גבר הולך לעיבוד

 

כמה הערות מהירות שרשמתי לעצמי במהלך משחק הכדורגל בין נבחרות ישראל וצרפת (3:0 לצרפת). ההערות מופיעות לפי סדר כתיבתן.

המחצית הראשונה:

1. 3 מסירות של הגנת ישראל חזרה לשוער לעומת 0 של הצרפתים. החזרה של כדור לשוער מראה על כישלון של הגנה לעמוד בלחץ, חוסר יכולת של שחקנים לעבור שחקני יריב, ומחסור בחברים שיבואו לקבל את הכדור.

2. שחקני ההגנה של ישראל. אין מילים. קונוסים. עומדים שלושה מסביב לשחקן התקפה עם כדור, ברדיוס של 5 מטר. מסתכלים ונהנים (אבל שוכחים לבקש חתימה). פתאום נזכרים שצריך לקחת ממנו את הכדור, ואז ניגשים שלושתם ביחד (ובכך מזניחים את השמירה על שאר שחקני ההתקפה באזור), ומתחיל סרט של ג'קי צ'אן בהילוך איטי: שחקן ההתקפה מסבסב אותם כסביבוני חנוכה, כל אחד מההגנתיים נותן את פירואט הבעיטה שלו באוויר הריק, ולבסוף ההתקפי עוד יוצא משלושתם בדרכו לשער, יחד עם חבריו שלא כוסו.

3. לפחות בשני הגולים הראשונים שני שחקני התקפה רצו מול השוער כאשר שחקני ההגנה רצים אחריהם, ומביטים כיצד נראה המערך האחורי(ים) שלהם.

4. שחקני ישראל מקבלים כדור בעמידה בד"כ, לא בתנועה לקבלת הכדור ולא במגמה לקראת שטח פתוח. קונוסים.

5. להתקפה עולים 3 עד 4 שחקנים במקרה הטוב, ולכן דרושות הרבה תנועות ידיים של מוביל הכדור או בועט כדור נייח. ממש שוטר תנועה ידני: תלך קדימה, תתקרב לשמאל. זהו. מוזיאון השעווה.

6. הגעתי למסקנה שרביבו הוא שמעון פרס של הכדורגל הישראלי. כולם אוהבים אותו, כולם מעריכים אותו, כולם ניגשים אליו בדחילו ורחימו, הוא איטי ולא יעיל. ממש לא יעיל. פרישתו תסיר צל כבד ותפתח אויר לנשימה. תנו לו להיות הנשיא.

7. זידאן הוא אבוקסיס של צרפת – השלד והמנוע בו זמנית. מוט התורן עליו יושב המפרש. אצלנו התורן לא משחק.

8. לעידן טל הייתה הזדמנות יוצאת דופן כאשר הגבהה מצד ימין הועברה אליו על ידי נגיחת הרחקה כושלת של שחקן הגנה צרפתי. הוא קיבל את הכדור באוויר, כאשר אין שחקן הגנה ברדיוס של 3 מטרים ממנו, והוא בערך 10 מטר מהשער, ו-2 מטר מהקורה הימנית לכיוון פנים השער. היה לו זמן לעצור ולהוריד לדשא את הכדור ולהשחילו לפינה השמאלית (בארטז היה מימין). אך גודל המעמד הכריע והוא בחר להיפטר מהכדור מהר ככל שניתן וכמובן שהרביץ דרדלה אנטי-פיזיקלית אל שמי צרפת. לציפורים שלום.

9. הכל כמובן נובע מפחד והדרת כבוד לצרפתים. הדרת כבוד שבתחילת המשחק חשבתי שהיא מיותרת אבל בהמשך הבנתי שהיא מוצדקת. הם פשוט יודעים את מקומם ולא מנסים לצאת ממנו.

10. הכי אהבתי: השוער שלנו, מר דוידוביץ', חובש לראשה מצחיית טניס (סרט בעורף וקצת גג לבן מקדימה), כמו אחרונת שחקניות הטניס. בטח לא רצה להסתנוור מביצועי הצרפתים. בפעם הבאה אפשר להביא גם משקפי שמש.

אני רץ להמשיך לצפות בפיאסקו הזה.

 

המחצית השנייה:

1. אבקסיס נכנס והכניס אתו קצת יותר תנופה ותנועה, אבל לא משהו מעשי או תכליתי. באמת לא במיטבו היום. אבל עלה למגרש ויצא גבר.

2. ניכר שהשחקנים (וכנראה גם המאמן) לא מבינים שמצבים לניצול נוצרים בתנועה (בעיקר בלי כדור) ולא בעמידה.

3. קייסי הוא תופעה מעניינת: הוא לא מסתיר את רגשותיו ולא מחזיק פאסון. כאשר הכדור אצלו יש פעמים שהוא פורש ידיו לצדדים ופוער פיו מעט בשאלה: איפה כולם? למה אף אחד לא בא לקבל כדור? בכמה זה יסתיים? מה אני עושה פה?

4. אולי עדיף ניצחון טכני, פחות הפרש. לא?

5. שחקני ההגנה מסתכלים רק על הכדור ושוכחים לבדוק איפה נמצאים שחקני היריב שהם צריכים לכסות. אולי הם חושבים שגם הם עומדים, כמוהם, ולא זזים? 

6. כל השחקנים הצרפתים מעודדים זה את זה כל הזמן, גם לאחר מהלכים טובים וגם לאחר בעיות. לא מוותרים, נלחמים ומתעקשים – בכל מצב ובכל תוצאה. לא העלו את הנוער למחצית השנייה, למרות ההפרש. נותנים כבוד גם לעצמם וגם ליריב.

7. ניכר ששחקני ההגנה שלנו חטפו צעקות על המסדרון האווירי שהם פתחו לצרפתים במחצית הראשונה, ואכן הצליחו לצופף את מרכז ההגנה ולמנוע מהצרפתים שערים נוספים.

8. דוידוביץ' שמע בקולי ונפטר ממצחיית הטניסאית ורק אסף את השיער למעלה בסגנון סמוראי. בהתאם הוא גם נכנס לעניינים ולרוב היה בזמן ובמקום הנכונים, כך שגם יצא לו למנוע מספר שערים.

9. שחקני ההתקפה לא מעיזים לבעוט לשער הצרפתי במרחק קרוב יותר מ-20 מטר בהתקפה רציפת תנועה.

 

אומרים שפריז יפה בסתיו. לפחות זה.

 

הנה אנו מתבשרים כי או-טו-טו בית"ר ירושלים מגייסת לשורותיה את השחקן המדובר (והיקר, לפי מיטב ידיעתי) ביותר בישראל כיום, אבי נמני.
"יש מימון" הם עולזים, כמוצאי קופת חיסכון אותה גילו בהפתעה בעת ניקיונות החגים.

אבל רגע, האם זו אותה בית"ר שלא שילמה משכורות בזמן בעונה הקודמת? שקוביקה ברח ממנה בגלל מוסר התשלומים שלה? שהתבססה השנה בעיקר על צעירים, כי לא היה לה כסף לבנות סגל מבוסס יותר מבחינת מקצועית?
פתאום, בשביל להביא תקווה חדשה יש כסף? אבל בשביל לנהל את העסק כמו שצריך, בשביל להיות הוגנים כלפי אלו שכבר עובדים אצלם – אין כסף?

כיצד הם חושבים שיגיבו השחקנים כאשר נמני יבוא (ויש להניח שהוא יקבל משכורת בזמן כמו שעון שוויצרי) – במידה מסוימת על חשבון השכר שלהם (שאולי היה יכול להיות גבוה יותר, עם קצת רצון טוב), ועל חשבון זרימת כספים מסודרת לכיוונם?- אני משער שיהיה להם קשה להתרכז בכדורגל.
(אגב, דבר דומה אני חושב קרה גם ב"הפועל ת"א", לקראת סיום העונה הקודמת, בשל אי תשלום מענקים על ההישגים באירופה).

אך הנהלת בית"ר המפוארת לא עוצרת כאן, אלא ממשיכה בשוונג של עשייה ברוכה – בראיון שנתן מאיר לוי (זה שמצא את הכסף הגנוז להבאת נמני), לאתר "ספורט 5", לפני מעט יותר משבוע, הוא מתפאר: "כל בעל בית היה שמח עם חוב של מיליון שקל, מקנאים בנו". והדובדבן על הבונבון: בעלי הקבוצה גם רוצים שעיריית ירושלים תסייע להם בין השאר על ידי מחיקת חובות!!!

ועל כך נאמר: אם חוצפה הייתה משאב בר-מכירה – ישראל הייתה המדינה העשירה בעולם.