Web Analytics

סיכום הדיאגנוזה של ד"ר J + חטיפים

# לאחר בירור קצר, התברר שבהרצאה של הד"ר היו מעט מהכותבים מ"רשימות", וגם עידו קינן, שנשלח מטעם "חיים ברשת" (אך לבסוף הוחלט על ידי המערכת שלא להעלות את הכתבה לאתר שלהם) ולכן הוא מפרסם את ההתרשמות שלו + ראיון קצר בבלוג שלו.
בתגובות שם מתבלט הלמו בדעתו השלילית כנגד "רשימות", אם כי נראה לי שהוא יותר כועס על ההתבטאות של ירדן כפי שהופיעה בכותרת הרשימה של עידו, ועם כל אהדתי לירדן – גם אני חושב שיש בה אנטגוניזם. ירדן הוסיף הסתייגות מהכותרת בתגובות הרשימה של עידו.

# בשבוע שעבר דפקתי נפקדות עקב קורס שלקחתי ב"נט ברייס", היחידים המוסמכים על ידי חברת מוצרי התקשורת סיסקו, להעביר בישראל את הקורסים הרשמיים שלהם.
לקחתי את הקורס הבסיסי שלהם, ICND, שהוא קורס ההכנה לקראת התואר המקצועי הראשון שלהם, CCNA. את הקורס לקחתי בכדי להרחיב את הידע שלי בתקשורת בכלל, ב-WAN וניתוב בפרט, ובמוצרי סיסקו עוד יותר בפרט.
(הערה מראש למגיבים: הם לא שילמו לי – אני דווקא שילמתי להם)

מה אני אגיד לכם? התרשמתי. התרשמתי קשות. זועזעתי. נחרדתי. אין ספק שאני כרגע יודע רק מעט על מוצרי סיסקו, ושזו רק נקודת הפתיחה, ואולי אני לא רואה את האור – אבל זה מה שיש לי כרגע, וזה לא טוב. כבר עבדתי בעבר עם מתגים של נורטל, כך שקצת רקע וניסיון בתקשורת יש לי.

א. שיטת העבודה העיקרית (וזו הנלמדת בקורס) היא ממשק TUI ‏(Text User Interface) – ממשק של פקודות בסגנון DOS, למי שרוצה דוגמה.
יש אפשרות לעבוד עם תפריטים מבוססי טקסט, אך גם בהם ההפעלה היא באמצעות מקשי אותיות (כמו ב"חלונות" אך ללא הצורך בשילוב מקש ALT), ולא ניתן לבחור את התפריטים על ידי מקשי החיצים.
יש גם ממשק WEB דרך דפדפן, אבל לא התנסיתי בו, ואמרו לי שגם בתפריטים וגם ב-WEB אין את כל הפקודות שיש ב-TUI…

די, נגמרו ימי ה-TUI, זה חרא של ממשק, המידע לא "בא אליך" ולא מכוון אותך בדרכך, אתה צריך לזכור את כל הפקודות או כל הזמן להיעזר במנגנון העזרה (הדי סביר, יחסית למצב).
הרצון למכור תוכנות ניהול יקרות בכדי לקבל GUI הוא פרקטיקה אנטגוניסטית ומרגיזה. זו גישה מתנשאת וסחטנית. אם אני אצטרך בעתיד לשקול רכישת ציודי תקשורת, אני בהחלט אחפש יצרנים אחרים, למרות השם שסיסקו עשתה לעצמה בתחום הניתוב.
לעתים נדמה לי שיצרנים לעתים מייצרים מוצרים קשים לתפעול בכדי להאדיר את ה"הילה" שלהם כמוצרים מתוחכמים הדורשים ידע רב, ובדרך גם אוספים קופונים על חומרי הדרכה וקורסים להמונים המפלבלים בעיניהם בחוסר אמון מהול בפחד.
תאמינו לי, חיי אנשי הסיסטם והתקשורת מלאים בעבודה וקשיים גם בלי ממשקים שלמהנדסים קל ומהר להוציא במינימום עלויות.
נורטל, כדוגמת קונטרה, נותנת להורדה בחינם תוכנת ניהול מתגים מבוססת GUI ו-JAVA, והיא לגמרי לא רעה.

ב. ספרות ההדרכה הייתה לא מדובגת עד הסוף והיו בה כל מיני טעויות ואי-התאמות למציאות.

ג. בפעם הראשונה בחיי ראיתי קורס הדרכה המתייחס לשני מוצרים שונים באותו הקורס, משפחת מתגי ה-1900 וה-2950.
בכדי להוסיף חטא על פשע – גם לא כל הפקודות תואמות בין שתי הגרסאות במקרים בהם מדובר באותן תכונות מוצר.
והדובדבן – תוכלו לראות בקישור ל-1900 שהמוצר הגיע ל-END OF LIFE, ואינו נמכר או נתמך… – איך אומרים המגיבים: GADOL!
נו, מילא, היסטוריה זה דבר חשוב וצריך לתת שירות למי שכבר קנה.

ד. אם הוקלדה פקודה תקינה, לאחר הקשת ENTER אין שום חיווי חיובי בסגנון OK, אך יש חיווי שלילי במקרה של שגיאה, תוך הפניה למיקום הטקסט השגוי. מצד שני, אם הוקלדה פקודה נכונה מבחינת התחביר אך שגויה מבחינת היישום התקשורתי – הפקודה תתקבל כתקינה וללא מחאה. דברים לא יעבדו, אבל אתם תקבלו "יפה מאוד" על סדר וניקיון.

נו, *קרכץ*, השכלנו. גם שיעור רע הוא שיעור.

# ביום ראשון הייתי ב"פורום דה-מרקר". בסוף השבוע שקדם לפורום קיבלתי בדואל, כך פתאום, הזמנת חינם לכנס (שעולה מאות שקלים בשוטף), בתור מי שכתב פעם באתר. יפה שזוכרים חסד נעורים, גם למי שלא תמיד התנהגו יפה.

מה אני אגיד לכם? מזמן לא נהניתי כך. זה לא הכנסים הרגילים והמשמימים עד מעלפים של אנשי מחשבים יבשים. לאנשי עסקים יש כריזמה, חוש הומור, אגו, אהבה למריבות ובכלל היה שמייח; וכמובן שגם המזון והמשקה היו משודרגים יחסית לכנסים ההמוניים…

בפאנל הראשון שטח יעקב גלברד את מררתו באופן פתוח וגלוי בנוגע לעזיבת מק-אר (אשר לא שלחו נציג למרות שהוזמנו), ושאר חברי הפאנל די גיבו אותו. ארז ויגודמן מ"עלית" אמר שקודם כל צריך שתהיה התנהגות אתית (בפרסום?) בין אנשים, ורק אח"כ יש להתייחס לפן המשפטי של הדברים. צודק.
נושא נוסף שעלה היו עמלות היתר שמקבלים משרדי הפרסום מאמצעי התקשורת ספציפיים בכדי להעדיף דווקא אותם כערוצי הפרסום, סכומים המגדילים את הכנסת הפרסומאים על חשבון שיקולים מקצועיים בבחירת ערוצי הפרסום, ובדיעבד על חשבון המפרסם. אורן מוסט, בתור ראש איגוד המפרסמים לשעבר, הודה שלא הצליח להביא לשקיפות בנושא זה והמצב נותר בעינו. לדעתי זה בומרנג של משרדי הפרסום, שרק יעודד מפרסמים גדולים להיעזר בחברות רכישת מדיה או להקים מחלקות פרסום פנימיות.

בפאנל השני נדון נושא המאכערים כפי שהתבטא בפרשת בנק הפועלים וביטוח לאומי.
בתחילה נעשה ניסיון להבדיל בין סיווגים שונים של מאכערים, שהם למעשה מתווכים בין אזרח / מוסד לבין גופים שלטוניים. הרי גם עורכי-דין ורואי-חשבון יכולים להיחשב כמאכערים, אם כי מקצועיים ומוכרים כנציגים לגיטימיים של המבקשים. הוסכם שמאכער הוא לגיטימי בגלל חוסר ידע ו / או מקצועיות של המבקש והוא חוסך זמן וכסף למבקש, כל עוד הוא אינו עושה דברים שאינם חוקיים או הנעזרים בחוסר אתיקה של נציגי השלטון.
בנושא "בנק הפועלים" ו"ביטוח לאומי" הועלו טענות מהפאנל והקהל ש"ביטוח לאומי" אינו מתדיין על חוב כלפיו במשך 10 שנים (!!!) עם החייבים הרגילים שלו ולכן נקט בהעדפה כלפי בנק הפועלים (ולמעשה גם מנע מהקופה הציבורית סכומים ניכרים), וגם נטען כי לא ייתכן ש"בנק הפועלים", גוף פיננסי מסודר וקשוח בהוצאותיו ישלם מיליוני שקלים לחינם.
מר יוחנן שטסמן, מנכ"ל "ביטוח לאומי", שנכח בפאנל סירב להתייחס באופן פרטני לנושא בטענה כי "הנושא נמצא בחקירה משטרתית", והוסיף (על פי מיטב זכרוני) כי "אם התבצע תשלום – הרי שהתבצע תשלום לשווא, ללא סיבה". שיק על סך 7.7 מליון ש"ח מ"בנק הפועלים"!!!
(גילוי נאות: בעבר עבדתי ב"בנק משכן" מקבוצת "בנק הפועלים", אך לא נחשבתי כעובד הבנק)

הפאנל השלישי היה קצת יותר מייגע ומשפטי, כי הוא נגע להקפאת ההליכים של תבל וערוץ 10. הכי מצא חן בעיני היה מודי פרידמן, מנכ"ל ערוץ 10. האיש משתמש באנדרסטייטמנט כבמטה כשפים. הוא הזכיר לי קצת האש-פאפי – לא מתבלט, די מתלבט אבל הראש עובד. בחור משעשע. גם צבי יוכמן, המנהל המיוחד של תבל הרשים בתפקיד "הצנוע הידוע" שלא יודע כיצד הפרסום נפל עליו וכיצד ניסה להתחמק ממנו. בחור חריף. וכמובן היה רני רהב. זו הפעם הראשונה שאני רואה את האיש ב-LIVE. מעניין, באמת בחור מעניין. הוא אכן מדבר באופן קצת נשי, ואף עם שגיאות תחביר, אבל יש לו ראש על הכתפיים והוא לא מתבייש להגיד את מה שהוא חושב, גם אם זה לא תמיד במקום או מנומס. ניכר שהוא מזדהה עם לקוחותיו עד הסוף, ולוקח את הצד שלהם לאורך כל הדרך. אני משער שזה מאוד מרשים ומחבב אותו על לקוחותיו – אם כי אני לא בטוח שגישה זו היא הנכונה עבורם בכל מקרה.

הפאנל הרביעי היה הרגיש ביותר כי עסק בפרשת רמדיה. את הפאנל הנחה טל רונן, מחברת Coaching שמגדירה עצמה כחברה ל"אימון אסטרטגי לחברות", מעין יועצים ארגוניים. סגנון ההנחיה שלו היה קופצני וקצת אגרסיבי ולדעתי הוא לא היה האדם המתאים לנושא המאוד ייחודי ורגיש שנדון. 
בפאנל נכחו גם יועץ התקשורת מוטי מורל, מנכ"לית "מטרנה" ואיש יחסי הציבור שלה, אנשי רמדיה לא העלו נציג למרות שהוזמנו – אך נכח איש יחסי הציבור שלהם בתחילת הפרשה, אלי לניאדו, שפוטר בתחילת הפרשה עקב חוסר שביעות רצון של החברה מטיפולו בנושא. יאמר לזכותו שהוא הסכים לעלות לבמה ולהציג את עמדתו ואף לספוג ביקורות רבות מעמיתיו.
רוני רימון, בצד החיובי, התפעל מההפרדה התקשורתית שהייתה בין מותגי היינץ ורמדיה, המיובאים שניהם על ידי אותה החברה. לדעתי אין כאן שום סיבה להתפעלות מאחר והפרדה זו קיימת מזמן, עוד לפני הפרשה, ובצדק, מאחר ומדובר במוצרים שונים בתכלית, הפועלים בשווקים שונים לחלוטין, ולכן מראש לא היה טעם לכרוך אותם זה בזה.
בצד השלילי, ששו כולם להצביע על הגמגום התקשורתי של החברה בימים הראשונים של הפרשה, וההסבר שהחברה המתינה למשרד הבריאות בוטל כהגררות וחוסר יוזמה, שנתפסו כ"שתיקה כהודאה". בהקשר זה דובר שעורכי-דין רבים ממליצים ללקוחותיהם לשתוק בכדי שלא יואשמו אח"כ בנטילת אשמה ועל כן יוכלו להגיע לדין פלילי שיכלול את קריסת החברה. אולם שתיקה זו חורצת דין ציבורי מיידי בתקשורת על חשבון מעין "ביטוח משפטי עתידי" שאינו וודאי. דובר על כך שראשי חברות במשבר צריכים לקחת "אחריות" אך לא "אשמה". רעיון יפה אך לא תמיד קל להבדיל בין הדברים וכל איש מפרשם בצורה אחרת.

# למדתי לדעת שיש בארצנו שוקולטייר ששמו "מישי בלוג". מה יקרה אם הוא יפתח בלוג?

# שלחתי את "נופלת מגרייס" לראות את הסרטון השני מלמעלה, והיא חייכה.

# טוב, מאוחר, אני צריך ללכת לישון. כנראה שבזמן הקרוב קצת אעלם מהמסכים כי אני צריך להשקיע זמן ומרץ בפרויקט שאני מנסה להרים, ואם הוא יצליח – אתם כבר תדעו. ואם לא, אולי גם אז תדעו…

לילה טוב!

Join the Conversation

12 Comments

  1. ואני אומר את זה בלי טיפה של ציניות.
    אני קורא באופן קבוע את הפוסטים שלך והצטיירה לי דמות של בן-אדם טוב לב, חרוץ ומקצועי.
    העובדה שאתה עדיין לא מצליח למצוא עבודה רק מראה על מצבו הקשה של שוק העבודה הישראלי. אם הייתה לי חברת היי-טק – תאמין לי שהייתי חוטף אותך להיות עובד שלי. אני בטוח שגם מה שאתה לא יודע בתחום – יש באפשרותך ללמוד.
    הרבה בהצלחה בהמשך החיפושים. באמת שמגיע לך ליפול על אחלה ג'וב.

  2. יש לי חבר טוב שעובד כמתכנת בתחום התקשורת. לפני שנה החברה בה הוא עובד עשתה סקר לקוחות כדי לתכנן את הממשק ל"קופסא".
    מה התברר? רב הלקוחות לא רוצים ממשק גראפי אלה ממשק דוסי.
    הסיבה העיקרית היא שרבים מהעובדים בתחום הם וותיקים, לזה הם רגילים, והכי חשוב: אסור לזה להיות קל מידי אחרת כל מהנדס שמחפש עבודה יוכל להכנס לתחום ולגנוב להם את העבודה.
    יש גם סיבות מקצועיות, כמו קלות בכתיבת סקריפטים שמפעילים ממשק טקסטי, לדעתי זה החלק הזניח.

  3. תוכנית טובה אמורה לא להוציא שום פלט אם היא עברה בהצלחה. זה מאפשר לשלב אותה בקלות בסקריפטים. היא צועקת ומתריעה במקרה של שגיאה: זה מקרה בלתי צפוי שמצריך ככל-הנראה התערבות. צריך להציף למעלה אינפורמציה על הבעיה.

    השם "דוס" הוא עלבון לממשק שורת פקודה. מערכת דוס היא אחת ממערכות שורת-הפקודה החלשות ביותר. שפת הסקריפטים שלה היא חלשה להחריד, לדוגמה. יש לה כל מיני מגבלות מגוכחת על אורך שורת פקודה.

    לתוכניות שורת-פקודה יש גם יתרון של code reuse. אתה לא יכול לקחת תוכנית גרפית ולהשתמש בה בתוך תוכנית גרפית אחרת. לעומת זאת אתה יכול בקלות לשלב את הפלט של כמה תוכיות טקסטואליות להשגת צירופים חזקים מאוד.

  4. זוכרים את נורטון קמנדר? על כל מחשב שלי מותקן מוצר דומה ועדכני בשם Total Commander.

    הייתרון שלו שהוא מצד אחד מאפשר היזון חוזר ויזואלי, ומצד שני לא חייבים לעזוב את המקלדת בשביל להעביר קובץ מפה לשם.

    אם אני רוצה לבחור רק קבצים מסוג מסויים בתיקיה אני לוחץ על + ואז כותב gif ואנטר. מצד אחד זריז, מצד שני אני רואה אילו קבצים נבחרו. כמה קליקים צריך כדי לעשות אותו דבר בחלזונות?

    זאת לא פרסומת. זאת טענה כלפי מעצבי הממשקים שאצלם זה או "ממשק גראפי צבעוני וסקסי, מופעל עכבר" או "שורת פקודות כמו פעם".

  5. יכול להיות שלא הבנתי את הטענה, אך בהחלט ניתן להשתמש בקוד מתכנית גרפית אחת ולהשתמש בה באחרת.
    NET. תומכת ב User Controls שהם אובייקטים המיוצרים ע"י המפתח וניתן להשתמש בהם בתוכניות אחרות.

  6. זה לא דבר כל-כך טבעי. בכל מקרה, זה דורש לוגיקה מתוחכמת וממשקים מסובכים.

    במקרה שעליו אני מדבר מדובר על מחזור פשוט: כל פלט של תוכנית יכול להיות קלט של תוכנית. ישנן לא מעט תוכניות שמתפקדות פשוט כפילטרים למידע.

    ובהמשך למה שחנן כתב: העכבר הוא התקן קלט איטי ולא מדוייק. Drag & Drop זה מתכון לטעויות (אם כי סימון-העתקה-הדבקה זו דרך שבה עושים פחות טעויות)

  7. לא שיערתי שיבוא היום שאיש סיסטם יביא את ווינדוז כדוגמה חיובית למשהו! הולך ופוחת הדור! (או, בסגנון טוקבק-ווינט: "זה סימן למדינה מתפוררת!!1")

    VBS?!(?!)

    😉

  8. יום אחד אני נעלם וכבר אתם חוגגים כאן…

    באנדר: "הוותיקים"… כן, התרגלו, ביצות, יתושים, כרטיסי ניקוב… הרי בראשית היה TUI ורק אחריו GUI, סתם סיבות היסטוריות של מה לפני מה. זו לא סיבה להישאר במקום מסוים, כי "לזה אנו רגילים". ואתה גם צודק, יש את הקטע של שמירת "הגילדה המקצועית", אם זה קשה אז נוכל לשמור על כמות נמוכה של אנשי מקצוע ולא תהיה לנו תחרות, לגיטימי ברמה האנושית-אישית אך בעייתי ביותר בשוק שנותן שירותים לעסקים ופרטיים. היי, אנחנו בכל אופן חיים מאי-ידיעה וצרות של אחרים…
    מה הקשר בין האפשרות לכתוב תסריטים ל-GUI? הרי ה-GUI הוא אך ורק בשביל בני-האדם (וממילא מפעיל קוד בינארי שהחל דרכו כטקסטואלי) וניתן לכתוב שפת תסריטים שתבצע את העבודה אבל לא תתייחס לממשק, מה הבעיה? שני הדברים יכולים להיות במקביל. מה, אין ב"חלונות" שפת תסריטים ל"תסריט הכניסה" וגם לשאר פעולות, מבוססת VBS?

    סקריפט: האישור על פעולה תקינה הוא בשביל האדם המפעיל את המוצר, נכון שניתן ללמוד ש"אי תגובה" היא "תגובה חיובית", אבל זה נראה לי כזה, לא ידידותי.
    את ההתייחסות לדוס הבאתי רק בשביל לתת לאנשים רבים יותר את התחושה המדוברת, אין כוונה להשוואות כלשהן.

    ולכולם, אל תשכחו שהמטרה של תפעול המוצרים היא הקמה מהירה שלהם, קינפוג אופטימלי ועבודה יציבה ורציפה. המוצרים לא נועדו לסיפוק יצר הלימוד, האתגר והחוכמה שלנו, אנשי המחשבים. אם אני, כאיש מקצוע ותיק ומנוסה, צריך להיכנס לתחום חדש ועקומת הלימוד גבוהה – כל מי שבצד הלקוח מפסיד: למוצר ייקח יותר זמן להגיע לפעילות, עוד יותר זמן ייקח לו להגיע לאופטימליות, פתרון תקלות ייקח יותר זמן וכן הלאה.
    יכול בהחלט להיות שיש הרבה יתרונות ל-TUI *לאחר* שאתם מכירים את המוצרים ואת דרך תפעולם, אך אני משער שתסכימו עמי שיותר אינטואיטיבי, קל ונוח להיכנס למוצרים כאשר הם גרפיים, הרי אנחנו בני-אדם ופועלים בצורה אנלוגית ולכן ממשק זה מתאים לנו יותר. כמו שכתב חנן, זה יכול לבוא במקביל וכל אחד יבחר את המתאים לו. מה שאני לא מקבל הוא שיצרן מראש שם דגש על ה-TUI כממשק הבסיס, החינמי ובעד GUI (כלשהוא, לא רק בסיסי) מחייב בתשלום גבוה. הטיפול הנכון ביצרן כזה צריך להיות להשאיר את הידיים בכיסים ולא להוציא את הארנק לכיוון שלו.

  9. אני לא ממש איש של סקריפטים, יש לי מספיק מהתפעול הרגיל.

    ואני לא רואה ב"חלונות" משהו רע, אם כי לחובתי ייאמר שאין לי ניסיון של ממש עם מערכות הפעלה אחרות. אולי בעתיד, כאשר יהיה לי זמן…

Leave a comment

האימייל לא יוצג באתר.