Web Analytics Made Easy - Statcounter

בדידותו של המפרנס למרחקים ארוכים

 

פוטרתי.

פ
ו
ט
ר
ת
י

פ
 ו
  ט
   ר
   ת
     י 

פ        י

 ו      ת

  ט  ר

מובן?
(יופטויומט)

כמעט ארבע שנים (שיא עולמי אישי) נגמרו ביום ראשון השבוע.

כל השבוע הקודם הייתי בחופשה השנתית, עם כל המשפחה, באילת. היה נחמד. יפורט ברשימה נפרדת.
במוצאי שבת התקשר אלי מנהל חברת ההעסקה החיצונית, והודיע לי, טלפונית.
ביקש שאגיע ביום ראשון רק בכדי לקחת חפצים אישיים ומכתב פרידה. את שלושים הימים הבאים אבלה בביתי, קודש למציאת עבודה חדשה. הכל על חשבון הברון.

עבדתי ב"בנק משכן", בנק המשכנתאות של "בנק הפועלים".
בשבוע שלפני החופש הגיע ועד עובדי הבנק להסכמה עם הנהלת "בנק הפועלים", והמיזוג יצא לדרך.
גם אני.

הופתעתי מהעיתוי, לא מהאקט ("אתה יכול לכתוב פיטורים?" "לא, עדיין לא, חכה שאמצא עבודה חדשה").
העיתוי הפתיע מכיוון שתיארתי לעצמי שעדיין ירצו לנצל אותי לצורך ביצוע המעבר, ולא לירות לעצמם ברגל.
אבל מנהל יחידת המחשב ידע שהוא יורה במישהו אחר. הוא כבר הפסיק להיות אחראי על תחום התשתיות (תחום שממילא לא הבין בו ולא רצה להבין). אחריו המבול.
הוא ממילא הובא לחסוך בהוצאות עד למיזוג, ולכן סחט את המערכת, כולל אותי, עד תום.

המעשה עצמו לא היה מפתיע גם כי הבנק כבר זמן רב הוא זומבי, מת מהלך. מאז התחילו כל שמועות המיזוגים, במשך שנה, נדמה לי.
לי אישית היה די ברור שלבנה"פ יש מספיק משאבי ניהול מערכות בכדי לבלוע את "משכן" בלי להיות נצרך לעובדי המחלקה מעבר לביצוע המעבר.
זו רק הייתה שאלה של זמן. והנה הזמן הגיע.

הרגע הראשון, כמה שלא תהיה מוכן, תמיד מפתיע.
למזלי, התעשתי מהר. עוד באותו הערב. אני כבר ותיק בעסק הזה. אני מכיר את הנהלים, השלבים, הצעדים (צעד קדימה, שניים אחורה. סקובידו).
משום מה אני כבר לא מתרגש. אני יודע שזה חסר טעם ומסיט מביצוע הצעדים הנדרשים. פשוט בזבוז אנרגיה פרקטית.

אני מודע למלוא עוצמתן של ההשלכות הכלכליות הנובעות מחוסר יכולתי, כמפרנס עיקרי, להמשיך ולהבטיח את רמת ההכנסה הנוכחית.
כנראה שאתחיל להתרגש ככל שהזמן יעבור, אגיע ללשכת האבטלה, אקבל (לא בטוח, ביטוח לאומי הם סיפור זוועות בפני עצמו) דמי אבטלה מגוחכים. יתחילו להתקשר מהבנק. מכיר, הכל אני מכיר. עד היום אני משלם על הפעם הקודמת (ארבעה חודשי אבטלה כאשר טלי הייתה בהריון עם ניצן, וניר ונטע כבר הלכו לגן טרום-ציבורי). טבין ותקילין אני זוכר.

דיברתי על זה בעבר עם הבוס הישיר שלי (להלן ש.). אמרתי לו בזמנו שכך זה יתרחש. ידעתי שככה זה יהיה. לא יכול להיות אחרת בתפקיד הזה.
ככל שאתה יותר קרוב לליבת העסק, כך אתה נחתך ומורחק ממנו יותר מהר וחד. אני קורא לזה "סיסטם סמוראי". שכיר חרב, או יותר נכון: שכיר מקלדת ועכבר.
לא צריך להיעלב או להיפגע. חלק מתרבות המקצוע. מי שמכין את עצמו – מבצע ספוקו לזיכרונות וממשיך הלאה. לבוס הבא.

כאמור, התעשתי והחלטתי שאני לפחות נפרד יפה מהאנשים אתם עבדתי כל כך הרבה זמן.
בבוקר, בדרך לעבודה, קניתי קופסת בורקסים גדולה, עוגה גדולה, בקבוקי שתייה גדולים, מפיות וכוסות. הכל העמסתי איכשהו על הקטנוע והגעתי לעבודה.

נראה לי שהפתעתי אותם. הם בטח חיכו לאיזו סצינה. אבל לא ראיתי בכך טעם. עדיף עוגה.
קשקשתי קצת עם ש. וקיבלתי ממנו את המכתב.
אספתי את כל החבר'ה ולא היה לי הרבה מה להגיד, אז בעיקר אכלנו והתבדחנו, בעיקר בדיחות תעסוקה מקבריות.

אח"כ עשיתי סבב בין האנשים אתם עבדתי במחלקות השונות ונפרדתי. רובם כמובן היו בשוק, אבל זה ממילא השתלב באווירת הנכאים הכללית (כי עוד לא פורסמו רשימות הפיטורים, ובכלל – העובדים החיצוניים בכלל לא נספרים. אותם אפשר להעיף בנשיפה. אין להם ועד).

עליתי חזרה לעמדה שלי, אספתי את חפצי האישיים ועזבתי.
זה היה היום הראשון בעבודה שלא נגעתי במחשב.

הייתי שמח להגיד לכם שאת שאר היום אני לא זוכר. אבל אני זוכר. אני לא יכול להרשות לעצמי לאבד הכרה.
רחצתי את הקטנוע מלכלוכי שבוע החופש שנכפה עליו, חזרתי הביתה, התקלחתי, ערכתי מחדש את קורות החיים והתחלתי להפציץ. ומאז לא מפסיק. כולל טלפונים. לכל מאן דבושקס שיכול לעזור. כעת העבודה היא למצוא עבודה. אני אתן לעצמי בונוס שמן אם אצליח להימנע מלשכת האבטלה. השעון דופק.

מאחר ואני במוד לבלוז, מצורף שיר בלוזי עצוב-עצוב שנקרא On The Road Again של להקת Canned Heat (פליטי הסיקסטיז, אבל אם כבר פליטים – זו הדרך לעשות זאת). צביטות מיתרי גיטרה, מפוחית. כל השטיקים.
כרגיל, מומלץ לנסות ולשמוע את הביצוע המקורי (ניתן להאזין לחלק מהשיר).

ותסלחו לי, אני חושב שהפעם אני אוותר על התרגום.

 

On The Road Again \ Canned Heat

,Well, I'm so tired of crying
.But I'm out on the road again
.I'm on the road again
,Well, I'm so tired of crying
.But I'm out on the road again
.I'm on the road again
I ain't got no woman
.Just to call my special friend

You know the first time I traveled
 – Out in the rain and snow
,In the rain and snow
You know the first time I traveled
– Out in the rain and snow
,In the rain and snow
,I didn't have no payroll
.Not even no place to go

And my dear mother left me
– When I was quite young
.When I was quite young
And my dear mother left me
– When I was quite young
.When I was quite young
She said "Lord, have mercy
".On my wicked son

,Take a hint from me, mama
– Please don't you cry no more
.Don't you cry no more
,Take a hint from me, mama
– Please don't you cry no more
.Don't you cry no more
Cause it's soon one morning`
.Down the road I'm going

But I ain't going down
That long old lonesome road
.All by myself
But I aint going down
That long old lonesome road
.All by myself
,I can't carry you, Baby
.Gonna carry somebody else

 

 

Join the Conversation

15 Comments

  1. ואם אתה חושב שתמצא עבודה כל כך מהר, אז יש לך טעות.
    עדיף שתקנה אוהל ותתנחל עם המשפחה ליד האוהל של ויקי כנפו.

    אולי תלמד סופסוף לכבד את האנשים שרוצים לעבוד אבל לא מוצאים עבודה.

  2. באתר ותעשה לעצמך קידום מכירות? לך תדע, אולי אחד מהקוראים ששומרים לך חסד יגלה שאתה בדיוק האיש שאותו מחפשים בעבודה.

  3. זה קרה בשנה האחרונה לי ולאישתי.
    אבטלה היא תקופה מצוינת לעשות דברים שלא היה לך זמן אליהם בארבע השנים האחרונות.
    גם עבודה חדשה סביר להניח שתמצא.
    (אתה יכול לשלוח קו"ח גם אלי)

  4. אתה תמצא משהו טוב יותר, אל תדאג.

    ותכתוב יותר רשימות! עכשיו יש לך פחות תירוצים…

  5. הבוס קרא לי למשרד שלו. בזמן שהלכנו בדרך מהשולחן שלי לשולחן שלו העברתי את האצבע על הצוואר עם פרצוף של סימן שאלה והוא עשה "כן" בראש.

    מכיוון שלא למדתי אף פעם מחשבים באופן מסודר (אפילו אין לי בגרות), ידעתי שלא אוכל לענות על אף מודעה עם דרישות פורמאליות.

    הלכתי על אסטרטגיה של "שיכירו אותי" כשתרגמתי ופרסמתי את ה Cluetrain Manifesto באתר שלי ומאז לא הפסקתי.

    איך אתה חושב על ה"רשימות" שלך בהקשר של מעמדך בעולם העבודה והפרנסה?

  6. אני מאחלת לך שתמצא עבודה במהרה ובאמת כל הכבוד על האופטימיות והחוזק!!

  7. אבל יהיה טוב, אתה תראה. ואם נשמע על משהו, נפנה אותו אליך.
    אני מזדהה איתך על הפרידה היפה מהחברים לעבודה, סך הכל הם שותפים לגורל, אבל למה להיפרד יפה מהבוס? אני אומר: הבוס יצא מניאק! לא מגיע לו פרידה יפה

  8. כספי, שיהיה בהצלחה במציאת עבודה חדשה.
    שמור על הגישה החיובית – זה יכול רק לעזור.

Leave a comment

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *