Web Analytics Made Easy - Statcounter

הם יורים גם באתרים

לאחרונה שמתי לב שהעיתונות, הסטנדרטית, לאו דווקא זו שעוסקת ישירות במחשבים ואינטרנט מתחילה להתייחס לאינטרנט יותר ברצינות.

מהצד החיובי קיימים טורים וכתבות שונים בעיתוני הנייר, אשר מצרפים כתובת דואל לתוכן, בכדי לקבל תגובות, רעיונות, הערות והארות מהציבור הרחב. וזה יפה. אין לי מושג אם מישהו קורא את הדואל שמגיע או שהוא הולך ישר ל-Deleted Items, אבל יש כאן לפחות מראית עין של פתיחות ונכונות לשמוע מה לקוראים יש לומר. קבלת משוב מהצרכן תמיד עוזרת לשפר את המוצר.

לעומת זאת, מהצד השלילי, יצרני תוכן מבוססי אינטרנט מתחילים לחטוף.
סליחה על העיתוי שלי (עסוק. 'צטער. קשה, קשה), אבל במוסף "7 לילות" של "ידיעות אחרונות", מתאריך 9/1/04, ישר בעמוד 2, טורח הכותב אורי סלעי להיכנס באתר "נענע": "כמו שקשה למצוא הברקות אצל מבקרי המוזיקה באתר של 'נענע', לדוגמה, ככה אי אפשר להתחמק מהניצוצות שעפים מאי.פי. הבכורה של האחיות פיק". הכתבה הקצרה עסקה בביקורת על קריירת השירה החדשה בנות פיק כפי שהיא מתבטאת באלבום שלהן: "השיר הזה". המשפט הנ"ל הופיע משום מקום, לא מקושר לשום דבר בכתבה, מלבד הרצון לפגוע ב"נענע" ובכותביו באופן חזק, מהיר ואלגנטי, תוך כדי ניסיון הפוך על הפוך להחמיא לבנות המוצלחות, לדעת  מר סלעי.

אינני יודע אם ל"כניסה" זו היה רקע קודם או דם רע וקרוש, אבל יותר משזה פגע ב"נענע" זה העיד על טעם רע ותיעוב מצד מר סלעי.

קצת הלאה, באותו המוסף, בעמוד 16, יש אזכור קצר של אתר ביקורות הקולנוע "עין הדג", במדור מאת יפעת מנהרדט ונעם רשף: "'עין הדג' מגדיר את עצמו כאתר 'ביקורות קולנוע לאנשים שלא סובלים ביקורות קולנוע'. בפועל התוצאה היא כתיבה מקומונית למדי, אם כי חביבה."
מקומונית למדי? כלומר, הליגה למקומות עבודה? ואילו אנחנו, בעיתון, בליגה לאומית (או יותר נכון – העל)? ול"ידיעות" אין מקומונים? כאלו שכותבים לפרובנציאלים ברמה שהם יבינו, כלומר, מקומונית?  זה לא נשמע קצת כמו שאומרים בטלוויזיה?- אל תלכו, בבקשה, תישארו אתנו!

אם מן דבושקס חושב שאתה בסטטוס מספיק ראוי בכדי שהוא ישקיע מאמץ לעלוב בך בפומבי, הרי שהוא, כמו שאמר הביב: "מ-פ-ח-ד!"

Join the Conversation

29 Comments

  1. אני לא חושב שכתיבה ביקורתית נגד כתבי אינטרנט משמע סלידה מהקונספט או מהמדיה. יכול להיות שהעניין דווקא יקר לליבו של הכותב, ולכן הוא מתמרמר על רמה שנראית לו לא גבוהה מסכים של כתיבה ביקורתית באתרים האלה.
    כמישהו שגם המוסיקה וגם האינטרנט יקרים מאוד לליבו, גם אני מתאכזב לא פעם ולא פעמיים מהכתיבה במדורי התרבות באינטרנט. עושה רושם שרבים מהכתבים שם עושים הכל כדי לצאת מא-גניבים, על חשבון רצינות, עומק ומקצועיות.

    גם "כתיבה מקומונית" לא בהכרח אומר התנשאות של כותבים ארציים על כותבים לוקאליים. זה מושג שהשתרש ומתייחס לסגנון כתיבה פנימי-ברנז'אי שהיה שכיח במקומונים התל-אביביים בשנות ה-90, סגנון בעייתי בלי קשר למקום בו הוא נכתב.

  2. במיוחד מאחר שעין הדג היה אתר מומלץ בYNET.

    ואולי יותר משמפחדים הם לוקחים את עצמם ביותר מדי רצינות, סתם פוצים.

  3. ראשית, כמו שכתבתי בהתחלה, יש חשיבות בהתייחסות (גם השלילית), משום שהאתרים מתחילים להיתפס כתחרות שיש להתחשב בה.

    שנית, אין בעיה עם ביקורת, כל עוד היא במקומה ולא מושתלת כבדרך אגב, וכל עוד היא מנומקת.

    בנוסף – תנסה להחליף את שם האתרים בשמות "מעריב", "הארץ" או אחד המקומונים שלהם. אתה חושב שזה היה עובר את העורך?

    אני מודע למקור הביטוי "כתיבה מקומונית". עדיין, חובבי הקולנוע לא אמורים להכיר ז'אנרי כתיבה בת"א של שנות ה-90.
    זו עדיין התנשאות של "הם, שם בשולי העיתונות, לא יודעים לכתוב כמונו" ומאגניבות ברמה "גבוהה", המשתמשת בז'רגון "מקצועי" שקורץ לקולגות אבל משאיר טעם מר לקורא.

  4. מתוך הכרות עם נענע ועם אתרים אחרים, לא ברור לנו ממי בדיוק יש לאורי סלעי (מי זה?) ל-פ-ח-ד. ז"א נכון שברשימות כל פוסט הוא פוטנציאל לפוליצר ו/או פרס ישראל. אבל בשאר האתרים שורצים, למרבה הצער, גרפומנים חסרי כשרון שאפילו המקומון של עפולה עילית לא יסכים לפרסם את החומר שלהם.

  5. לפסקה האחרונה בתגובתך, איתן – אין כמו "עין הדג" לכתיבה מאגניבה, מלאת ז'ארגון ובדיחות פנימיות שזר לא יבין. עם כל הסימפטיה לאתר הזה, התכנים שם ממש לא "נקיים" מבחינה זו.

    אגב, אם מבקר מוזיקה היה משתמש בדימוי שקשור לדמות מתוך "ארץ נהדרת" או לצבעי השיער של אניטה פללי, גם אז היית שם לב לזה? הרי הם כל היום הולכים ומחפשים אסוציאציות, זה הכל.

  6. הירידה על נענע מקורה במחלוקת בסצנת (עאלק) המוזיקה בארץ לגבי האחיות פיק – יש שלא סובלים אותן ורבים אחרים דוקא בעד.יצא שהכותבים בנענע בצד שמפרגן ואורי סלעי לא, ועל כך המהומה.

    לגבי כתיבה מקומונית – לא פרובינציאליות היא הענין אלא סוג של התנסחות, שאביבה הגדירה היטב, שהולך חזק ברשת. הרי ואלה+נענע, למשל, הם המשך ישיר של "העיר", גם אם הם לא מוגדרים כמקומונים (שוב עאלק. זה יפה לשחק אותה שהרשת לא תחומה גאוגרפית, אבל במציאות 90% מכותבי\קוראי ואלהנענע דחוסים טוב טוב בשניים שלושה רובעים בת"א)

    ככל אופן, מה הלחץ? אני זוכר ויכוחים כאלו מסוף שנות התשעים, אבל חשבתי שהמלחמה כבר נגמרה, לא? מישהו כאן עוד משלם בשביל לקרוא עיתון?

  7. אבל זה רק בגלל שאף אחד לא סיפר לנו שהייתה מלחמה. סוציומטים כולכם. אם רק היינו יודעים שהעיתונות הכתובה הפסידה לאינטרנט, ושרק הלוזרים חסרי הכישרון נשארו שם ומרוויחים משכורות רעב, וחלק מהם צריך אפילו להשלים הכנסה בפרסום של בנקים וכאלה – ואללה גם אנחנו היינו מתחילים לכתוב בנענע.

  8. לא התכוונתי שהעיתונות הכתובה הפסידה לואלה ולנענע. הכוונה שלי שהנייר הפסיד. אני עדיין קורא את ברנע או כספית או שביט (סתם, זה כדי שתחשוב שאני אינטליגנט. אני באמת קורא רק את סג"ל וקופמן), אבל לא צריך לקנות עיתון בשביל זה.

Leave a comment

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *