Web Analytics

Mr. Hi-Tech goes to Jerusalem

 

( פורסם באתר TheMarker.com בתאריך 4.3.2001 )

 

משפט זוטא:
הרעיון למאמר זה קפץ לראשי עם שמיעת שמו של שלום שמחון כמי שהוכתר כשר החקלאות הבא.

אולם, למזלי היה בידי מגזין "תרבות דיגיטלית" של "גלובס" (מלח-מים, מלח-מים, מלח-מים), אשר על שערו הייתה כותרת המשנה "שר לענייני אינטרנט? לא במזרח התיכון הישן". כותרת זו התייחסה לכתבה בשם "מה אתם עשיתם בשביל הייטק?" מאת נאורה שם-שאול, ועסקה בעיקר ביחסן של המפלגות בישראל (וקצת של הממשלות השונות) לנושאי הייטק ואינטרנט. אני מנחש כי הכותרת שעל דף השער לא ניתנה על ידי הכותבת, בשל הקשר העקיף שלה לכתבה.

בכל מקרה, ההקדמה הזו באה להגיד שלא העתקתי או קיבלתי את הרעיון מכותרת זו. חשבתי על זה קודם. אם אתם לא מאמינים לי – אני אביא פתק מההורים.

יודע חקלאי פיקח

לפני קום המדינה ואחרי הכרזתה – כאשר הציונות וההתיישבות היו בשיאן, תפיסת שטח והקמת יישובי קבע הייתה צו השעה מכל הבחינות: ביטחונית, כלכלית, דתית ולאומית. החקלאות הייתה המשך טבעי לתפיסת חזקה על שטחים נרחבים, ומגזר כלכלי מתבקש בשל מחסור בסביבה של מסחר ותעשיה מתוקנים.
מאז ועד היום החקלאות המסורתית נדחקה לשולי הכלכלה הישראלית, ככל שהמדינה התפתחה בכיוונים של מסחר ותעשייה.

לא שאני מפקפק או מזלזל ברצינותם של החקלאים או באהבתם ומסירותם לתפקידם – אבל נדמה לי כי כבר זמן רב החקלאים עוסקים יותר בקבלת פיצויים מאשר בעבודה חקלאית:
החורף שחון?- הירקות לא גדלו. פיצוי!
החורף היה קצת חזק מדי, והגידולים טבעו / הופצצו בברד – פיצוי!
הקיץ היה חם ולח, אך האבטיח את הכובע שכח?- פיצוי!

וכעת נעשה הפסקה קלה לחלום בהקיץ:
אולי נוכל גם אנחנו, בענף ההייטק, להתחיל לדרוש פיצויים. שימו לב:
הנסדא"ק נפל?- פיצוי!
הלקוח ביטל את החוזה?- פיצוי!
מנהל הפיתוח ערק למתחרים?- פיצוי!
הסושי היה מקולקל?- פיצוי!
AOL לא קנו אותנו?- פיצוי!

לא זכור לי עוד סקטור כלכלי שמקבל פיצויים בצורה כל כך אוטומטית ו"מובנת מאליה", בלי צורך אפילו לשבות. מקסימום עורכים הפגנה מצומצמת ומצולמת של חלוקת חינם של תבואות או השמדתן.
שלא לדבר על מקרים אחדים שנתגלו – של מכירת מים מוזלים (שנועדו להשקיה) לצד שלישי כמי-שתייה, ועל הכסף הגדול בעסקי הקרקעות הנזרעים כיום.

ברור ומובן שלמגזר זה, מעצם ההיסטוריה שלו – יש משרד ממשלתי משלו, עם שר במשרה מלאה, שדואג לאינטרסים של שולחיו.

COM. התנערה עם חלכה

מן הצד השני, כבר שנים לא מעטות שמגזרי האלקטרוניקה, המחשבים והאינטרנט (להלן "הייטק") מזנקים מעלה בעקומה תלולה בכל היבט: תרומה לתוצר הלאומי, מספר חברות, מספר מועסקים, מחזורים עסקיים, וקשרי יבוא-יצוא.

וככל שהענף ההייטק עולה ופורח – כך הוא מרגיש חזק יותר את החסמים לגידול הנובעים מהחוקים, הבירוקרטיה והמיסוי – שאינם מכירים בצרכים המיוחדים שלו. מצב זה גורם לחברות רבות לרשום עצמן בחו"ל, למרות שעיקר פעילות ה"ייצור" מתרחשת בישראל.

כך יוצא שמדינת ישראל למעשה דוחקת החוצה את האנשים, העסקים והעתיד של תחום ההייטק. מדינת ישראל לא החליטה רשמית (בגיבוי מעשים) כי ענף ההייטק הוא עתידה של המדינה וכי יש לתמוך בו באותה העוצמה בה נתמכה החקלאות בעבר.

מאחר וממילא המדינה כל הזמן נמצאת ב"סיבוב" (כל פעם לכיוון אחר) ואין קו מנחה מרכזי, הרי שהאופורטוניזם חוגג – כאשר המפלגות מתפרקות לאינטרסים צרים עד לרמה של חברי כנסת (ייצוג סוגי יישובים (עיירות פיתוח מול קיבוצים), אמונות (דתיים מפלגים שונים מול חילונים), או סתם עבריינות) – אין שום סיבה שמי שבאמת מגיע לו, לא ייקח את הנתח שלו.

תעשיית ההייטק בישראל היא תעשיה עתירת ממון, אנשים מוכשרים, קשרי מסחר עם חו"ל, מוערכת ובעלת מוניטין ברחבי העולם.
אבל כל מה שהתעשייה הזו יודעת לעשות כלפי חוץ – היא נכשלה כשלון חרוץ כלפי פנים. הסנדלר הולך יחף.

הגיע הזמן שראשי החברות והארגונים של ההייטק בישראל יתארגנו, יעבירו קופה קטנה למעשי צדקה, יקימו צוותי עבודה – ויתחילו לדרוש מהממשלה והכנסת את שלהם.

ויש להשתמש בכל הכלים האפשריים:
• התחלת מהלך להקמת משרד ממשלתי ייעודי להייטק – כולל הרצת מועמד מתאים לתפקיד (רצוי להכין שניים, אחד מכל מפלגה גדולה (ש"ס?), בכדי לכסות את כל האפשרויות)
• העלאת קמפיין אשר יגדיר את ההייטק כיעד מספר אחד של מדינת ישראל
• פעילות לוביסטים בכנסת
• העברת חוקים תומכי הייטק – כגון הקלות מיסוי לעובדים ולעסקאות ועדיפות לחינוך ממוחשב (כולל אנגלית מוגברת).
• סבסוד הקישור לאינטרנט, בכדי לקרב אוכלוסיות נוספות לנושא, ובכך להנמיך את הסף הנדרש לשימוש ברשת.
• תמיכה מוגברת בהבאת חברות מחו"ל להקים בישראל מרכזי ייצור ופיתוח (כדוגמת מפעלי אינטל). פעילות זו גם תתרום בעקיפין לביטחון המדינה בגלל הקשר הישיר בין הביטחון ויציבות המדינה לבין התוצאות העסקיות של חברות אלו.
מצורף קישור לכתבה קודמת שלי, "מגן הכסף", שעסקה בנושא זה.

אין שום סיבה שמה שאנו עושים כל כך טוב בעולם – לא נעשה בבית למען עצמנו ישירות, ובעקיפין גם למען המדינה.

אשמח אם תוסיפו במנגנון התגובות הצעות לדרכי פעולה ותעלו שמות למועמדים ראויים למשרת שר ההייטק הראשון בישראל.

בואו ונעלה (נשדרג?) את ירושלים על ראש שמחתנו.

 

 

אחרית דבר / הערות לימים אלה:

 

1. אני זוכר שבתגובות למאמר המקורי, הגיב אחד הקוראים בסגנון של "שופכים את דמם של החקלאים". ואז הוספתי תגובה משלי שכבודה של החקלאות במקומה, אך היא הופכת לגורם שולי ומשני בכלכלה הישראלית, ולמרות מיצובה החדש, היא עדיין זוכה למשאבים ציבוריים מעבר למגיע לה.

בנוסף הבאתי כדוגמה את אתר "הקרן לביטוח נזקי טבע", בה שותפה גם ממשלת ישראל.
בקישור פנימי של האתר, בשם "אסון טבע", יש כמה פנינים של שיח פנימי מחקלאי לחקלאי:
"היכולת וההשפעה הפוליטית של החקלאים נחלשת"
"החוק מהווה פגיעה חמורה בתדמית החקלאים"
"מגנוני הביטוח יכולים לשמש כבטוחות לאשראי שכה חסר בחקלאות" + "הביטוח יכול לשמש כבטוחה נאות להלוואות"
"תדמית החקלאים – הסדר ביטוח האסונות הופך את התהליך לתהליך כלכלי ומשפר את תדמיתם של החקלאים שלא יזדקקו להפעלת שדולה פוליטית לשם הכרזה על אסון טבע הפוגעת בד"כ בתדמיתם"

 

2. לצערי, הקריאה שלי נשארה תלויה באוויר, עד שהתפוגגה (עניין של יום-יומיים…). כנראה שהייטק הוא ענף אישי ולא קבוצתי, או (אם מסתכלים מהצד החיובי) שהוא תחום שלא מחכה שיתנו לו אלא דואג לעצמו.

בכל מקרה, יוזמה כזו, להציב את ההייטק בראש סדר העדיפויות של המדינה בתוספת הקמת משרד ממשלתי מתאים – לא קמה. בישראל של היום הביטחון הוא חזות הכל, ועל פיו יישק דבר.
סינגפור או דרום קוריאה אנחנו כבר לא נהיה.

 

Join the Conversation

10 Comments

  1. 1) לגבי החקלאות. האם ניסית לחשוב מה המשמעות של העלמות החקלאות? בלי שאנחנו שמים לב, החקלאות היא אחת מנקודות האור היפות בחיים בארץ. דמיין את הסופר הקרוב עם מעט ירקות ופירות יקרים, עם מלונים במחיר 100 ש"ח ועם עגבניות בוטיק שנמכרות בבודדים, כמו בארצות מסויימות. דמיין את עמק יזרעאל יבש, השרון בלי חקלאות, וכן הלאה. אתה מאד לא תאהב את הארץ שתהיה כאן, אפילו אם ההיי-טק יפרח. ובכלל לא בטוח שיפרח.
    2) לגבי הכלכלה. יש סיבות כלכליות לכלכלת החקלאות. צריך ניתוח כלכלי כדי לעמוד על כולן, וזה לא המקום, וגם אני לא המומחה. רק כמה ראשי פרקים: חקלאי משקיע את כל אמצעי היצור בחקלאות, ומדובר במאות אלפי שקלים. בניגוד למפעל תעשייתי, הכל יכול להחרב בליל סופה אחד. לכך חייב להיות ביטוח, ומתחייב (וכך זה בכל העולם) שאת הביטוח עושה הממשלה. אני לא חושב שביטוח בחברת ביטוח הוא עדיף. גם הכלכלה של משק מים מסובכת. כי אתה חייב להשתמש בכמות מים מסויימת בעונות מסוימות, אחרת המים הולכים לאיבוד. גם כאן זה מעבר ליכולת של חקלאי בודד, והוויסות (גם של המחירים) מוטל על הממשלה. בסופו של דבר, החקלאות היא ענף שקיים ומסובסד בכל העולם. כמו שאתה מגיע לצרפת ומתפעל מהחקלאות בפרובנס, ולא שואל האם זה כלכלי.
    3) לגבי ההי-טק. אני ממש לא חושב, שתפקיד הממשלה הוא להשקיע בהי-טק. הממשלה צריכה לדעתי לעודד מחקר בסיסי באוניברסיטאות ומחקר בטחוני, ואולי גם קצת לתמוך בחממות טכנולוגיות. אבל עיקר תפקיד הממשלה הוא לדאוג שיהיה כאן בטוח, לא מושחת, עם מערכת חינוך טובה, ומערכת מס הגיונית וכו’. ואם כל אלו יהיו קיימים אומר דיינו.

  2. 1. לא אמרתי שהחקלאות צריכה להיעלם. היא מצטמצמת באופן טבעי במשך השנים, בעיקר בשל אוטומציה של תהליכים והתייעלות, ועדיין מצליחה לספק את הכמויות הנדרשות (אם כי באיכות הולכת ופוחתת, ככל שאני מרגיש כצרכן). כך שהיא לא תיעלם, אך היא בהחלט לא דורשת משרד ממשלתי שלם, לדעתי.

    2. אני לא אומר שלא צריך להיות ביטוח, אני רק חושב שהאוטומציה בה הביטוח ניתן מונעת מהחקלאים להתייעל בהגנה על התוצרת שלהם. ומהציטוטים שהבאתי זה נראה כאילו כדאי לחקלאים להגיע למצב של מקרה ביטוחי.
    אני מקווה ששמת לב לציטוט שהעליתי: "הסדר ביטוח האסונות הופך את התהליך לתהליך כלכלי", יענו: שווה שיהיה אסון טבע, זה עושה לנו את העבודה יותר קלה. לא צריך לארוז, לא צריך למכור, לא צריך לשווק. רק חצי מהעבודה נעשית והכסף מגיע מוקדם מהצפוי.

    למה שהממשלה לא תקים (ותממן) קרן ביטוח גם לענף ההייטק, המכניס למדינה הרבה יותר כסף מחקלאות?

    אני חושב שמחובתנו לשאול אם משהו כלכלי, בייחוד כאשר הוא לוקח כסף מהקופה הציבורית.

    3. אני מסכים עם רוב מה שאתה טוען בסעיף זה, אולם כמו שעם קום המדינה ניתנה עדיפות לחקלאות (בצורות שונות) כי זה מה שהיה טוב למדינה – כך כעת יש לבצע מעבר לתמיכה בהייטק כענף, באופן כללי, ולו בגלל שזה כלכלי יותר למדינה ולאזרחיה (ולבטח על פני חקלאות), וגם מבטיח במידה מסוימת את עתידם.

  3. אתה נשען כאן על מידע מאוד חלקי. והרטוריקה של סעיף 2מזכירה בצורה מדהימה ממש את הרטוריקה על האנשים שמעדיפים דמי אבטלה על עבודה.
    אני לא מכיר אף חקלאי שמעדיף לראות את היבול שלו נהרס ומושמד ולקבל כסף מהממשלה במקום להרויח את פרנסתו.

  4. לאור חשיבות הנושאים בעיני אחרוג ממנהגי ואגיב.
    כרגיל, ולא לטובה, כל נושא חדש וחשוב ככל שיהיה מתקבל בתגובות שליליות באופן אוטומטי (כאילו שתקציבי החקלאות יופסקו עם התמיכה בהייטק) ולא מתקיים דיון אמיתי בראייה כוללת.
    ברשותך איתן , אוסיף (או ארחיב) מספר נקודות:
    1. האם מישהו לא חושב שחברות הייטק וטכנולוגיות ככלל (כל הטקים למיניהם – High-Tech, IT, Bio-Tech…) הם חלק מרכזי בעתיד הקרוב והרחוק?
    מדוע לא להיערך בזמן לקראת העתיד בתשתיות חינוך, בתשתיות חברתיות וגם, החלק המרכזי בפזל ההצלחה, במודעות הנהגת המדינה (WOW, זה נושא בפני עצמו, לא?).
    2. כל כך הרבה עובדי הייטק נפלטו ממעגל העבודה בשנים האחרונות. גם להם מגיע פיצוי! אולי קרן נפגעי נאסדק.
    3. (בהרחבה) לימוד האנגלית במדינה הוא בכי רע! כמה מנהלי שיווק בארץ יכולים לנהל שיחה עם אמריקאי בלי להשתמש בהברה "אה" כל 0.13 דקות?

    אני מצטט את א.ד. פרוזק: "בארה"ב אפילו הזונות חכמות – כולן יודעות אנגלית".

    אי ידיעת האנגלית הינו המכשול המרכזי להצלחה בעולם סמי-גלובלי כיום וטוטל-גלובלי מחר.
    זה לא שלא לומדים אנגלית והצעדים האחרונים שננקטו (חובת לימוד אנגלית בבתי הספר כולם) אכן יעזרו במעט אבל מי ילמד את הנוער של היום ש "You can't" בארה"ב ובאנגליה נאמרים אחרת והרושם בין מקצוענות לחפריות יכול זה?

    לסיום:
    הרבה דברים דורשים טיפול מיידי במדינתנו הקטנה וחבל שהנושאים שאינם נותנים תוצאות מיידיות, כאלו שאפשר להציג בבחירות הבאות (בערך פעם בשבועיים), נדחקים לשוליים.
    ההמלצה שלי היא להקים גוף עם ראיה ארוכת טווח (כמובן לא פוליטי) שיקבע יעדים לעשורים הקרובים עם מנגנון מעקב ביצוע. נראה לי שזו משימה קשה מדי עבורנו שהרי החקלאים יתנגדו….

  5. 1. אתה חקלאי לשעבר. כבר אתה מבסס את דבריי…

    2. לא יפה לזרוק "מידע מאוד חלקי" ולברוח. תרום לדיון, פרט, הרחב, נמק והדגם.

    3. לא רטוריקה, פרקטיקה. בכל ענף ובכל מקצוע יש אנשים שמנסים לא לעבוד בו או לעבוד כמה שפחות תמורת כמה שיותר.
    אני לא מכיר הרבה חקלאים, וגם לא הרבה חקלאים לשעבר – אז מה? אז אין חקלאים?
    אולי אפשר מעתה להגיד: "חקלאים ונדכאים"? (בצחוק, בצחוק, כן?)

  6. עם כל הכבוד להשוואה, מעטים החקלאים שמצליחים להבטיח לעצמם משכורת חודשית יפה כמו זו שמקובלת בעולם ההיי-טק.

    החקלאים מתאגדים כי אין להם דרך אחרת להבטיח את המינימום הנדרש.

    "הפועלים השחורים" בעולם ההיי-טק לא מתאגדים מסיבות ברורות למדי: יש להם יותר מדי מה להפסיד, בחוזים האישיים שלהם. הם לא בדיוק פועלים שחורים.

    לענף ההיי-טק כשלעצמו יש השפעה על המדיניות דרך השפעת בעלי הון על הפוליטיקה. וזו עוד נקודה: יש הרבה יותר כסף בידיים של תעשייני היי-טק מאשר הון בידיים של חקלאים. לכן החקלאים חייבים לנצל את ההשפעה שלהם ביעילות רבה יותר.

  7. אנחנו מאוד מצטיינים בפיתוח. כל חברה ישראלים מפתחת בארץ, ורצה החוצה. אם יש לנו מזל יישאר ממנה משהו בארץ.

    מה בקשר לתשתית תעשייה?

    כמוכן: האם מן הראוי שהמדינה כלל תתערב במשק?

    )בוודאי ובוודאי, אם אני הולך לקבל מזה כמה ג'ובות. כל מי שלעג לחרדים שלא מכירים במדינת ישראל אך יודעים יפה להכיר בכספה: הנה מקרה דומה)

    בקיצור: ההמלצה שלך היא להוסיף לבירוקרטיה. כאילו שחסרים לנו שרים. כאילו שעוד שר יכול לשפיע במשהו.

  8. 1. ראשית, ההתאגדות בצורת משרד החקלאות התחילה הרבה לפני שהחקלאים לא גמרו חודש, פשוט כי הם היו רבים והם היו במרכז העשייה של המדינה.
    התאגדות של עוסקים בתחום שלא מצליח לקיים אותם נועדה להבטיח את הכנסתם ע"ח אחרים, כי הם לא מוכנים להחליף עיסוק או לייעל אותו.

    2. לא חייבים להתלכלך ולהזיע בכדי להיות "פועל שחור". יש הרבה עובדים ב"הייטק" שלא מרוויחים יותר מאשר בתחומים אחרים. תזכור שפעם פשוט לא היה דבר כזה "חוזים אישיים" (לפחות לא ברמות הביניים ומטה), היום זה הסטנדרט, בשילוב הקריסה של ההתאגדויות בסגנון ההסתדרות. תמיד ובהחלט יש מקום לאיגודים מקצועיים חדשים, שאינם תלויים בהסתדרות.
    אפשר להיאבק על דברים רבים בשוק העבודה, בלי לגעת ישירות בשכר של כל אחד.

    3. בעלי הון יש בכל תחום, אז מה, אין משרד המסחר והתעשייה?

    4. המדינה צריכה להתערב במשק כאשר יש סכנה לחוסר יציבות (כמו המפקח על הבנקים), לעבירה על החוק וכדומה. ברמת המקרו, בהחלט, חובתה.

    5. מה לעשות, בירוקרטיה היא חלק מכל עשייה. אז בגלל זה לא נעשה כלום? יכולת ההשפעה של השר תלויה באישיות של השר ובארגונים שתומכים בו מבחוץ (כמו פרץ וההסתדרות).

  9. נקודה אחת שלא שמים לב אליה: רוב הפיצויים שמקבלים החקלאים הם בסה"כ כספי ביטוח שממומנים מפרמיות של החקלאים עצמם.

    האם הסטרטאפ שלך לוקח ביטוח על השארות אנשי הצוות, או על איכות הסושי?

    החקלאים רגילים זה-שנים לחיות בעולם של סיכונים בתחום הייצור (לא רק השיווק). ביטוח הוא דרך פשוטה להוריד את רמת הסיכון בשלב הייצור.

    הביטוח הזה לא מכסה את תחום השיווק.

    ישנם חקלאים שמתאגדים לאגודות גדולות לצרכי שיווק. אחרים מעדיפים לשווק לבד. נשמע מוכר?

  10. תיגש בבקשה לאתר של "הקרן לביטוח נזקי טבע" ותראה שהממשלה שותפה בה. כלומר, מכניסה כסף. מימון ציבורי.

    אם הממשלה לא הייתה מכניסה כסף, לא הייתי מזכיר את הקרן בכלל.
    אין מקצוע בלי סיכון, בכל שלב של חיי העסק.
    השאלה היא מי מממן אספקטים שונים בחיי העסק.

Leave a comment

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *