Web Analytics

דוקטור ג'קיל ומיסטר אינטרנט

( פורסם באתר TheMarker.com ב-1.4.2001, גרסה אנגלית של המאמר נמצאת כאן )

 

מכירים את הצגות התיאטרון הניסיוניות וה"מתקדמות" – בהן השחקנים יורדים מהבמה, מתערבבים בקהל, ומשתפים אותו בהצגה – כך שגם הקהל קובע את מהלך ההצגה וטיבה?

למה הצגות כאלו נחשבות ניסיוניות? כי הן מוחקות את הריחוק ושוברות את "קיר הזכוכית" בין האמנות לקהל, והופכות את הקהל לאמן פעיל.

האמנות נתפסת כמאורע מיוחד, נשגב – שיש לצרוך אותו ביראת כבוד, שלא על בסיס יומי, ורק "מוכשרים" ומלומדים יכולים לבצע אותה.

קשה להשליך ישירות מהאמנות לעיתונות, אבל מאפיין הריחוק בהחלט קיים היום בעיתונות המסורתית, יהיה זה על גבי נייר או מסך.
עיתונות זו מייצרת ידיעות, כתבות ומאמרי דעה ומן הצד השני הלקוח קורא את התוכן.
אין כאן דיאלוג של ממש. ה"מכתבים למערכת" הם חלון קטן לתגובות נבחרות ומצונזרות של הקוראים.

כעת, לראשונה, באמצעות האינטרנט – קיימת האפשרות לשתף את הקהל הרחב בעשייה העיתונאית, ולקיים דיאלוג בין הכתב לקהלו.

השלב הראשון, כפי שמתבטא באתר זה, הוא מתן במה לקוראים, להגיב באופן מיידי ובצורה חופשית (תוך צנזורה מאוד מינימלית, ורק במקרים קיצוניים). בנוסף, תגובות הקוראים נשמרות לעד כחלק מהכתבה, במסגרת הארכיון.

הקוראים אינם מחויבים לדבר, מלבד לעצמם.
הם אינם חייבים להיות נחמדים, מועילים או מחדשים. הם לא חייבים למסור את שמם האמיתי, ויכולים להסתתר מאחורי כל שם סמלי שיחפצו. הם יכולים לזרוק בוץ, רפש ועפר על הכתב והעיתון.

אולם, לא ברור לי מדוע קיימים קוראים מסוימים, השבים ל"מקום הפשע" בכדי לשפוך את מררתם, לרוב כאנונימיים.
הרי אם לא נעים לך במקום מסוים – למה לחזור אליו?

חשבתי על מספר אפשרויות:

1. קוראים החושבים שבכך הם ישפרו את רמת הכתיבה והתכנים באתר, על ידי לחץ על הכתב / עורכים.

אין ספק שמגוון הדעות הוא רחב ולכן גם לעיתים קרובות מתנגש, אולם כדאי ש"קנאת סופרים תרבה חוכמה" ולא אלימות טקסטואלית.

לדעתי, קוראים המגיבים בשפה וולגרית ומשתלחת – אינם מעוררים את אהדת הכתב או גורמים לו לחשוב שנית בצורה ביקורתית על כתביו, וכמו כן הם כמו "מלכלכים" את האתר לנצח (מאחר והתגובה נשמרת בצמוד לכתבה) – אותו האתר שהם רוצים לשפר.

בהנחה וקוראים אלה באמת אוהבים את האתר ומעוניינים בשיפורו – יואילו נא להפנים את שינוי התפיסה העיתונאית באינטרנט, ויקבלו בכבוד את אחריותם העקיפה לטיב האתר.

ייתכן וביקורת בונה, מנומקת ועניינית, הכוללת סימוכין – הייתה מציגה את עמדת הקורא בבהירות ועל כן מקנה לה חוזק והשפעה – הן על הכתב והן על העורך, ולבטח הייתה משפרת את הכתבה והאתר.

2. בעלי אינטרסים שמשבחים או מקללים בהתאם לצורכיהם.

אלו כמובן יימנעו ככל שאפשר מחשיפת זהותם האמיתית מאחר וזו תאיר את קלונם ואת רצונם לעשות שימוש ציני בבמה הציבורית העומדת לרשותם. אחרי הכל – מה הוא אדם אם לא סך כל האינטרסים שלו?

3. קוראים שפשוט "משחררים לחץ" על אובייקטים פסיביים שנאסר עליהם להגיב (עובדי האתר).

כאשר אדם יודע שהוא ניתן לזיהוי – הוא מראש מרסן את מעשיו ודבריו, כי הוא יודע שהוא נחשב אחראי להם. כאשר הוא מסתתר מאחורי כינוי אנונימי, הוא יודע שהוא מוגן, ועל כן הוא אינו אחראי לדבריו, ואז הוא משחרר את הרסן.

האינטרנט נותן לראשונה לאנשים מקום להשתחרר מכבלי המציאות הרשמית והמחייבת, ללבוש זהויות ללא הגבלה, ולתת דרור למאווייהם.
ומה לעשות – מאווייהם בדרך כלל כוללים הרבה רגשות רעים שלא הייתה להם אפשרות להתנקז. אז כעת הניקוז מתבצע על ידי זהות חלופית שאינה מזוהה עם "האני הרשמי" שלהם. כמה נוח.

אם יש משהו שמעניין אותי בכל העסק הזה הוא הקשר בין הדמות או הכינוי שבוחר הקורא לבין האדם במציאות. האם הכינוי הוא בבואה של האדם, של שאיפותיו או ההפך ממנו?

לגבי סוג זה של אנשים אין לי דבר להגיד להם – מלבד להפנותם לרופאים המתאימים (אם כי זה יותר יקר מחיבור לאינטרנט).

ייתכן ובעתיד האתר ייגבה תשלום בעבור השימוש בו (השערה עתידית שלי בלבד). אולי מצב זה ינפה את "עוברי האורח" המפריעים לדיון, וגם יגרום למנויים לכבד את אשר הם משלמים עבורו – לעומת החינם, המזמין תחושת חוסר ערך וביזוי.
אולי גם ניתן יהיה לבצע תמחור מדורג, בו תינתן הנחה לקוראים אשר יסכימו כי דבריהם באתר יכתבו תחת זהותם האמיתית – בכדי לעודד דיון יותר מרוסן.

אינני כותב דברים אלה מטעם האתר. הדברים נכתבים מתוך כאב וצער על השימוש הנלוז שעושים קוראים מסוימים במנגנון התגובות – מתוך תקווה שלפחות חלק מהקוראים יסכימו עם דבריי וישנו את גישתם.

לראשונה ניתנת לכם האפשרות להשפיע, לשנות, לעצב – כרצונכם. השימוש שתעשו באפשרות נהדרת זו תקבע את האקלים התרבותי בו תחיו, לטוב או לרע.

 

אחרית דבר / הערות לימים אלה:

אין ממש חדש תחת השמש. נשף המסכות ממשיך במלוא עוזו.

כמה הערות בכל אופן:

1. ייתכן ולא כל המגיבים מודעים לכך, אך קיימות מערכות תגובה / פורומים אשר מבצעות רישום של כתובת ה-IP של המגיב ( או מערכת ה-Proxy בה הוא משתמש) – כך שיש סיכוי טוב שבמאמץ מסוים ניתן יהיה להגיע למגיב, כך שהוא לא באמת מוגן. לידיעתכם.

דוגמה טובה ניתן למצוא במערכת הפורומים של "במה חדשה", אשר רושמת ומציגה (באופן גלוי לכל גולש) חלק מכתובת ה-IP של המגיב (בצורה מספרית או כשם DNS) ליד השם שבחר לעצמו. אני מקווה שהרמז ברור לרוב המגיבים שם.

2. כאמור במאמר, בעלי האינטרסים מתחילים לנצל את האנונימיות לקידום מטרותיהם. משרדי יחסי ציבור משתמשים במנגנוני התגובות והפורומים לקדם אירועים ולקוחות שלהם, כאשר הם מתחזים לאחד העם.

א. מאמר בנושא. שימו לב לסעיף 7 בסוף המאמר.
ב. חברת יחסי ציבור פתחה מחלקת "יחסי ציבור באינטרנט" ומבטיחה לבצע "העברת מסרים ישירים ועקיפים לקבוצות דיון ולפורומים המתאימים"…
ג. עידו אמין, לפני כמעט שנה, כתב על מקרה בו גדי שמשון תפס יחצ"נית בפורום שהוא ניהל וערך את הודעתה לכדי נטרול העוקץ שלה (תירשם להלן מחמאה כנה לגדי שמשון).

3. אני עצמי דוגמה למצב שבו קורא / מגיב עלה מ"הקהל" אל הבמה, בעקבות תגובות שכתב או "כיצד הגעתי לכתוב ב-TheMarker?"

רציתי לכתוב באתר, ועל כן בתחילה ניסיתי דרך הדלת הראשית: שלחתי קו"ח למשרות כתבים שהם פרסמו וגם שלחתי כאשר לא פורסמה משרה כלשהיא, בתקווה להתחלה חדשה. אולם, בכל המקרים לא התקבלה שום תגובה, כנראה בשל העובדה שהניסיון המקצועי שלי בתחום התקשורת היה אפסי והרקע המקצועי שלי היה בתחום הטכני. למרות זאת, המשכתי להגיב למאמרים שונים בתגובות מושקעות, תוך ציון שמי המלא וכתובת הדואל שלי.
לבסוף, ביום בהיר אחד, נחתה בתיבת הדואל שלי הזמנה מאת עורך האתר, גיא רולניק, לבקר במערכת האתר.
הפגישה התחילה בקלילות אשר במסגרתה תהו גיא ושגיא חמץ על קנקני בתור "המגיב הסדרתי", ולבסוף הציעו לי לכתוב באופן קבוע לאתר, למרות שעל הרקע המקצועי / השכלתי שלי הם למדו רק באותה הפגישה. כמובן שהגבתי בחיובי נונשלנטי. התכנית הושלמה.

הדבר היחיד שנשאר לי כתעלומה עד היום הוא מי מאנשי המערכת יזם את הזמנתי לכתוב באתר. אני באמת צריך לברר למי אני חייב תודה.

Join the Conversation

14 Comments

  1. נשמע מפוצץ, אבל הם לא יכולים לפתוח מחלקה כי כל המשרד
    שלהם הוא בגודל קיוסק. 2 שותפים+מזכירה, זה הכל.
    אז עכשיו שולחים קומוניקטים גם לוואלה וליואב יצחק (מלעיל מלעיל).

    עם דה-מרקר אתה לא היחידי, אלא שלא כל מי שהם פנו אליו נענה.

    הניטרול של שמשון זכור, חבל שלא הבאת לינק.

    מסרים יח"צנים ושיווקים שמשורבבים לפורומים הם בעיה אקולוגית
    בדיוק כמו הזבלונים שממלאים את האין-בוקס. עכשיו יש מגפה של
    שר"שים בכל מקום. בא להקיא מזה

  2. מנסים לשכנע פראיירים, כלומר הרבה הרבה פראיירים, להצטרף
    לשרשרת סוכנים של מוצרים מיותרים במחירים מופקעים ובהבטחות סרק
    שזאת הנוסחה הבדוקה להפוך למיליונר תוך שעתיים. יש להם הסברים
    ארוכים ומייגעים שאמורים לשכנע, את מי שרוצה להשתכנע, שהדרך
    לעושר הנכסף עוברת דרכם, ואל תציקי להם עם בקשת הוכחות

  3. ראשית, אני נעניתי כי רציתי בכך מראש.

    דווקא יש קישור: לחץ על "כתב על מקרה" ותגיע לכתבה של עידו אמין, וממנה יש קישורים להודעות המקוריות בפורום.

  4. התגובות הם חלק מהווייתו של אתר תוכן באינטרנט. הקשר הישיר של הקורא יכול לספק מעין דגימה של הקוראים ובכל לספק לכתב מידע כלשהו על קהלו, זאת בניגוד לעיתונות המודפסת.

    חלק חשוב מהעניין, ובמקרים רבים עיקרו, הוא כמות התגובות: כשמתפרסמות 500 תגובות לידיעה למשל, יודעים עורכי אתר שהנושא חם, דבר אשר ישפיע על ההתייחסות לנושא בכלל. בל נשכח שהאינטרנט המסחרי, ככל כלי תקשורת, מונע על ידי הצורך להיות פופולרי לקהלי יעד מסחריים.

    דרך אגב, הדרך הגרועה ביותר לטפל במטרידי תגובות הוא למחוק את תגובותיהם, זה רק מעודד אותם להמשיך, וממקד את מחאתם בעצם המחיקה. מה גם שנשאלת שאלה עקרונית: למעט מקרים של פרסמות או הסתה, האם יש טעם לפגם בהעלאת תגובות, עילגות או בלתי נאותות לכאורה ככל שיהיו? אדרבא,
    לנוכח דברי הבל מתבלטות תגובות ענייניות ועקביות, גם לעיני העורכים.

  5. מספר כתבות שעסקו בנושא התגוביות – טוקבקס – היו מופרזות מאד, בתיאור הטמטום ובעיקר הזדון שבתגובות. כתבות מסוימות אכן מושכות הרבה תגובות כאלו, אבל יש לא מעט תגובות עניניות, פחות או יותר, ואפילו אחוז מפתיע של תגובות מחכימות. יש גם שיעור נכבד של דברי הבל לא מזיקים ולעתים מצחיקים.
    יש כתבות שמושכות כמעט בלעדית תגובות "טובות". כתבה בווינט על פרישתו המצערת של עמנואל הלפרין למשל גררה 44 תגוביות (באותו יום התפרסמה בהארץ כתבה אנטי-תגובתית, אז טרחתי לבדוק) מתוכם שתיים שלוש תגוביות "אוטומטיות" קראו לסגור את רשות השידור, (אג-רע), אחת טענה שהלפרין הוא ימני קיצוני, והשאר פירגנו להלפרין, הביעו צער, ואפילו פרגון לעמיתיו של עמנואל הגדול – ויצטום ונהרי. (או.קיי, זה הייתי אני שפירגן לעמיתים).
    הטור של אריאנה מלמד בווינט – "רק ספרים טובים"
    כמעט תמיד גורר תגוביות מעשירות. הן גם מצביעות על טעויות בטור או מספקות מידע נוסף, וגם יוצרות דיון של ממש.

  6. אם גובים כסף מצופי הטלוויזיה על סמ"סים שהם שולחים בזמן שידור תוכנית מסוימת, למה שלא יגבו 40 אגורות, נאמר, על שליחת טוק-בק? את מי שיש לו מה לומר בעניין זה לא יעצור מלהגיב.

    כן, אופן הגבייה הוא בעיה, כרגיל.

  7. א. הסומסום הוא נתיב חיצוני לטלוויזיה, ולא חלק ממנה. אם היית מגיבה ישירות לטלוויזיה (ונדמה לי שמתחילים לעבוד על זה, בכיוון של טלוויזיה הידודית), כמו באינטרנט, כנראה שלא היית מסכימה לשלם על זה. מה גם שהקהל רגיל כבר לשלם על סומסומו בניידים, אך לא על תגובותיו באינטרנט.

    ב. תתפלאי, אני חושב שיש כאלו (בייחוד אוהבי התגובות) שדווקא יעשו חשבון וימנעו חלקית, כי אדם יכול לצאת מהעניין עם חיוב חודשי של עשרות שקלים (רק אל תנסי לגבות לפי מספר מילים…).

    ג. התגובות הן חלק מהכתבה, יש כאלו שהתגובות מעניינות אותם יותר מאשר הכתבה, כי יש להן דינמיקה ותרבות משלהן. גבייה תקטין את כמות התגובות ולכן תוריד מכוח המשיכה של הכתבות. חוץ מזה, אני לא חושב שזה עדיין נעשה – אבל בטח בקרוב, אפשר להצמיד פרסומות לחלון התגובות…

  8. טוקבק הוא חלק בלתי נפרד מהתוכן. תשלימו עם זה.
    הדוגמה הבולטת הזכורה לי שנכנסתי לקרוא *רק* את שובל התגוביות,
    היה ב"אנה וגנר". בישולים לא מעניין אותי, אבל מה שקרה שם בטוקבק
    *זה* הסיפור האמיתי של המדור ההוא

    או למשל בכתבות במדור המחשבים, התגוביות הן לעיתים הרחבה של
    הנושא ומעשירות את הקורא, לא פחות מהכתבה עצמה

    לא, אין סיכוי שאשלם עבור העונג להגיב על דברייך

  9. ויכול להיות, שכמו שיש אנשים שממלאים לוטו בטירוף, התפתחה פה תרבות של מגיבים מכורים, ןאז לא יהיה איכפת להם להוציא כמה אגורות על כל תגובה.

    בתוכניות שמאפשרות שיחת טלפון לרדיו, מי שמתקשר משלם מכיסו על השיחה, לא תמיד שיחה מקומית, ומחכה על הקו 20 דקות עד שיעלו אותו לשידור. כמו כלום זה יוצא 30 או 40 אג'. גם לתוכניות האלה יש מאזינים מכורים ומתקשרים מכורים.

    אבל נכון, כרגיל, ובמיוחד באינטרנט – מה שניתן בחינם בהתחלה, קשה מאוד להתחיל לגבות עבורו.

Leave a comment

האימייל לא יוצג באתר.