אל תירו, אני רק כותב באינטרנט

 

אני עייף. נגמר עוד שבוע.

מאז שאני באתר הזה, החיים שונים. דחוסים יותר.
יש כמובן את העבודה שעליה אי-אפשר לוותר (היום הפצתי שם את השמועה על האתר הזה, נראה איך יגיבו. ראיתי שהם שמרו ב-FAVORITES בתחנת האינטרנט. לחלקם יש משמרות ערב, אז שלא ישעמם להם, מקסימום יחזירו לי בשמות בדויים אם עצבנתי אותם במהלך היום), וגם אישה וגם ילדים. ואיפה אני?

קודם כל קורא את כל מה שכתבו האנשים החופשיים במהלך היום באתרים שלהם, קצת מגיב, ואז 11 בלילה. ואני עייף.

ואני שונא לכתוב כשאני עייף, אני מרגיש שאינני עושה את המיטב שאני יכול, בגלל העייפות. שאני לא נותן את הכבוד לכתיבה. אבל אני רוצה לכתוב. זה עושה לי כיף.

הלוואי שהייתה מכונה שכותבת את המחשבות שלי ישר למחשב. בסוף היום הייתי רק עושה UPLOAD. כל כך הרבה דברים אני מתכנן לכתוב, כל הרבה רעיונות עולים לי במהלך היום. בערב אני כבר שוכח את רובם. אולי אני צריך פנקס קטן. כמו שהיה לי בצבא, למשימות.

טלי מורה, מחנכת ביסודי, ועכשיו היא בחופש. היא אמרה שמחר בבוקר היא תביא את הילדים לגן, ואוכל לישון קצת. אז אני הולך לישון? לא, אני כותב. גנב שעות.

בשנת 99 למאה הקודמת, רכשתי לי נדל"ן ברשת. כתובת דומיין. מאז חידשתי אותה פעמיים, בלי להקים אתר באמת. היום חידשתי פעם שנייה, לעוד שנתיים ב-90 שקלים חדשים. הנדל"ן הכי זוהר במחיר הטוב ביותר.
יש לי כבר לוגו לאתר, עם משחק מילים והכל. גם רכשתי Front Page במחירי חינוך (שיטה נהדרת לרכוש מוצרי MS במחירים מוזלים אם יש לכם קרובים / מכרים שהם תלמידים / סטודנטים או מרצים / מורים), התקנתי, פתחתי 4 פעמים. העליתי אפילו אתר ניסיון ל-Tripod. עכשיו ראיתי שכבר מחקו אותו. לא יכלו לחכות עוד שנה?

תמיד אמרתי, כשיהיה זמן נעשה את זה. אין זמן. ואז בא האתר הזה, וביקשתי יפה והסכימו.

אני יודע שאני מסתכן, אבל אני אוהב שמדברים פתוח ו"קנאת סופרים תרבה חוכמה", כל עוד הכל ברוח טובה. לא לשכוח.

אני מודה שהניסוי הזה קצת בעייתי בתפיסתו, אבל אני אוהב לכתוב, כך שגם לי יש חלק באחריות לאתר הזה. חוץ מזה, מרתק אותי לראות את ההתפתחות של הדברים.
יש בו ראשוניות, נועזות מסוימת, ואני צופה בעיות. חלקן מתחילות לצוץ כיום.

כתבתי לירדן לגבי הבסיס הרעיוני של האתר, ש"…גם עצם התפיסה, אנחנו בוחרים ולא כל אחד יכול להיכנס – יוצרת אנטגוניזם, שזו תכונה מאוד ישראלית בסגנון "למה מי אתה?". אבל זאת התפיסה ולכן מובנות ממנה כל מיני תופעות. בעיה מבנית. כך שכבר הבסיס מזמין רתיעה מסוימת."
הדבר הזה מתחיל לצוץ לאחרונה בתגובות, בגלל שיש יותר קוראים שמגיבים – התגובות הולכות ומתארכות, הלחץ, החום והלחות מביאים בסוף גם לחיכוכים מילוליים. זה טבעי במערכת פתוחה, ואני לא נבהל מזה. זה חלק מהחיים. לא חייבים לקרוא הכל. בשביל זה יש מגוון כותבים.

 

השערה: אתם יודעים מה המקש השחוק ביותר במקלדת של כותבים מקוונים? F5.

אני מניח שרובנו חיים מהתגובות, אנחנו לא יוצרים לחלל הריק. האינטראקציה חשובה לנו. הדו, הרב שיח יוצרים דינמיקה. נכון, לא תמיד זה מתעלה למשהו נורא גבוה, ויש הרבה "יופי" או "לא הבנתי / חרא" והרבה מריבות, אבל זה עדיף על שתיקה. בשביל לשתוק או להיות לבד עם עצמנו אנחנו לא צריכים אתר אינטרנט.

 

הבעיה היא שיש אנשים שלא מבינים שאלו אתרים אישיים ולא אתר מסחרי שצריך לשעשע אותם בעבור חשיפה לפרסומות קופצות או עושה תחרות עם אתרים דומים. מבחינתי, מי שצריך ליהנות מהאתר שלי הם אני, ומנהלי האתר (להם אני מרגיש חייב, מודה. אולי נעבור לתשלום שכירות, ואני אירגע?). אם כל השאר נהנים, מה טוב, אם לא – יש הרבה כתובות IP ברשת, מצאו לכם אתר כלבבכם. תחשבו שזו בדיחה פרטית.

תגובות כמו "האתר הזה לא מתעלה" או "חשבתי שיהיה יותר טוב" וכדומה, הן תגובות לא פחות מתנשאות מתפיסה של אתר המסנן את הכותבים. האתר לא נולד במטרה להגיע לקהל רחב / "איכותי" וכדומה. מבחינתי אני כתב השעשוע של מנהלי האתר. נתנו לי שטח ואני נותן עניין ואולי גם FUN. אני אוהב לשעשע והם אוהבים להשתעשע. כל השאר מוזמנים להצטרף, אבל אנחנו לא חייבים דבר לאיש.

כל כותב שמשאיר את מנגנון התגובות פתוח מתחיל לעלות בעיניי לרמה של גיבור. אני מתחיל לחשוב על לסגור, למרות שאני לא אוהב את המחשבה הזו. לא רוצה להגיע למצב שבו אצטרך למחוק תגובות. זה לא מעניין אותי ועושה לי רע. אני לא אוהב להשתיק אנשים, אפילו אם הם לא מוצאים חן בעיניי. אולי פשוט עדיף לא לתת את הבמה למתוסכלים למיניהם. הבעיה עם סגירה היא שאז אני סוגר גם לאנשים טובים, שיכולים להוסיף לכלל הקוראים ולעשות טוב. אולי כדאי שגם המגיבים יאושרו על ידי מנהלי האתר? התלבטות.

בנושא הכותבים עצמם, הסינון הוא רק בכניסה, ועל פי קריטריונים לא ברורים ואישיים של מנהלי האתר. וזה בסדר, כי הם לא חייבים דו"ח לאף אחד, זה פרויקט שלהם. הבעיה היא מה קורה אח"כ? אם הכותבים מנצלים את הבמה, בניגוד לכוונת המנהלים, שמבקשים סגנון אישי ולא יצירתי?
יש כאן סתירה מסוימת, כי הכניסה היא בגלל שמצאת חן בעיני מנהלי האתר (ואולי דווקא בגלל היצירות שלך), ולכן, אולי, אתה מרגיש צורך לקיים את בקשתם לכיוון הכתיבה (אם כי לא לתוכן עצמו), מצד שני, קשה לקיים אתר אישי לחלוטין שאתה יודע שאתה תחת בחינה (אם כי ההרגשה הזו היא אישית, ולא רודים בנו), אפילו אם אין סנקציות ידועות.

זמנים יגידו.