גבר הולך לעיבוד

 

( פורסם באתר TheMarker.com בתאריך 4.3.2001 )

 

משפט זוטא:
הרעיון למאמר זה קפץ לראשי עם שמיעת שמו של שלום שמחון כמי שהוכתר כשר החקלאות הבא.

אולם, למזלי היה בידי מגזין "תרבות דיגיטלית" של "גלובס" (מלח-מים, מלח-מים, מלח-מים), אשר על שערו הייתה כותרת המשנה "שר לענייני אינטרנט? לא במזרח התיכון הישן". כותרת זו התייחסה לכתבה בשם "מה אתם עשיתם בשביל הייטק?" מאת נאורה שם-שאול, ועסקה בעיקר ביחסן של המפלגות בישראל (וקצת של הממשלות השונות) לנושאי הייטק ואינטרנט. אני מנחש כי הכותרת שעל דף השער לא ניתנה על ידי הכותבת, בשל הקשר העקיף שלה לכתבה.

בכל מקרה, ההקדמה הזו באה להגיד שלא העתקתי או קיבלתי את הרעיון מכותרת זו. חשבתי על זה קודם. אם אתם לא מאמינים לי – אני אביא פתק מההורים.

יודע חקלאי פיקח

לפני קום המדינה ואחרי הכרזתה – כאשר הציונות וההתיישבות היו בשיאן, תפיסת שטח והקמת יישובי קבע הייתה צו השעה מכל הבחינות: ביטחונית, כלכלית, דתית ולאומית. החקלאות הייתה המשך טבעי לתפיסת חזקה על שטחים נרחבים, ומגזר כלכלי מתבקש בשל מחסור בסביבה של מסחר ותעשיה מתוקנים.
מאז ועד היום החקלאות המסורתית נדחקה לשולי הכלכלה הישראלית, ככל שהמדינה התפתחה בכיוונים של מסחר ותעשייה.

לא שאני מפקפק או מזלזל ברצינותם של החקלאים או באהבתם ומסירותם לתפקידם – אבל נדמה לי כי כבר זמן רב החקלאים עוסקים יותר בקבלת פיצויים מאשר בעבודה חקלאית:
החורף שחון?- הירקות לא גדלו. פיצוי!
החורף היה קצת חזק מדי, והגידולים טבעו / הופצצו בברד – פיצוי!
הקיץ היה חם ולח, אך האבטיח את הכובע שכח?- פיצוי!

וכעת נעשה הפסקה קלה לחלום בהקיץ:
אולי נוכל גם אנחנו, בענף ההייטק, להתחיל לדרוש פיצויים. שימו לב:
הנסדא"ק נפל?- פיצוי!
הלקוח ביטל את החוזה?- פיצוי!
מנהל הפיתוח ערק למתחרים?- פיצוי!
הסושי היה מקולקל?- פיצוי!
AOL לא קנו אותנו?- פיצוי!

לא זכור לי עוד סקטור כלכלי שמקבל פיצויים בצורה כל כך אוטומטית ו"מובנת מאליה", בלי צורך אפילו לשבות. מקסימום עורכים הפגנה מצומצמת ומצולמת של חלוקת חינם של תבואות או השמדתן.
שלא לדבר על מקרים אחדים שנתגלו – של מכירת מים מוזלים (שנועדו להשקיה) לצד שלישי כמי-שתייה, ועל הכסף הגדול בעסקי הקרקעות הנזרעים כיום.

ברור ומובן שלמגזר זה, מעצם ההיסטוריה שלו – יש משרד ממשלתי משלו, עם שר במשרה מלאה, שדואג לאינטרסים של שולחיו.

COM. התנערה עם חלכה

מן הצד השני, כבר שנים לא מעטות שמגזרי האלקטרוניקה, המחשבים והאינטרנט (להלן "הייטק") מזנקים מעלה בעקומה תלולה בכל היבט: תרומה לתוצר הלאומי, מספר חברות, מספר מועסקים, מחזורים עסקיים, וקשרי יבוא-יצוא.

וככל שהענף ההייטק עולה ופורח – כך הוא מרגיש חזק יותר את החסמים לגידול הנובעים מהחוקים, הבירוקרטיה והמיסוי – שאינם מכירים בצרכים המיוחדים שלו. מצב זה גורם לחברות רבות לרשום עצמן בחו"ל, למרות שעיקר פעילות ה"ייצור" מתרחשת בישראל.

כך יוצא שמדינת ישראל למעשה דוחקת החוצה את האנשים, העסקים והעתיד של תחום ההייטק. מדינת ישראל לא החליטה רשמית (בגיבוי מעשים) כי ענף ההייטק הוא עתידה של המדינה וכי יש לתמוך בו באותה העוצמה בה נתמכה החקלאות בעבר.

מאחר וממילא המדינה כל הזמן נמצאת ב"סיבוב" (כל פעם לכיוון אחר) ואין קו מנחה מרכזי, הרי שהאופורטוניזם חוגג – כאשר המפלגות מתפרקות לאינטרסים צרים עד לרמה של חברי כנסת (ייצוג סוגי יישובים (עיירות פיתוח מול קיבוצים), אמונות (דתיים מפלגים שונים מול חילונים), או סתם עבריינות) – אין שום סיבה שמי שבאמת מגיע לו, לא ייקח את הנתח שלו.

תעשיית ההייטק בישראל היא תעשיה עתירת ממון, אנשים מוכשרים, קשרי מסחר עם חו"ל, מוערכת ובעלת מוניטין ברחבי העולם.
אבל כל מה שהתעשייה הזו יודעת לעשות כלפי חוץ – היא נכשלה כשלון חרוץ כלפי פנים. הסנדלר הולך יחף.

הגיע הזמן שראשי החברות והארגונים של ההייטק בישראל יתארגנו, יעבירו קופה קטנה למעשי צדקה, יקימו צוותי עבודה – ויתחילו לדרוש מהממשלה והכנסת את שלהם.

ויש להשתמש בכל הכלים האפשריים:
• התחלת מהלך להקמת משרד ממשלתי ייעודי להייטק – כולל הרצת מועמד מתאים לתפקיד (רצוי להכין שניים, אחד מכל מפלגה גדולה (ש"ס?), בכדי לכסות את כל האפשרויות)
• העלאת קמפיין אשר יגדיר את ההייטק כיעד מספר אחד של מדינת ישראל
• פעילות לוביסטים בכנסת
• העברת חוקים תומכי הייטק – כגון הקלות מיסוי לעובדים ולעסקאות ועדיפות לחינוך ממוחשב (כולל אנגלית מוגברת).
• סבסוד הקישור לאינטרנט, בכדי לקרב אוכלוסיות נוספות לנושא, ובכך להנמיך את הסף הנדרש לשימוש ברשת.
• תמיכה מוגברת בהבאת חברות מחו"ל להקים בישראל מרכזי ייצור ופיתוח (כדוגמת מפעלי אינטל). פעילות זו גם תתרום בעקיפין לביטחון המדינה בגלל הקשר הישיר בין הביטחון ויציבות המדינה לבין התוצאות העסקיות של חברות אלו.
מצורף קישור לכתבה קודמת שלי, "מגן הכסף", שעסקה בנושא זה.

אין שום סיבה שמה שאנו עושים כל כך טוב בעולם – לא נעשה בבית למען עצמנו ישירות, ובעקיפין גם למען המדינה.

אשמח אם תוסיפו במנגנון התגובות הצעות לדרכי פעולה ותעלו שמות למועמדים ראויים למשרת שר ההייטק הראשון בישראל.

בואו ונעלה (נשדרג?) את ירושלים על ראש שמחתנו.

 

 

אחרית דבר / הערות לימים אלה:

 

1. אני זוכר שבתגובות למאמר המקורי, הגיב אחד הקוראים בסגנון של "שופכים את דמם של החקלאים". ואז הוספתי תגובה משלי שכבודה של החקלאות במקומה, אך היא הופכת לגורם שולי ומשני בכלכלה הישראלית, ולמרות מיצובה החדש, היא עדיין זוכה למשאבים ציבוריים מעבר למגיע לה.

בנוסף הבאתי כדוגמה את אתר "הקרן לביטוח נזקי טבע", בה שותפה גם ממשלת ישראל.
בקישור פנימי של האתר, בשם "אסון טבע", יש כמה פנינים של שיח פנימי מחקלאי לחקלאי:
"היכולת וההשפעה הפוליטית של החקלאים נחלשת"
"החוק מהווה פגיעה חמורה בתדמית החקלאים"
"מגנוני הביטוח יכולים לשמש כבטוחות לאשראי שכה חסר בחקלאות" + "הביטוח יכול לשמש כבטוחה נאות להלוואות"
"תדמית החקלאים – הסדר ביטוח האסונות הופך את התהליך לתהליך כלכלי ומשפר את תדמיתם של החקלאים שלא יזדקקו להפעלת שדולה פוליטית לשם הכרזה על אסון טבע הפוגעת בד"כ בתדמיתם"

 

2. לצערי, הקריאה שלי נשארה תלויה באוויר, עד שהתפוגגה (עניין של יום-יומיים…). כנראה שהייטק הוא ענף אישי ולא קבוצתי, או (אם מסתכלים מהצד החיובי) שהוא תחום שלא מחכה שיתנו לו אלא דואג לעצמו.

בכל מקרה, יוזמה כזו, להציב את ההייטק בראש סדר העדיפויות של המדינה בתוספת הקמת משרד ממשלתי מתאים – לא קמה. בישראל של היום הביטחון הוא חזות הכל, ועל פיו יישק דבר.
סינגפור או דרום קוריאה אנחנו כבר לא נהיה.