Web Analytics Made Easy - Statcounter

בדידותו של המפרנס למרחקים ארוכים

 

פוטרתי.

פ
ו
ט
ר
ת
י

פ
 ו
  ט
   ר
   ת
     י 

פ        י

 ו      ת

  ט  ר

מובן?
(יופטויומט)

כמעט ארבע שנים (שיא עולמי אישי) נגמרו ביום ראשון השבוע.

כל השבוע הקודם הייתי בחופשה השנתית, עם כל המשפחה, באילת. היה נחמד. יפורט ברשימה נפרדת.
במוצאי שבת התקשר אלי מנהל חברת ההעסקה החיצונית, והודיע לי, טלפונית.
ביקש שאגיע ביום ראשון רק בכדי לקחת חפצים אישיים ומכתב פרידה. את שלושים הימים הבאים אבלה בביתי, קודש למציאת עבודה חדשה. הכל על חשבון הברון.

עבדתי ב"בנק משכן", בנק המשכנתאות של "בנק הפועלים".
בשבוע שלפני החופש הגיע ועד עובדי הבנק להסכמה עם הנהלת "בנק הפועלים", והמיזוג יצא לדרך.
גם אני.

הופתעתי מהעיתוי, לא מהאקט ("אתה יכול לכתוב פיטורים?" "לא, עדיין לא, חכה שאמצא עבודה חדשה").
העיתוי הפתיע מכיוון שתיארתי לעצמי שעדיין ירצו לנצל אותי לצורך ביצוע המעבר, ולא לירות לעצמם ברגל.
אבל מנהל יחידת המחשב ידע שהוא יורה במישהו אחר. הוא כבר הפסיק להיות אחראי על תחום התשתיות (תחום שממילא לא הבין בו ולא רצה להבין). אחריו המבול.
הוא ממילא הובא לחסוך בהוצאות עד למיזוג, ולכן סחט את המערכת, כולל אותי, עד תום.

המעשה עצמו לא היה מפתיע גם כי הבנק כבר זמן רב הוא זומבי, מת מהלך. מאז התחילו כל שמועות המיזוגים, במשך שנה, נדמה לי.
לי אישית היה די ברור שלבנה"פ יש מספיק משאבי ניהול מערכות בכדי לבלוע את "משכן" בלי להיות נצרך לעובדי המחלקה מעבר לביצוע המעבר.
זו רק הייתה שאלה של זמן. והנה הזמן הגיע.

הרגע הראשון, כמה שלא תהיה מוכן, תמיד מפתיע.
למזלי, התעשתי מהר. עוד באותו הערב. אני כבר ותיק בעסק הזה. אני מכיר את הנהלים, השלבים, הצעדים (צעד קדימה, שניים אחורה. סקובידו).
משום מה אני כבר לא מתרגש. אני יודע שזה חסר טעם ומסיט מביצוע הצעדים הנדרשים. פשוט בזבוז אנרגיה פרקטית.

אני מודע למלוא עוצמתן של ההשלכות הכלכליות הנובעות מחוסר יכולתי, כמפרנס עיקרי, להמשיך ולהבטיח את רמת ההכנסה הנוכחית.
כנראה שאתחיל להתרגש ככל שהזמן יעבור, אגיע ללשכת האבטלה, אקבל (לא בטוח, ביטוח לאומי הם סיפור זוועות בפני עצמו) דמי אבטלה מגוחכים. יתחילו להתקשר מהבנק. מכיר, הכל אני מכיר. עד היום אני משלם על הפעם הקודמת (ארבעה חודשי אבטלה כאשר טלי הייתה בהריון עם ניצן, וניר ונטע כבר הלכו לגן טרום-ציבורי). טבין ותקילין אני זוכר.

דיברתי על זה בעבר עם הבוס הישיר שלי (להלן ש.). אמרתי לו בזמנו שכך זה יתרחש. ידעתי שככה זה יהיה. לא יכול להיות אחרת בתפקיד הזה.
ככל שאתה יותר קרוב לליבת העסק, כך אתה נחתך ומורחק ממנו יותר מהר וחד. אני קורא לזה "סיסטם סמוראי". שכיר חרב, או יותר נכון: שכיר מקלדת ועכבר.
לא צריך להיעלב או להיפגע. חלק מתרבות המקצוע. מי שמכין את עצמו – מבצע ספוקו לזיכרונות וממשיך הלאה. לבוס הבא.

כאמור, התעשתי והחלטתי שאני לפחות נפרד יפה מהאנשים אתם עבדתי כל כך הרבה זמן.
בבוקר, בדרך לעבודה, קניתי קופסת בורקסים גדולה, עוגה גדולה, בקבוקי שתייה גדולים, מפיות וכוסות. הכל העמסתי איכשהו על הקטנוע והגעתי לעבודה.

נראה לי שהפתעתי אותם. הם בטח חיכו לאיזו סצינה. אבל לא ראיתי בכך טעם. עדיף עוגה.
קשקשתי קצת עם ש. וקיבלתי ממנו את המכתב.
אספתי את כל החבר'ה ולא היה לי הרבה מה להגיד, אז בעיקר אכלנו והתבדחנו, בעיקר בדיחות תעסוקה מקבריות.

אח"כ עשיתי סבב בין האנשים אתם עבדתי במחלקות השונות ונפרדתי. רובם כמובן היו בשוק, אבל זה ממילא השתלב באווירת הנכאים הכללית (כי עוד לא פורסמו רשימות הפיטורים, ובכלל – העובדים החיצוניים בכלל לא נספרים. אותם אפשר להעיף בנשיפה. אין להם ועד).

עליתי חזרה לעמדה שלי, אספתי את חפצי האישיים ועזבתי.
זה היה היום הראשון בעבודה שלא נגעתי במחשב.

הייתי שמח להגיד לכם שאת שאר היום אני לא זוכר. אבל אני זוכר. אני לא יכול להרשות לעצמי לאבד הכרה.
רחצתי את הקטנוע מלכלוכי שבוע החופש שנכפה עליו, חזרתי הביתה, התקלחתי, ערכתי מחדש את קורות החיים והתחלתי להפציץ. ומאז לא מפסיק. כולל טלפונים. לכל מאן דבושקס שיכול לעזור. כעת העבודה היא למצוא עבודה. אני אתן לעצמי בונוס שמן אם אצליח להימנע מלשכת האבטלה. השעון דופק.

מאחר ואני במוד לבלוז, מצורף שיר בלוזי עצוב-עצוב שנקרא On The Road Again של להקת Canned Heat (פליטי הסיקסטיז, אבל אם כבר פליטים – זו הדרך לעשות זאת). צביטות מיתרי גיטרה, מפוחית. כל השטיקים.
כרגיל, מומלץ לנסות ולשמוע את הביצוע המקורי (ניתן להאזין לחלק מהשיר).

ותסלחו לי, אני חושב שהפעם אני אוותר על התרגום.

 

On The Road Again \ Canned Heat

,Well, I'm so tired of crying
.But I'm out on the road again
.I'm on the road again
,Well, I'm so tired of crying
.But I'm out on the road again
.I'm on the road again
I ain't got no woman
.Just to call my special friend

You know the first time I traveled
 – Out in the rain and snow
,In the rain and snow
You know the first time I traveled
– Out in the rain and snow
,In the rain and snow
,I didn't have no payroll
.Not even no place to go

And my dear mother left me
– When I was quite young
.When I was quite young
And my dear mother left me
– When I was quite young
.When I was quite young
She said "Lord, have mercy
".On my wicked son

,Take a hint from me, mama
– Please don't you cry no more
.Don't you cry no more
,Take a hint from me, mama
– Please don't you cry no more
.Don't you cry no more
Cause it's soon one morning`
.Down the road I'm going

But I ain't going down
That long old lonesome road
.All by myself
But I aint going down
That long old lonesome road
.All by myself
,I can't carry you, Baby
.Gonna carry somebody else

 

 

Join the Conversation

15 Comments

  1. הכי כיף יהיה בסוף לקנות את החברה שאמרה לך שלום.
    וזה הזמן ללמוד שפות חדשות בארצות אחרות.

  2. ועכשיו כולם ביחד: "איתן, אנחנו אוהבים אותך". תודה, הייתי צריך את זה.

    תודה לכל מי שטרח להגיב כאן או באמצעות הדואל (בקרוב אשוב אליכם בדואל חוזר).

    וכעת תגובות פרטניות:

    לצופה מהצד: אני מכבד כל אדם. מי שרוצה לעבוד צריך לבצע שינויים, בעיקר באישיות שלו.
    במקרה של גב' כנפו זה כנראה בעיקר כולל מעבר למקום מגורים שיש בו יותר סיכוי למצוא עבודה.
    במקרה שלי, זה כנראה לרדת בסוג התפקידים שאני עושה (וכפועל יוצא: ירידה בהכנסות) או אפילו שינוי מקצוע.

    האמת היא שחשבתי להצטרף לויקי, אבל בקצב שאני צועד – ברור לי שיש יותר סיכוי שאמצא עבודה לפני שאגיע לירושלים…

    ינקו: עקרונית אתה צודק, אבל אני מתלבט בנושא. זו לא מטרת האתר שלי ואתר "רשימות" בכלל. אני מרגיש רע, או יותר נכון "לא נעים" לבצע קידום עצמי. זו בעיה יסודית אצלי. אולי זה ישתנה בהמשך. אני מניח שמי שיש לו משרה בתחום שלי והתוכן שאני מעלה גורמים לו לשקול את מועמדותי, ידע למצוא אותי (דרך כתובת הדואל ב"פרטים נוספים"). ראה את הצעתו של המגיב "שוויון".

    רוני: תודה על ההגנה האימהית… (:
    הבחור זוכר לי "חסד נעורים" על דברים שאמרתי בעבר באתר זה, וזה בסדר גמור לעמת אותי מול הדעות שלי בעבר לאור המצב שלי היום. רלוונטי לחלוטין.

    שוויון: צודק, זה הזמן לעשות קצת סדר בחיים וחשבון נפש. מקווה (או לא…) להתפנות גם לזה בקרוב. תודה על ההצעה ואשלח אליך עותק בקרוב.

    ע. ממית: גם את צודקת. אני מקווה לגמור את סריקת השוק ומשלוח הקו"ח הראשוני ואז להתחיל למלא בתוכן שתכננתי מראש לאתר. Stay Tuned!

    חנן כהן: שאלה טובה מאוד. תראה, מבחינתי משרת החלומות שלי היא להתפרנס מכתיבה מסקרת וגם פרשנית על נושאי מחשוב. הבעיה היא שלדעתי אין בארץ עיתונות מחשוב ראויה לשמה (כלומר, שהיא לא בעיקר תרגומים מחו"ל + מצע ליחצנ"ים ויצרנים), ויסלחו לי שוקי וגדי מאתר זה, אבל זו דעתי.
    האתר הזה הוא תחליף לא רע (מה גם שאין לי עורך על הראש…). אני מקווה שיהיה מצב שהרשימות האלו יגרמו למישהו לחשוק בי כפועל ביטים, אבל מניסיוני אני ספקן. לא נתקלתי בארץ בנושא של "גילוי כישרונות" (סליחה על תפיסת התחת – אני מתאמן בדיכוי הצניעות), אלא בעיקר בלקלקת פוליטית.

    דרור: תודה. בוא ונבדיל: הבוס הישיר שלי, ש., היה בסדר עמי לאורך כל הדרך, ועל כן מבחינתי הוא חלק מ"החבר'ה" ולכן הוא היה שותף למסיבת הפרידה (חבל שלא שחזרנו את תמונת הסעודה האחרונה של ישו, מילא, פעם הבאה). אל דאגה, מנהל היחידה לא הוזמן ולא הגיע, יש גבול לכל תעלול. ג'נגו לא שוכח ולא סולח…

    יורם: יהיה לי קצת קשה לרכוש את בנק הפועלים, אבל אני מתחיל לעבוד על זה… כן, נתפנה קצת, נעשה סקר באיזה מדינה כדאי להזדקן ונתחיל לבקר בשגרירויות. אני רוצה יותר תמורה בעד הכסף שלי!

  3. לו פוטרת בשל העדר כישורים, היה מקום להוריד ציפיות.
    כיוון שפוטרת בגלל כשל מערכות אצל המעסיק, זה הזמן לעלות למקום גבוה יותר.
    דווקא.
    ואז אל תתנשא ותזמין את מנהל היחידה לביקור במשרדך. בתנאי שלא יפתח ציפיות ולא יתחיל להפגיז אותך בקו"ח שלו..

  4. וזה הזמן לכתוב רשומה בלוגית על המקומות בהן אפשר לחפש/למצוא עבודה (ולו רק בתחום שלך).

    הבמה שלך..

Leave a comment

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *