להסיק מאותו טבור מנוסח היטב אל הכלל אינו עולה יפה.
ובכל זאת, נקודה אחת: השפה המשפטית אינה "נאה" ומעוררת "כבוד", רובה ככולה בוקי סריקי מתפלפל בארמית, ואומר כלום, גורנישט ונאדה, במילים שאפשר לא רק לומר עליהן "יפות", אלא שהן גם "מכובדות ובטוב טעם". בקיצור, מתנשאות.
אבל כבר שלוש וחצי בלילה, אז את התגובה אשלח מחר – עכשיו רק תקציר.
איתן, עם מי אתה מתווכח? אני מודיע לאורך כל הטור שאני מסכים עם קביעת השופט – ואתה בא לשכנע אותי?
אני מתעקש כי הציניות של כבוד השופט לא מתאימה למשפט כגון זה. רצה לבוא חשבון עם בריונים? שיפסוק את דינם כהלכה. המבט הפטרוני שלו כלפי המאמץ (השיווקי, אין בעיה) של אנשי הכיכר מוציא את העוקץ מטענת הדמוקרטיה שכולנו נולדנו שווים, ואת זה ניסיתי להעביר בטור. אבל כאמור, אקרא שנית ואשלח הבהרות נוספות בהמשך.
מי שהופך אותנו למדינה בסגנון ארגנטינה עם כל-הכבוד הוא לא מר טויטו אלא הרשויות השונות, חוסר הכבוד וחוסר הבלמים.
ראשית, גדי, אם אין לך כוח להתווכח, ועל כן להגיב תגובה עניינית, אז אנא חסוך את התגובה בכלל.
משפטי הפופיק שלך אינם ממש טיעונים, אלא יותר שליפה מהבטן.
ברור שנעים לי, יש לי סיבה וזכות מלאים להרגיש כך, עבדתי תמורתם ולא התעלקתי על אף אחד ולא גנבתי מאף אחד.
מדוע אני צריך להתבייש בכך? ובנוסף ללכת על קצות האצבעות כאשר מישהו שעושה הפוך ממני?
צריך להפסיק לרחם ולהתחיל להעמיד במקום. אם אתה מרחם על מישהו ולא דורש ממנו (כאשר ברור שהוא יכול) אתה לא תשנה כלום ואולי אף תחמיר.
וכמו שאמרתי, רחמים זו גם התנשאות.
בקשר לשפה המשפטית, אם אתה תקרא איזה פילוסוף במדורי התרבות או איזה רב העוסק בקבלה והם יתבלו את שפתם בארמית, המצויה לרוב גם בתנ"ך, אתה תתמוגג ומאוד תעריך אותם כאנשים נישאים אך לא מתנשאים, לא? הכול תלוי בהקשר.
לגיל, ברור לי מראש שאתה מסכים עקרונית עם החלטת השופט אך רוצה ממנו יותר רגש בבחירת מילותיו. שיהיה קשוב יותר למצב הקשה של העותרים ועל כן יביע כלפיהם מילים רכות ופשוטות.
מכיוון שקראתי את פסק הדין והשתלשלות האירועים, פירטתי בכדי להדגיש לך שאותו מר טויטו אינו תמים וחסר ישע כלל ועיקר, ועל כן אינו זכאי ליחס מתחשב מצד השופט.
הוא יודע בדיוק מה הוא עושה וכסות ה"כבש" שלו, המסכנות, יותר מאשר היא מעידה על יכולותיו היא מעידה על כוונותיו הנלוזות וחוסר רצונו להיות כאחד האזרחים התורמים חלקם ואינם גוזלים בבריונות.
על כן הציניות של השופט כלפיו (ואם תשים לב למאמר שלי, גם כלפי עיריית תל אביב) היא במקומה. אני מתאר לעצמי שגם כלפי או כלפיך, באותן הנסיבות, הוא גם היה ציני וגם היה משתמש באותה לשון, שכנראה הוא רגיל להשתמש בה.
מה שאתה למעשה טוען הוא שהשופט הוא גזעני בהתייחסותו. רק שלא כתבת את זה ישירות.
רק נותר לנו לברר אם נציג העירייה היה ממוצא מזרחי או מערבי, וזה יעזור לנו לחזק את טענתך או לסתור אותה במקצת.
חוץ מזה, לי ברור שאין דבר כזה שוויון. שוויון יש בספרים, בעולם עצמו המציאות היא אינה שוויונית, וזה מרגע שאתה נולד, מעצם התכונות והיכולות שלך, דרך המשפחה אליה נולדת וכן הלאה לאורך כל חייך.
עדיין, כידוע לך, יש אנשים שהתחילו מנקודה שנחשבה נמוכה והגיעו גבוה ולהיפך, מה שמראה שניתן לשנות, וכנראה זה בעיקר תלוי בכל אחד ואחד.
לגבי ארגנטינה בישראל, הייתי יותר מסכים אתך אם לא היו כאן כל הקצבאות והתמיכות השונות, אולם כל עוד אלו קיימות, קשה לומר שהמדינה אינה דואגת ישירות למעוטי יכולת.
לגבי העמותה, בדקתי באתר רשם העמותות ( http://www.moin.gov.il/Apps/PubWebSite/GeneralInfo.nsf ) ויש עמותה בשם "מכל הלב" שנמחקה, ולאחריה הוקמה "מכל הלב, תנועה למאבק בפערים החברתיים בישראל" (עמותה מספר 58-000382026) אולם היא אינה רשומה על שם ישראל טויטו.
לגבי דמי האגרה לבית המשפט: ברור לך שאם מר טויטו היה מעוניין להשיג את הסכום, לא הייתה לו כל בעיה לקבל אותו מארגונים חברתיים שונים וחברי כנסת, שלבטח ביקרו ב"כיכר הלחם" וגם חתמו על ההצהרה שהוא הגיש לשופט. הוא פשוט העדיף, מסיבות שונות, שלא לשלם. מה הן הסיבות, אתה יכול לשער לבד.
מהבנים לזוז עוד קצת לתוך הפריים – לא רואים מספיק פופיקים.
נדמה לי שמטרת המאבק של ככר הלחם לא ממש ברורה (לציבור, ואולי גם לטויטו עצמו). הישיבה בתוך ככר המדינה היא מחאה "טהורה". את המחאה הזו ניתן היה לסכל רק במאבק משפטי, ולכן היושבים הגיעו לבית המשפט. אבל כפי שאני רואה, אין להם מטרה משפטית "טהורה" – המאבק על זכות הישיבה בככר הוא אמצעי ולא מטרה. המטרה היא, כנראה, להמשיך את המחאה – וזו בדיוק הבעיה שאליה היא הגיעה. אין כל כך לאן להמשיך.
אם מדברים על "חכות" – ליושבי ככר הלחם אין אפילו חצי תולעת. במצב הנוכחי, גם לא תהיה להם בקרוב.
באחד הפרסומים בתחילת התהליך,
כתוב היה על סיפור המגרש בגבעת שמואל שעליו
הישתלט טויטו, יכול להיות שיש כאן אינטרסים אישיים שלא כל כך באים לידי ביטוי ?
מי שלא נלחם על עתיד ילדינו לא רואה את עצמו שותף לעתיד ביתו ונכדיו, וימות בצער שפעם הוא היה צעיר ופעם הוא יכל לשנות ,אז, יהאבלים רוצים לשנות זה לקום בבוקר ולהגיע להבנה עם עצמיך. מי שיכול לשנות זה הרעב ולרעב אין מה להפסיד ואז יש פשע שכנראה הוא נשאר הדרך היחידה לשפע כל זה בגלל שהדג מסריח מהראש ואת ילדינו השוטרים נלמד להלחם מבשורש הבעיה למרות שהם ככעית שחיתות לוחצת שהם לא יכולים להגיע לשורש תנו יד לשוטרים להלחם בהחריים על החברה.
אני יודע שמצב זה הוא מצב מצוי אך לא רצוי אני מוכן לשפר מצב עם יש לכם אישה שרוצה להנהיג את בית ישראל ולהפסיק הנהגה גברית לא מרוכזת זואת אומרת שהגברים יותר מדברים על פגישות עם יצעניות וראשי עיר טובות הנאה סביבם הם כל הזמן במיטות עם נשים לצורך הנאה וזה גורם להונאת הציבור מכאן הגיע הזמן לתת לאמא לסדר את הבית מכיוון שכל הרהיטים במדינת ישראל מפורקים אני מאמין בעצמי שברגע שאני יחיה תחת שילטון אישה עם חוקה שלא מתאפכת כל יום ילדים במסגרות מתמדת כל זה יעשה בשרות האישה הגבר יהיה שר מלחמה ושר משטרה ועובדים נשים ינהלו לנו את משק בית ישראל והגברים יזיינו בזמן העבודה ולא בזמקיום מדינה מאחרת בפיתוח ועסוקה בניתוח והרס הכל כושל שוטרים הצילו שוטרים הצילו רק אתם יכולים לנקות ולהקות הואבים אותכם שוטרים רק שונאים את הסטייה שכאילו שאתם לא שמעתם ולא יודעים.