ביום חמישי הקודם, 13/11/03, פרסם עופר פטרסבורג ב"ידיעות אחרונות" כי התאחדות הקבלנים ומשרד האוצר רבים מי ייקח כספים שיועדו לפועלי בניין. מאחר ומדובר בהרבה כסף (140 מליון שקל!!!) – טרחה התאחדות הקבלנים להגיש בג"ץ כנגד משרד האוצר.
מאחר והנושא עניין אותי, פניתי עוד באותו היום להתאחדות הקבלנים לשאול אותם מספר שאלות. התקשרתי למשרד שלהם וביקשתי לדבר עם הדובר. אמרו לי שאין דובר, והייצוג שלהם נעשה על ידי משרד יחסי ציבור בשם "ארנה פרי", ובחורה בשם גלית סער-קמיאל היא התקציבאית שלהם, להלן הדוברת. שאלתי אותה מה מקורו של הכסף והיא אמרה שאלו כספים שהקבלנים הפרישו ולכן צריך להחזיר להם אותם, כפי שרשום בהודעה לעיתונות. ביקשתי העתק של ההודעה לעיתונות והיא שלחה לי אותה. להלן ההודעה מצוטטת במדויק (הדגשת הכותרת במקור):
"
תגובת התאחדות הקבלנים:
האוצר רוצה להשתמש בכסף של הקבלנים להחזרת חובות למגזר הציבורי במקום להשקיעם בהכשרת ישראלים לענף הבנייה.
לדברי מנכ"ל התאחדות הקבלנים, יהודה שגב, אכן קיימת קרן שבה 140 מיליון ₪ . לקרן זו הפרישו הקבלנים במשך עשרות שנים, כספים בגין חופשות של פועלי בניין שלא נוצלו. בקרן נאספו 140 מיליון ₪ שלא נדרשו על ידי עובדים או על ידי הקבלנים ולכן לא ניתן לחלק את הכספים.
התאחדות הקבלנים הציעה לאוצר להשקיע את כל הכספים בקרן לצורך עידוד והכשרת ישראלים לעבודה בענף הבנייה. אך האוצר הציע את החלוקה הבאה: 100 מיליון ₪ לכיסוי חובות האוצר, 30 מיליון ₪ בלבד לצורך עידוד תיעוש הבנייה ו – 10 מיליון ₪ לתביעות עתידיות של הקרן.
התאחדות הקבלנים הגישה עתירה לבג"ץ כנגד האוצר וביקשה לעצור את יוזמת האוצר לחלוקת הכספים בטענה שזהו כספם של הקבלנים והם אמורים להחליט כיצד יש לנצל את הכסף לטובת הענף. הבג"צ הוגש לפני כשנה וטיעוני ההתאחדות התקבלו ואכן הוצא צו מניעה זמני כנגד האוצר . כרגע הכסף אכן שוכב ללא שימוש וזאת עד לקיום דיון נוסף בנושא והחלטת בג"צ מה יש לעשות עם כספי הקרן.
"
לאור הרשום לעיל שלחתי לגלית מספר שאלות הבהרה:
1. מהיכן הגיעו הכספים לקרן? האם הם יצאו מהברוטו של העובדים, ולכן האם הם היו סעיף בתלוש המשכורת של העובדים (כמו הפרשות מרצון של ביטוח מנהלים, גמל וכדומה)? ואם לא אז מה הייתה הסיבה להפרשה?
2. מדוע הכספים הועברו לביטוח לאומי ולא לקרן פרטית מטעם ההתאחדות / המעסיקים?
גלית אמרה שהיא לא מוסמכת להשיב על השאלות הללו, והיא תעביר אותן למר יהודה שגב, מנכ"ל התאחדות הקבלנים, לצורך קבלת תשובה.
במקביל התקשרתי למשרד האוצר בירושלים. במוקד פניות הציבור בכלל לא ידעו במה מדובר. בלשכת הדובר מוכנים להגיב רק למי שהוא עיתונאי מוכר העובד בעיתון רשמי (דרשו פקס עם השאלות ועם לוגו של העיתון). כל זאת התרחש כאמור ביום חמישי הקודם.
רק אתמול, ביום שני, 18/11/03, הצלחתי לקבל תשובה מגלית: היא אמרה שמר יהודה שגב סירב להשיב לשאלות שהעליתי, בטענה שהנושא נמצא בתהליך משפטי.
בואו ונראה: אם הכסף הופרש על ידי הקבלנים שלא דרך תלוש המשכורת, במסגרת רצונם לקיים מאגר כספי שישמש אותם במקרה של תביעות עתידיות של פועלי בניין זמניים עבור ימי חופש שלא נוצלו ולא שולמה תמורה עבורם (למה?) – הרי שרוב הסיכויים שהכסף לא היה מגיע לידי הביטוח הלאומי (כלומר המדינה, כלומר משרד האוצר, כלומר מר בנימין נתניהו) אלא לקרן פרטית שהקבלנים היו פותחים עבור הנושא. במקרה זה המדינה לא הייתה יכולה לשים את ידה על הכסף, והוא היה נשאר בידי הקבלנים ללא כל ידיעה או התערבות חיצונית.
אבל, במידה והכסף הופרש לטובת העובדים במסגרת תלוש המשכורת, בהתאם לחוקי המדינה (דבר שכנראה אכן התרחש, כי הכסף מצוי בידי הביטוח הלאומי) ולא הועבר לעובדים במועד סיום עבודתם – הרי שהמדינה והקבלנים רבים כעת על כספים שכלל אינם שייכים למי מהם. הקבלנים רוצים כספים שלמעשה כבר הופרשו על ידם כהוצאות שכר (מיחזור!) והמדינה רוצה להרוויח מן ההפקר.
אני חושב שהבג"ץ הוגש על ידי הגוף הלא-נכון עם דרישה לא-נכונה. אולי מישהו אחר ירים את הכפפה? אולי "קו לעובד"?
אנחנו לא בפשיטת רגל מוסרית – אנחנו בשפגט מלא.
והפועלים? איפה הם? ברומניה? בסין? בשטחים (עשרות שנים, כן?)? היי, חבר'ה, 140 מליון שקל! אחלה חופשות תוכלו לעשות בכסף הזה.
