Web Analytics Made Easy - Statcounter

כל הסיפור בשורה אחת

זה כבר הופך להיות מתיש להיתקל פעם אחר פעם ביצירתיות המתפרצת של אנשי השיווק של YNET. הפעם זה קישור לאתר "בנק הפועלים".

זה כמו "הציור השבועי לילד" (של ג'קי, במוסף "7 ימים" של "ידיעות אחרונות"), שצריך לחפש את הדמות המבוקשת מתוך איור רגיל למראה.

בגלל שאפשרויות הפרסום הרשמיות של האתר לא מזכירות בכלל את כל הדוגמאות שהבאתי, אני מניח שהלקוחות שזכו להיות חלק בלתי נפרד מהאתר הגיעו דרך "משה שלח אותי" או שלמעשה מדובר בניסוי סודי.

הצעות נוספות לאנשי השיווק: שתילת פרסומות בתוך המילים של הכתבות עצמן (למשל: המילה "תאונה" תקשר לחברת ביטוח) או שימוש בשם הכתבים כקישור למוצר בתחום שהם מסקרים (ותנו להם אחוזים על הקלקות, תפרגנו!). חבל להשאיר מילים כטקסט נקי, עדיף שיהיו קישור למשהו רווחי.

ילדים, צבעו יפה את הציור – ורק את הפרסומת השאירו כפי שהיא. את הציור שלחו ל"מועצת העיתונות", בית העיתונאים ע"ש נחום סוקולוב, רחוב קפלן 4, ת.ד. 7141 תל אביב 61071.

(לא לדאוג, הם אמרו שעיתון באינטרנט זה בדיוק כמו בנייר. מצד שני, ניסיתם פעם לעטוף דגים בעזרת אינטרנט?)

עגלה עם סוסה

ראשית, ברצוני להודות למגיב פיני, שהפנה את תשומת ליבי לידיעה זו. רציתי להעלות רשימה זו עוד קודם, אבל דברים אחרים, דחופים יותר, דרשו את שלהם.

נפל דבר בתולדות ימי לינוקס: בתחילת חודש נובמבר 2003 רכשה נובל (Novell) את המפיצה מספר שתיים של לינוקס – חברת SuSE (הוגים שם זה כמו סוּסָה, רק במלעיל), תמורת 210 מיליון דולר במזומן, וזה עוד כאשר נובל מפסידה כספים. השלמת העסקה תלויה באישור הרשויות ובאישור של בעלי המניות. הם מקווים לסגור סופית את העסקה ברבעון הראשון של 2004. אפשר גם להאזין לשידור ההכרזה על הרכישה ולמסיבת העיתונאים.

הנה כמה תמונות מהכרזת הרכישה במשרדי SuSE.
כמה זה מצחיק לראות חליפות (זה הכינוי "חיבה" שלי לאנשי עסקים מלאי חשיבות עצמית) לובשים חולצות T, כמה הם מגוחכים כאשר הם מנסים להיראות "גזעיים". העובדים, משום מה, פחות מחייכים ויותר מודאגים. להם לא משלמים כל כך הרבה בכדי שיחייכו גם כאשר לא ברור אם יש סיבה.

לפחות ברמת ההצהרה – יש כאן מהלך של עליית מדרגה בקידומה של לינוקס אל הבשלות, הבגרות וה"בורגנות" במחזור חייה של מערכת ההפעלה הזו.
אין לי ספק שלארגונים יהיה יותר נוח בכלל לחשוב על לינוקס וגם להכניס אותה לבסוף אל ביתם – אם נובל עומדת מאחורי אחת מההפצות שלה.

אפשר לומר שלמהלך זה היה מהלך מקדים באוגוסט השנה, כאשר נובל רכשה את סימיאן 
(Ximian), יצרנית מעטפת דסקטופ המותאמת להפצות המרכזיות של לינוקס (כולל SuSE) ומיועדת לארגונים, בתוספת עוד מספר יישומים שנועדו בעיקר לנהל ביתר קלות מחשבי לקוח מבוססי לינוקס.

המהלך הזה של נובל, שכרגע הוא רק החל, ואת הכיוון המדויק שלו נוכל לראות רק עם הזמן – טומן בחובו אפשרויות רבות אבל גם סיכונים.

האפשרויות:
• נובל חברה גדולה ומבוססת ברמה עולמית – הן מבחינה פיננסית, לוגיסטית, מערך שותפים עסקיים וערוצי הפצה, פרסום ושיווק. כוח רב עומד לרשותה לקידום לינוקס
• נובל חברה טכנולוגית להפליא, שתמיד קיבלה הכרה בזכות חדשנות ופיתוחים טכנולוגיים מתקדמים
• נובל עוסקת בתחום מערכות הפעלה לשרתים ומוצרי תשתית לשוק ה-IT
• יצירת תדמית מתחדשת, "מורדת" וצעירה יותר לנובל
• IBM מתכוונת להשקיע 50 מליון דולר (במניות) במאמצי הלינוקס של נובל, וזה יתממש בתלות בסגירה הסופית של העסקה עם ‏SuSE.  ‏IBM תמכה עד היום בלינוקס מהצד: חומרת השרתים, היישומים, השירותים ועוד – אבל לא הוציאה הפצה משלה (ויש לה גרסת יוניקס משלה, AIX). האם בכך נובל הופכת למעין "חטיבת הלינוקס של IBM"? ובכך IBM מתגלחת על זקן של אחרים? אם זה מצליח אז זה "שלה" ואם לא אז לא?
• נובל מקבלת בחינם (כמעט…) את מאמצי הפיתוח של הקהילה כפי שהצטברו עד עכשיו, ותהנה מהם גם בעתיד בחינם – כי מערכת ההפעלה תמשיך להיות מפותחת על ידי הקהילה. מצד אחד זה מבטיח לנובל שחלק נכבד מהפיתוח יעשה בחינם וכנראה גם באיכות גבוהה, אך מצד שני זה מגביל את יכולתה לשלוט בכיוונים של בסיס המוצר אותו היא מפיצה. זה משאיר לחברה ליהנות מהמוניטין של לינוקס מצד גרעין המערכת והיא יכולה להתרכז רק במעטפת החיצונית של לינוקס ובשירותים ה"עליונים", הגלויים יותר לאנשי ה-IT, אלו שעליהם מקבלים את עיקר המוניטין. זה היה נכון גם בעבר, אך כעת זה יותר חד וברור – למעשה חברי קהילת הקוד עובדים בחינם (גם) עבור יצרן תוכנה. לא נעים.
• לנובל אין כיום דסקטופ מצד הלקוח – לא כמערכת הפעלה מלאה ולא כטרמינל. לינוקס הוא פיתרון שמפחית את התלות ב"מיקרוסופט". אני מקווה שנובל לא מתעלמת מכך ששיטת הטרמינל בארגונים היא שיטת העבודה המועדפת (לפחות לדעתי…)
• נובל תאפשר לכל השירותים שרצים כיום על NetWare – לרוץ על לינוקס. האם נובל מחפשת תחליף ל-NetWare? האם NetWare תמות? ובכך תאפשר לנובל לצאת מהפינה שלה?

הסיכונים:
• נובל אינה ידועה כחברה שיווקית, ולא ידעה לנצל את הוותק שלה בשוק מערכות ההפעלה הרשתיות (כאשר "מיקרוסופט" נכנסה אליו) ואת היתרונות הטכנולוגיים שלה לכדי הובלת נתח שוק לאורך תקופה. האם השתנה משהו ביכולת השיווקית של החברה בגלל הרכישה הזו?
• נוצר מצב בו לחברה יש שתי מערכות הפעלה רשתיות. האם יש כאן קניבליזציה או השלמה?
• קשה לתחזק מוצרים רבים, בייחוד במוצר רחב כמו מערכת הפעלה. בהכרזה אמרו שהם ייבחנו את נושא החפיפה וכנראה ישאירו את הכפילות בכדי לאפשר בחירה ומגוון של סל מוצרים
• היה לנובל פעם UNIX שנקרא UnixWare והיא זרקה אותו ל-SCO, למה שהפעם זה ילך? דבר מעניין נוסף בנושא הוא שהסכם המכירה כלל תזרים הכנסות לנובל, עד לסוף שנת 2002. האם נובל חיכו לסיום ההסכם?
• הרכישה לא תגדיל את נתח השוק של נובל מצד שוק המחשוב הביתי, למרות של-SuSE יש גרסה המיועדת לשוק זה – כי נובל אף פעם לא פנתה אליו, אלא אם היא שינתה גישה ועדיין לא סיפרה לנו, דבר שאני מאוד ספקן לגביו.

מבחינת מיקרוסופט: יש כאן עליית מדרגה ברמת האיום שלינוקס מהווה לחברה, וגם חזרה של יריב וותיק לזירת המאבק, יריב שכבר הוכיח עליונות בעבר (גם אם העליונות נבעה בעיקר מוותק בשוק).

מבחינת Red Hat: הרכישה הזו היא בעיה גדולה עבורם, אך מצד שני מגדילה את הסיכוי שיצרן גדול אחר, כדוגמת נובל, ירכוש אותם. יכול להיות שזה אפילו אינטרס של החברה עצמה.

מבחינת קהילת הקוד הפתוח: אני משער שרבים חוששים מכניסת חברה מסחרית בעלת כוונות רווח לקהילה שיתופית, ועל נובל יהיה לרכוש את אמון הקהילה. יהיה מעניין לראות כיצד שתי הגישות הכלכליות-חברתיות הללו יסתדרו ביחד. ימים יגידו.< BR>

יגאל אורגינל

יש משהו בזווית הפה שמספר את כל הסיפור.

יש אתר שמוכר איורים צבעוניים, אורגינלים – על פי טענת האתר, שאוירו באולם בית המשפט בעת משפטו של יגאל עמיר. יש עוד עמודים שני ושלישי.
שימו לב לסגנון ה"יידישאי" של האיורים, קצת מזכיר את מארק שאגאל.

האתר נקרא The Gremlin (השד, הרוח הרעה). מתאים, מה יש לומר.

התמונות אוירו על ידי ליז פיינברג, כיום ליז אלסבי, מאיירת וגרפיקאית מוכשרת. 

בדף הראשי של הקטלוג אתר המכירות רומז בעדינות שזו הזדמנות חד פעמית:

This was her first courtroom sketch job, and the trauma of the trial may keep her from doing another like it

נקווה שלא יהיה עוד פעם משפט שכזה, בכדי שליז לא תיאלץ לעמוד למבחן ושהטראומה לא תשוב, לכולנו. יש גם לשער שבפעם הבאה המחיר יהיה יותר גבוה.

ואם אנחנו כבר בנושא המחירים, אז ללא כחל, אבל אולי עם קצת סרק – לעסק: טווח המחירים נע בין 350$ ל-1000$ לאיור של יגאל מקשיב להקראת גזר הדין.

באמת שזה לא הרבה כסף בשביל להציג בסלון אורגינל של אישיות היסטורית שכזו.
מהרו ורכשו, ולא רק אם אתם מהימין, גם מהשמאל: זה הכי קרוב שתגיעו לתלות אותו.