web analytics

עיתונופל

 

עוד מבזק עדכון (נכון ל-28/7/2003), תחזיקו מעמד:

 

אני שוב מתנצל על החזרה לכותרות, אבל יש התפתחויות: ניצחון (זמני?) נרשם לכוחותינו לאחר שהפרסומת שונתה, ובמקום הכותרת של האתר, נופלת משקולת של טון (ראו תמונה מצורפת).

מי אמר שאני לא נותן את הטון?

 

 

 

 

מבזק עדכון (יום שני, 21/7/2003, 20:20):

אני מתנצל על כך שאני מפרסם רשימה זו מחדש, אבל מצאתי כעת כתבה שבה הפרסומת הזו פעילה ברגעים אלה. כנראה שבכל אופן ל-YNET אין בעיה אתה.

שניות לאחר הכניסה לכתבה תשמעו (אם הרמקולים של המחשב דולקים) קול חריקה והוכתרת תטה על צידה, וכאשר תגללו לתחתית הכתבה תופיע מכונית שתיסע מימין לשמאל עד שהכותרת עליה תיפול.

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2700775,00.html

 

 

הרשימה המקורית (יום רביעי, 16/7/2003):

 

בהתחלה חשבתי שאני לא רואה טוב, אבל בסוף התברר לי שאני רואה טוב. אולי רק לא מבין.

 

נכנסתי היום לקרוא כתבה סטנדרטית ב-YNET, מדור "פוליטי-מדיני", והנה הכותרת של המדור שמוטה:

 

 

 

אך לא לאורך זמן היא נשארה שמוטה, בסוף היא גם נפלה:

 

 

 

ניסיתי למצוא כעת את התופעה בשנית, בכדי שתוכלו להתרשם לבד, אבל כרגע הכתבה נטולת מפגע זה. מזל שמייד כשראיתי את זה העתקתי את המסך.

חדי העין בוודאי יבחינו שמדובר בשתי כתבות שונות. פשוט יצאתי מהכתבה הראשונה די מהר (ואז חשבתי שאולי רק פרצו להם לאתר ושינו את הכותרת) ובכתבה השנייה קיבלתי את הנפילה.

 

במה מדובר? פשוט מאוד, פרסומת לחברת ביטוח.

פרסומת שמשתמשת בטיפוגרפיה של האתר, בכותרת של האתר – מוציאה אותה מהעיתון ומעבירה אותה להיות חלק מהפרסומת.

אתם קולטים? האתר הוא הפרסומת! הפרסומת היא האתר! חפש את ההבדלים.

זה רק ממשיך את מה שגדי כתב היום ומה שאני כתבתי בעבר.

כאשר העיתונאים הופכים להיות שלוחה של היחצ"נים, מה הפלא שבסוף מקבלים דברים כאלה?

על מי עוד נותר לסמוך? למי עוד נותר להאמין?

 


גרועחלשבסדרטובמצוין (איש לא דירג תוכן זה עדיין. היו אתם הראשונים!)
Loading...

Share via email
Share on Tumblr Share
פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • כרמל   ביום 16 ביולי 2003 בשעה 22:27

    אבל עו"ד אורנה בר-נס קופולוביץ לימדה אותי שחוק עוולות מסחריות מ-1999 חל על הרשת ועל פיו מה שאתה מציג כאן הוא גניבת עין (רוגטקה, ספר לו- זה חומר למבחן באתיקה בפרסום). רק שבמקרה הזה זה באישורה המוחלט של מערכת ווינט וזה ביזארי כי זה פוגע בקוראים ובתדמית של האתר.
    שווה לבדוק מה צד שלישי (קורא) יכול לעשות נגד הפנס בעין הזה.

  • איתן כספי   ביום 16 ביולי 2003 בשעה 22:32

    לא אמרתי שזה באישורה של המערכת, כי אין לי ידע כזה – אם כי רוב הסיכויים שאכן זה כך (אני משער שהם מעיינים בפרסומות לפני העלאתן לאתר).

    בואי ונשאיר ספק שמה היתה פה פאשלה באישור הפרסומת.

    אולי מי מבין קוראי רשימה זו, יודע ח"ן ועז נפש, ידליף לנו את אשר התחולל מאחורי הקלעים.

  • מוטי   ביום 16 ביולי 2003 בשעה 22:51

    דווקא נורא מצחיק, גם אם זה דפוק לגמרי מבחינה אתית או אני לא יודע מה. השלב הזה יהיה שכשתיכנס לווי-נט הכל יהיה כתוב בסינית, ואז נורא תתבלבל, אלא שפתאום יקפוץ האיטלקי הזה עם הסינור ויספר לך על הוון-טון החדש של מרקי קנור. דווקא יכול להיות מעניין.

  • גילעד   ביום 16 ביולי 2003 בשעה 23:04

    אני דווקא לא רואה בזה בעיה. ההבדל המרכזי בין עניין אודטה לבין זה הוא שאודטה משתמשת במותג שלה בכדי לקדם מכירות של מוצר. היא בדיוק כמו ג. יפית, רק שג. יפית לא אמורה להיות אובייקטיבית, ואודטה כן.

    במקרה הנוכחי, הפרסומת היא מעין ספין על הקו הויזואלי של YNET. לא ראית בפרסומת ש"YNET ממליץ" או ש-X, כתב YNET, ממליץ בחום. זה יותר דומה לפארודיה מאשר לחוסר אובייקטיביות.

    אני לא מאמין שמישהו שרואה את הפרסומת הזו יחשוב ש-YNET עצמן מנסים למכור לו משהו. מאידך, אודטה/יאיר/יגאל הם כבר לא עיתונאים אלא סלבריטאים, ולכן הם בהחלט נתפסים כמישהו שאמור למכור לך משהו, שקיבל את "ברכתו".

  • אורית   ביום 16 ביולי 2003 בשעה 23:26

    איפושהו בין מתי גולן לאביב לביא איבדתם קצת פרופורציות. גם ההומור יצא כנראה לסדנת ויפסאנה בגליל.

    גילוי נאות, אני מתפרנסת מלהיות האישה הרעה מאחורי ההצקות האלו (לא אלו הספציפיות, אבל כאלו לא פחות נכלוליות) אבל עוד לפני שפניתי לפשע זעקות הקורא הנפגע נראו מוגזמות.

    יש הבדל גדול בין עיתונאי (אודטה? לפיד?) שעושה שימוש במוניטין המקצועי שלו כדי למכור מוצר לבין אתר שקיומו מתאפשר הודות לפרסומות.
    כשעיתונאי מטשטש את הגבול בין הדרישה המקצועית ממנו לחוסר-פניות ובין המלצה תלויית-תשלום, וול מעבר לצחנה הקלה העולה מגופיית האתיקה שלו יש כאן גם זלזול קל באינטיליגנציה של הקוראים שלו. יענו יאכלו הלוקש שבאמת ניסתה ונהנתה אודטה.

    לעומת זאת כשאתר מפרסם, אתר מתפרנס.
    מפריעות לכם הפרסומות? הייתם מוכנים לשלם על תוכן באתרים נטולי פרסומות? וואלה? אז איך להסביר את כל גופות האתרים המוצלחים ההם?
    אהה, אין לכם התנגדות לפרסומות אבל אם אפשר שלא יראו אותן, הלקוחות הרי ישמחו לשלם על פרסומת שאף אחד לא שם לב אליה.

    אהה, אבל "אין על מי לסמוך" ואללי "למי נאמין"והרי מקרה מובהק של "גניבת עין".
    אני בטוחה שגם אחרון הטוקבקיסטים לא חשב שהבורג בשלט של ווינט התרופף וגרם לנפילתו על האופנוע שחנה ברחוב תגובות פינת מדור תרבות. אפילו מיזנטרופית שכמותי מפרגנת להם יותר אינטיליגנציה.
    אז הפתיעה הפרסומת(ואותי היא גם הצחיקה) זה התפקיד של פרסומות.
    לא אוהבים הפתעות? תתחילו לשלם על תוכן. כמה פשוט ככה קל.

  • איתן כספי   ביום 16 ביולי 2003 בשעה 23:29

    אבל בכל אופן אתן לך בראש לפני השינה… (:

    1. אתה לא מבין מה לא בסדר בפסקה הראשונה שלך? כתבת את העובדות אבל לא הגעת למסקנה.

    אודטה כן אמורה להיות "אוביקטיבית" (למרות שאין חיה כזו), *זה* המותג שלה. האמינות שלה. הרי ברגע שמשלמים לך עבור משהו, אתה מחויב אליו ודעתך האמיתית יכולה להיות זהה או לא, זה לא משנה. שילמו לך בכדי להביע דעה מאוד מסוימת, וזה מה שאתה עושה. אין לך יותר אמינות. הכסף מדבר.
    בהמלצה הבאה שלה יחשבו: "אולי זו הכנה למסע פרסום? למה שאני אאמין לה?"

    אכן, אין קשר ישיר לרשימה שלי (בבחינת "המקרים אינם זהים"), אבל הקשר הוא הזניית המקצוע שנקרא עיתונות. בהתחלה היה עיתונאי, אח"כ כתב, ולבסוף הספין-אוף המוחלט: היחצ"ן.

    2. אני בהחלט מבין את השימוש שנעשה פה בגרפיקה, אבל בעולם גופים נלחמים על המוניטין שלהם דרך טיפוגרפיה. נגד חיקויי אותיות וסמלי לוגו. העיצוב הוא הייצוג הויזואלי של כל מה שאתה מרגיש ויודע כלפי האתר.
    מדובר בטשטוש גבולות.

    3. תתפלא, דווקא יהיו מי שיחשבו שהאתר מנסה למכור להם משהו. הוא הרי אישר למישהו להשתמש בכותרת מדור שלו.

    4. זו בדיוק הבעיה: הם כבר לא עיתונאים. הם חצו את הגבולות אבל נשארו בהם. אוכלים את העוגה ומשאירים אותה שלמה. אבל לכאורה הכל בסדר, הם הרי לא "עיתונאים רציניים", הם עוסקים בצדדים הקלים יותר של התקשורת. אפשר לסלוח להם.
    זו בדיוק הבעיה: רוב הקהל כבר לא מבחין בשקרים האלה, התרגלו אליהם. יצרו מעמדות של עיתונאים. קלים, רציניים. לקלים כבר מוותרים.
    בוא נמתין עוד קצת וגם נחום ברנע יפרסם משהו.

    5. בהנחה ואתה גילעד נס מאתר זה: אתה עיתונאי. לא למדת אתיקה במסגרת לימודי התקשורת / ההתמחות המקצועית?

  • איתן כספי   ביום 16 ביולי 2003 בשעה 23:41

    נו, מה לעשות, צריך לתת שירות לקהל…

    ראשית, בשיא הרצינות: אני מעריך את גילוי הלב שלך על כך שאת פרסומאית. הרוב היו משתלחים מאחורי פרגוד.

    לא טענתי שיש לי בעיה עם פרסומות. ברור לי שהן נדרשות למימון העיתונות, בייחוד בתחום האינטרנט.

    יש לי בעיה עם פרסומות שמפריעות לתוכן (ראי את הקישור לרשימה קודמת שלי לעיל) או שהוא משתמש במרכיבי האתר.

    אמרי לי: מה ההבדל בין עיתונאי (וזכרי את ההסתייגות שלך מהם לעיל) לבין עיתון?
    האם לא ניתן להגיד שעיתון הוא בסה"כ קבוצה של עיתונאים?
    ההמשך ברור לך.

    ברור שאת משועשעת ולא מופתעת ולא נדהמת – את חיה את הנושא ומתפרנסת ממנו. נקודה הראיה צריכה להיות של הקורא הממוצע. זה שלא משקיע מאמץ בהפרדות תוכן, זה שסופג ומזדהה. זה שבסופו של דבר, בדרכים עקיפות, משלם את המשכורת שלך.

    ושוב, תודה על הכנות. אני מעריך את זה.

  • אורית   ביום 17 ביולי 2003 בשעה 0:59

    הכלל הראשון שמעבירים לנו בסדנה ההיא של פירסומאים אנונימים זה איך לאהוב את עצמנו למרות שברחוב אפילו אנשי סיסטם בבנקים למשכנתאות מריקים עלינו.
    מעריכים את הכנות אולי ושולחים ככה סמאכטה בצד (ועכשיו כולם במקהלה: " אוהבים אותך אורית!")
    לא מתביישת במה שאני עושה, לא נראה לי גם מצדיקה מדליה ה"חשיפה" שם למעלה.

    אני לא חושבת ש"עיתון הוא אוסף כל העיתונאים שבו". עיתון הוא מוצר. מוצר שצריך להיות כפוף לכללי אתיקה ועדיף שיהיה לו גם קו מובחן ועדיין, עיתון אינו אוסף של עיתונאים. תקרא לי רומנטית חסרת תקנה אני רואה בעיתונאות ( לא בעיתונים) סוג של שליחות, בפובליציסטיקה סוג של אומנות אפילו.
    ולכן יש בעיניי הבדל בין עיתונאי שמפרסם לעיתון שמתפרנס גם מפרסומות.

    אני לא חושבת שיש דבר כזה " קורא ממוצע" (בממוצע כולנו סינים) אבל אני מפרגנת גם לקורא הפחות-מודע/ היותר-סופג/הלא-כל-כך-חכם יכולת להבחין בפרסומת כשהיא מופיעה כפרסומת (בניגוד לעלק- המלצה מצד עיתונאי).
    במקרה שלפנינו למרות השעשוע עם הטיפוגרפיה של האתר אני חושבת שכל מי שעייניו בראשו (פיזית, לא מטאפורית) יידע להבחין אחרי ההפתעה הראשונית שמדובר בפרסומת ולא בעירוב תכנים.

    אפשר להתווכח עד מידת הנעימות שפרסומות כאלו גורמות אבל זה כבר ויכוח על "נעים" לא על אתיקה.

  • חטא שין   ביום 17 ביולי 2003 בשעה 4:45

    אז ממני קיבלת את הסמאכטה על ההתחלה (ואחר כך אפשר להגיד לך "סתאאם אחותי, אל תקחי ללב…"). אז לא רק שוויינט הפתטיים דורשים תשלום מקוראים בחו"ל, גם קופצים כל הזבלים האלה. (למרות שבכנות, למרבה השמחה אני כבר הרבה זמן לא בדקתי את זה), אז גם תשלמו וגם תסבלו.
    למרות שלעתים נדירות אני מגיע לאתר (חוץ אולי מאתרי סקס למיניהם) המארח פופ-אפס מעצבנים ברמה של אלה בוואי-נט (אם-כי מוכרחים להודות שלאחרונה נצפו כמה כאלה ב"הארץ"), גם האלה הפחות נוראיים עולים על העצבים. למרבה השמחה אין כמעט דפדפן היום בו אי-אפשר לחסום את הזוועות האלה ויש את המהדרין החוסמים כמעט כל באנר פלאש.
    ובאשר לגביית תשלום – כשוואי נט התחילו עם החירטוט הזה, כתבתי ליון פדר שסוף סוף הוא עזר לי להגמל ממשהו רע. התשובה שלו היתה שככה זה בכל העולם, מה שממש לא נכון. לפחות עדיין לא, ואם וכאשר – אזי יקנו להם הבבונים את גישתם החופשית ומלאת הפופאפים לוואי-נט ואנחנו, השימפנזות, נחפש את דרכנו.

    ולסיום, תני לי להחמיא לך על הכתיבה. אולי תפני להנהלה כאן, יכול להיות מעניין (ואני לא ציני!).

  • איתן כספי   ביום 17 ביולי 2003 בשעה 7:28

    בואו נרגע כולם, ונחזור לפסים, בלי תוצרי רוק.

    1. אמנם אני איש סיסטם, אבל לפחות התואר הראשון שלי הוא בתקשורת, אז יש לי קצת "זכות" לדבר על הנושא. ברשותך.
    וחוץ מזה, אני לא חושב ש"ירקתי" עליך. בואי לא נגזים.

    זה שמספר הלחיצות על הפרסומות שלך הוא מרכיב בהכנסה שלך, זו עובדה, לא גנאי, אלא אם את חושבת אחרת.

    לא רוצה מדליה? לקחתי אותה חזרה…

    2. אני מסכים אתך שעיתונאי שמשתמש במוניטין שלו לפרסום עושה מעשה יותר גרוע מפרסומת שכזו.
    אם את חושבת שעיתון צריך "להיות כפוף לכללי האתיקה" והוא "סוג של שליחות או אמנות" – אז איך זה מתיישב עם הפרסומת הזו?
    נראה לי שאת מסיקה מסקנות לא נכונות. או לא רוצה להסיק דברים אחרים.

    3. תקראי את התגובות באתר YNET ותמצאי את הקורא הממוצע.

    בסדר, הפרסומת הזו היא זה לא בליגה של עיתונאי שמפרסם. אבל זה עוד צעד קטן בדרך להרס העיתונות וצעד גדול לפרסומאים, המחפשים סממני אמינות ולגיטימיות למוצרים שלהם בכל דרך אפשרית.

  • אורית   ביום 17 ביולי 2003 בשעה 9:09

    כלומר תוסיף חיוך לדברים שאני אומרת. אין העלבויות פה.

    לגופם של מספרים:
    1. ה"זכות" שלך נקנתה לא בגלל מספר הנקודות שצברת בחוג לתקשורת.
    גם השימוש ב"איש סיסטם" לא נועד להלעיג (כמה מחברי הטובים ביותר וגו') אלא רק להמחיש עד כמה ההתפעלות המוגזמת שלך מהמוכנות שלי לחשוף את מקצועי, משל הייתי נערת ליווי שמתראיינת למבט בלי פיקסלים על הפרצוף, עד כמה התפעלות כזו מגוחכת. לא בדיוק יציאה מהארון הגילוי הנאות ההוא שם.

    2. אם לא הייתי בהירה מספיק בתגובה הקודמת אני מבחינה בין עיתון שהוא *מוצר* וככזה יש בו מקום לפרסומות ובין עיתונאות (ועיתונאים) שעליהם אני מלבישה את האידאלים שלי.
    .
    עיתון צריך אומנם להיות כפוף לכללי אתיקה אבל כל עוד הפרסומת מובחנת כפירסומת אין כאן עבירה על הכללים הללו.
    הפרסומת שבחרת לתקוף היא פירסומת במובהק גם ה"קורא הממוצע של ווינט" (וכאן אנחנו גולשים לסעיף 3) לא יטעה לחשוב שמאמר המערכת אכן נפל ומעך את המכונית של המו"ל.
    הומור, נדמה לי שאפילו הממוצעים האלו מווינט פיתחו כזה אפילו הם בטח הצליחו לשים לב שיש בעיתון כתבות ויש פרסומות.

    רוצה לומר האתיקה מופרת כאשר יש טשטוש בין הכתבה
    העיתונאית לפרסומת. השימוש הטיפוגרפי לעיל לא יוצר טשטוש כזה. השימוש של עיתונאים בשמם לקידום מוצר דווקא כן.
    לא עניין של "ליגות", גם לא של דרגות שונות בהדרדרות שני דברים שונים..

  • גילעד   ביום 17 ביולי 2003 בשעה 10:28

    אם יש בעיה בפסקה הראשונה שלי, הרי שהיא המחשבה שלא חייבים להאכיל את המסקנה בכפית. ג. יפית היא יחצנית. אודטה היתה פעם עיתונאית (ומי שיקפוץ לפוסט של גדי יראה תגובות רבות שטוענות שגם זה לא) ועכשיו היא מותג שמוכר מוצרים.

    בסך הכל אמרתי שאין לי בכלל בעיה עם מה ש-YNET עשו, ולא מהסיבות שאורית ציינה. הדיון "אם לא תשלמו תקבלו פרסומות" כבר נהיה משעמם לפני שנתיים. העניין כרגע הוא האם הפרסומות והתוכן המערכתי מתערבבים, ובמקרה של YNET זה עדיין לא הגיע לרמה כזו. במקום העבודה הקודם שלי (כן, איתן, זה אני) זה הגיע לרמה כזו, ולכן עזבתי.

    לעניין העיתונאים שהופכים למפרסמים – הויכוח כאן נגזר משני דברים: אתיקה ו"הקורא/צופה הסביר". אתיקה – תארו לכם את יאיר לפיד מראיין את מנכ"ל בנק הפועלים (שיבחר מתישהו בעשור הבא)? לא בעיה?

    הקורא הסביר – עד כמה שאני משתדל להעניק לכל אדם את הקרדיט של מידת החוכמה הבסיסית שיש לו, תמיד מסתבר שיש כאלו שאפילו את זה אין להם (ודוגמאות כאלו ניתן למצוא בכל מיני אנשים שמופיעים בידיעות "העולם המופלא" של העיתונים, ובהם מסופר על האדיוט התורן שהתעלם מאזהרה או החליט שמותר לשתות דלק כי אם למכונית זה עוזר לנסוע 400 ק"מ אז יכול להיות שהוא גם יכול).

    את שירותי הצבאי ביליתי בדובר צה"ל, ארגון שכל מטרתו היא למנוע מצב שבו הצבא "יוצא רע" בתקשורת. אחרי חצי שנה שבה התווכחתי עם כולם וטענתי שהעובדה שחייל דביל שהופיע בשידור ואמר שהוא רוצה להרוג פלסטינים לא אומרת שכל הצבא רוצה להרוג פלסטינים, הוכח לי שיש ציבור כלשהו, ואפילו קטן, שלא מסוגל לעשות את ההבחנה בין יחיד וארגון. כשפרסומת מופנית לכל הציבור, היא צריכה לקחת בחשבון את המכנה המשותף הנמוך ביותר, בכדי לא לגרום לפידבקים שליליים. אז סביר להניח ש-98% מהתושבים בארץ לא באמת מאמינים שיאיר לפיד יקבל אותם מחר בסניף של בנק הפועלים, ושאודטה תמכור להם בצומת פניסטיל ג'ל, אבל בשביל אותם 2% צריך לעשות את ההפרדה הזו.

    ולעניין האתיקה: אם יש דבר חמור יותר מחוסר אתיקה שאתה יודע עליו, הרי שמדובר בחוסר אתיקה שאתה לא יודע עליו. תאר לך שעיתונאים היו מקדמים מכירות של מוצר או חברה בלי מסע פרסום רשמי? לעיתונאי יש את הכח לגרום ל"באזז" חיובי או שלילי, ואם זה נעשה באובייקטיביות זה בסדר. ברגע שהוא מקבל מזה טובת הנאה, זה הופך לעבירה אתית. ויש מספיק דוגמאות כאלה שלצערי זכיתי להכיר בתקופת עבודתי הקצרה יחסית.

  • אחות של יונית   ביום 17 ביולי 2003 בשעה 10:47

    אותם 2%. לדעתי זה יותר מ- 2% שמאמינים לכל מה שהם קוראים. יש לי קרובי משפחה (קרובים מאוד) שמצטטים מודעות פרסומת כאילו היו כתבות. ואני לא מדברת על כתבות תדמית, אלא על מודעות פרסומת.
    זו לא שאלה של אינטליגנציה אלא של מודעות (ו' בשורוק).

  • איתן כספי   ביום 17 ביולי 2003 בשעה 18:18

    טוב, נעבור אחד אחד:

    אורית:
    1. אין לך מושג כמה את מחדשת וכמה את ראויה להתפעלותי. ספורים ביותר הם המקרים שראיתי מגיב שמודיע על הקשר האמיתי שלו לנושא הרשימה, ועוד בראשית תגובתו (שזה המקום הנכון, ולא בסוף). תבדקי סביבך ותראי עד כמה זה נדיר. אני מחזיר לך את המדליה!

    2. היית בהירה לחלוטין, רק שלא רציתי להיכנס לזה כי לא חשבתי שזה העיקר, אבל אם את מתעקשת. אכן, ניתן לראות עיתון גם כמוצר, אבל לא מוצר רגיל. כמה מוצרים ראית שאפשר להצמיד אליהם את המילים "אתיקה", "יושר", "אמינות"?

    כתבת "כל עוד הפרסומת מובחנת כפרסומת" – זו העצם של הכלב! בפרסומת זו מתחיל הטשטוש, משתמשים בטיפוגרפיה, בעצם יותר חמור – משתמשים בכותרת של האתר, ולא בהעתק ממנה, אלא בכותרת עצמה. יותר מזה?

    3. נו באמת, זה לא העניין של סוג ההומור, כותרת נופלת וכו'. מדובר פה בתקדים עקרוני, ולא בפרסומת גופה.

    מזדחלת אלי ההרגשה שאת, איך נגיד את זה, אפעס, קצת מיתממת.

    גילעד:
    1. "ספין על הקו הויזואלי"? (תגובתך הראשונה), שים לב, זה לא רק חיקוי של הטיפוגרפיה, אלא, כמה סמלי, הכותרת עוברת ממקומה הרגיל ונודדת להיות חלק מהפרסומת. יותר מזה?
    ברור שזה עדיין לא "האתר ממליץ", אבל חשוב לראות את הכיוון כמה שיותר מוקדם. הלוגו הוא הייצוג של האתר, ולכן, ברגע שמעבירים אותו לשימוש פרסומי…

    2. לגבי יאיר לפיד, ברגע שהוא עבר לפרסם את הפועלים – הוא לא יכול יותר לכתוב עליהם. הנושא הזה הוא כעת "טאבו" בשבילו. הם מוגנים (לא שהוא כזה נשכן). ערך מוסף לפרסומת, לא?

    3. (זו תגובה גם לאחות של יונית) צודקים, זו לא רק שאלה של חוכמת הגולש, אלא גם של מודעות. אי אפשר לעמוד כל היום על משמר התודעה, והדברים האלה מחלחלים לכולנו, בתת מודע, בצד הרגשי, שאינו קשור לחוכמה. כך שזה בפירוש נוגע ל-100% מהגולשים, ולא רק לחלקם.

    4. תודה על המבט הפנימי. זו לא בעיה של העיתונאים. תמיד אני אומר שהעובד לא אשם. אשם הבוס שלו. אם הבוס מאשר דברים כאלה או לא בודק את העובד – אז בעקיפין (או ישירות במקרים חמורים) הוא גם מעודד את זה. אם המערכת לא קשוחה בנושא, וחוזה ההעסקה לא ברור בעניין, כולל סנקציות, אז משהו רקוב מהיסוד.

  • רוני   ביום 18 ביולי 2003 בשעה 8:12

    אבל אתה צודק לגמרי. מצב מקביל שבו על הלוגו של מעריב היו תולים שרשרת עם הסמל של נייקי היה מסעיר את עולם הפרסום והמדיה וגורר הסטריה ציבורים וגינוי מוחלט של כל מי שמבין משהו בתחום.
    העיתונות חיה מפרסום, זה נכון. המשכורת שלי ושל העיתונאים האחרים תלויה באורית ובשולחיה, אבל הפרדה בין תוכן מערכתי לבין פרסומות היא נשמת אפה של העיתונות, וכאן הערבוב גס וחמור.
    לדעתי מישהו בווינט התחלק על השכל לגמרי כשאישרו את הדבר הנורא הזה.

  • איתן כספי   ביום 18 ביולי 2003 בשעה 11:42

    את רואה? זה לא כל כך קשה!
    אפשר להגיד את זה לאט: "א-י-ת-ן, א-ת-ה צ-ו-ד-ק ל-ג-מ-ר-י" (אמרת שקשה לך עם חוש הומור, אז זאת היתה בדיחה, רק להבהרה. בדיחה לבבית וללא כוונת זדון).

    כן, הפרסומות מפרנסות (משחק מילים?) את העיתון ולהיפך. הרי לא היו מפרסמים במקום לא מעניין, שאיש לא קורא, נכון?זו תלות הדדית.
    וזה גם חשוב להבנה – כי אם הפרסומות ישתלטו על התוכן, הרי האתר יהפוך ללא-מעניין (או סתם מעצבן) והקוראים יעלמו (או יטרחו להתקין תוכנות שיסננו את הפרסומות), כך שהפרסום יירה לעצמו בבאנר, לא?

    זה קו גבול עדין שנע כל הזמן. הבעיה היא שמאז האינטרנט הוא נע בכיוון מסוים, נוגס יותר ויותר בתוכן.

  • אביבה   ביום 21 ביולי 2003 בשעה 23:04

    העבירו את השידור ברשת ב' לעדכוני מזג האוויר בבירות העולם מחדר המצב של אל-על (חדר מצב קראו לזה?). מייד עם סיום הפינה, היה תשדיר של מועדון הנוסע המתמיד של אל-על.

  • גילעד   ביום 21 ביולי 2003 בשעה 23:27

    אביבה, עכשיו יש לך גם בעיה עם חסויות? אני באמת חושב שאתם הולכים רחוק מדי. לאל-על מותר גם לעשות תשדיר רדיו שנשמע כמו מבזק חדשות ובו הקריין אומר "להלן ידיעה שהגיעה זה עתה! אל-על מורידה מחירים". כמעט כל חברה גדולה בישראל מעניקה חסות למשהו, וזה לא הופך אותה לשולטת על התכנים של התכנים של אותו משהו.

    הבעיה עם חוסר הפרדה בין פרסום לתוכן מערכתי של אמצעי התקשורת היא בחשש שאמצעי התקשורת לא יכסה את המפרסם בצורה אובייקטיבית. את באמת חושבת שקול ישראל לא יכסה את אל-על בצורה אובייקטיבית כי היא נותנת לו חסות לפינת מזג האוויר?

  • איתן כספי   ביום 21 ביולי 2003 בשעה 23:46

    סתם, סתם כותרת. משחק מילים.

    אביבה: אני גם חושב שאת מגזימה. חסויות זה דבר נהוג (בטח במעבר לצד הקליל של מזג האוויר), וגם מובחן בבירור ומופרד למהדרין. אני לא רואה בזה בעיה.

    גילעד: לא בדיוק. יש כאן שני דברים שאני חושב שאתה מערבב:

    1. יש את החשש הקבוע שאתה מדבר עליו – שעיתון יכניס לשיקולי פרסום כתבה או תחקיר שלו את המפרסמים ומשרדי הפרסום, כי זה יכול לפגוע בהכנסות שלו. זו כבר שאלה של קו דק שהוא ממוצע נע.
    אם הגוף מספיק חזק (כמו ערוץ 2 או ידיעות) – הוא יכול לעמוד בלחצים יותר טוב.

    2. הבעיה שאני מדבר עליה בעיקר היא שחוסר ההפרדה שעליו דיברתי ברשימה זו יגרום לקוראים להבין (אפילו באופן תת מודע) פרסומת כתוכן מערכתי. מעין "YNET" ממליץ / שותף בקריצת עין ויזואלית.
    בנוסף, יש בכך גם הזנייה של המוניטין של העיתון המוכר את הלוגו שלו לפרסומות.

  • גילעד   ביום 22 ביולי 2003 בשעה 1:29

    איתן, בסופו של דבר זו אותה בעיה: הקורא מקבל פרסומת במסווה של סיקור בין אם הוא רואה פרסומת שנראית כמו אייטם, כלומר בדוגמא שהחלה את כל הפוסט הזה (לדעתך), ובין אם הוא מקבל אייטם ממשי שהוא לא אובייקטיבי. ההבדל הוא בשכבות שאמורות למנוע את הערבוב הזה בין פרסום לתוכן – במקרה של הפרסומת שתופסת טרמפ על כלי התקשורת מדובר במחלקה המסחרית של כלי התקשורת, שאחראית על הבאת מפרסמים, ובמקרה של האייטם הלא אובייקטיבי מדובר בכתב עצמו, כלומר איש התוכן. גם הסיבות ל"הזזת" הגבול הזה שונות – אצל המחלקה המסחרית מדובר בגריפת הון עבור כלי התקשורת, במקביל לקידום המותג העצמי, ואצל הכתב מדובר על גריפת הון אישי, מטאפורי או גולמי. לטעמי, מבין שניהם אני סולד יותר מהתנהגות של כתב שכזה מאשר התנהגות של מחלקה מסחרית שכזו.

  • איתן כספי   ביום 22 ביולי 2003 בשעה 16:46

    והאשם הוא כנראה בעורכים ובבעלי העיתון שמרשים לדברים כאלה להתקיים.

  • Rogatka   ביום 28 ביולי 2003 בשעה 14:52

    בדיוק כשבאתי לספר לך על זה, כמו שביקשה ממני כרמל – גיליתי שאיחרתי בשבועיים.

  • איתן כספי   ביום 29 ביולי 2003 בשעה 20:42

    א. כשהמתרגלת מבקשת – אתה מבצע מייד. ברור?
    ב. גם הצתה מאוחרת היא הצתה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *