הזורעים בדמעה

אולי אני קצת פולש כאן לתחום של אביבה, אבל לא יכולתי לעבור בשקט ליד הסיפור הזה.
אביבה, את יכולה לגנוב ממני חופשי (אני גונב מה-BBC, אז גנבת מגנב פטורה…).

את הסיפור הזה שמעתי היום באחד ממבזקי החדשות של תחנת הרדיו The Arrow.

אני אחרוג ממנהגי, ואתרגם כאן (בסגנון חופשי, ותרגישו חופשי לתקן אותי אם טעיתי במשהו) את עיקרי הסיפור, מאתר ה-BBC:

כותרת:
נולד "תינוק בהזמנה" לזוג מבריטניה

הסיפור:
לג'ייסון ומישל וויטקר מבריטניה יש ילד בן ארבע, צ'רלי, הסובל מבעית דם (אנמיה) נדירה שיש לה פוטנציאל לסכנת חיים.
המחלה אינה תורשתית, ודורשת ממנו טיפולים קבועים וכואבים בכדי לשמור שהמחלה לא תחמיר.

קיימת אפשרות רפואית לגרום לצ'רלי להחלים על ידי השתלה של תאי גזע עובריים (Stem Cells) מחבל הטבור של תינוק אשר מתאים בצורה מושלמת לתבנית הגנטית של צ'רלי (התאמת רקמות).

כיצד ניתן להגיע לתינוק בעל התאמה גנטית דומה לזו של צ'רלי?
להוליד לו אח או אחות, כמובן.

אבל, אין ביטחון מתי ייכנס הזוג להריון בשיטה המקובלת וגם אין ביטחון שהתינוק יתאים מבחינה גנטית.

לכן, גם בכדי להבטיח התעברות מהירה וגם בכדי לאפשר לרופאים לבחור מבין כמה עוברים את המתאים ביותר גנטית – יש לבצע הפריית מבחנה (IVF).

בני הזוג הגישו ב-2002 בקשה לביצוע הטיפול בבריטניה, אך נדחו על ידי השלטונות.
"רשות הפריון האנושי וחקר העוברים" בבריטניה טענה שזה קביל לבצע סינון של עוברים במקרה שיש במשפחה עבר תורשתי של בעיות רפואיות מסוימות, בכדי למנוע לידה של תינוק עם בעיות רפואיות תורשתיות, אך לא בכדי לרפא בן משפחה שלפתע חלה.

גם ג'ון סמיטון, המנהל הארצי של "האגודה להגנה על ילדים שטרם נולדו" טוען שלמרות שליבם יוצא אל כל המעורבים בדבר והם שמחים על הולדתו של ג'יימי, עדיין יש במקרה זה נושאים כבדי משקל שיש בהם מקום לדאגה. הוא אומר ש"בני אנוש שלא התאימו פשוט הושלכו, וילד נולד רק בכדי להטיב עם אחיו הבוגר. זה לא מתאים לכבוד האנושי של ג'יימי".

בשל כך, טסו בני הזוג לארה"ב, שם לא קיימת מגבלה לגבי מקרים מסוג זה, וביצעו מספר הפריות מבחנה. מתוך מספר עוברים נבחר העובר בעל ההתאמה הגנטית הטובה ביותר, והוא הוחזר לרחמה של מישל. ההיריון התפתח בצורה תקינה ולאחרונה נולד ג'יימי.

כעת הרופאים בודקים את דגימות הדם שנלקחו מחבל הטבור של ג'יימי, בכדי לבדוק באופן סופי את ההתאמה הגנטית.

מר וויטקר, מנהל עסקים בן 33, אמר לעיתון Daily Mail, כי הוא ורעייתו בטוחים כי הם החליטו נכון.
"כל מה שעשינו הוא לשנות את הסיכויים להתאמת רקמות מ-1 ל-4 ל-98%. אין כאן בחירה של עובר על בסיס של צבע עיניים, שיער או מין".

בינתיים, זוג אחר בבריטניה, ראג' ושאהנה האשמי, זכו לתמיכת בית המשפט בבריטניה לביצוע תהליך דומה עבור בנם החולה, בן הארבע.
ההבדל בין המקרים הוא שבמקרה של משפחת האשמי יש גם רקע תורשתי, ולכן הטיפול אושר.

באתר יש תמונה של בני הזוג ושל צ'רלי מחזיק את ג'יימי ואת אביו מציץ בהם מעבר לכתפו של צ'רלי.

 

את המאמר של ה-BBC קראתי בעיניים לחות.
רק מי שיצר חיים, גידל חיים, חרד לחיים – יבין זאת.
טעות, לא יבין, ירגיש.

עמוק בבטן, בעומק הווייתו.

היכן שהחיים מתחילים ונגמרים.

טפסי בקשה, בתי משפט, מוסר גבוה, מילים גבוהות – תחנות מעבר הכרחיות בדרך לשחיקת האנושיות.

שלא יספרו לכם: "החברה החליטה", "הממשלה הצביעה", אובייקטיבי.
אין דברים כאלה. הכל אנשים. בזה זה מתחיל ובזה זה נגמר. נקודה.
אם יש בני-אדם אז הכל מסתדר ולא צריך הסדרים מכאניים. הבעיה היא שיש מעט מאוד בני-אדם.

אכן, יש בהחלט פתח לבעיות רבות בנושא בחירת עוברים: חוקיות, מוסריות, בריאותיות, דתיות.
יש ויכוח, שכנראה לעולם לא יוכרע, ולו כי הוא מוסרי: עד כמה עוברים הם נחשבים כ"אדם" במלוא מובן המילה, ועל כן, מה הזכויות וההגנות המגיעות להם, מאחר והם חסרי ישע.

אכן, נוצרו עוברים, בני אנוש בתחילת דרכם הראשונית ביותר.
הם הושלכו כי לא התאימו.

ככל שידוע לי, בכל הפריית מבחנה רגילה שמבצעים כיום – מבצעים כמה הפריות, ומפרים רק בעזרת העוברים שהתפתחו בצורה הטובה ביותר.

אם רוצים ללכת הלאה, אפשר גם לומר (והדת אכן אומרת זאת) שכל גבר שמאונן גורם לאובדן הסיכוי ליצירת חיים חדשים.
כל אישה שלא נכנסה להריון, במחזור החודשי – "בזבזה" את הסיכוי ליצור חיים באותה הפעם. אם כי יש לאישה יש סיבות מקלות: היא לא יוזמת את התהליך ולא שולטת בו (אם כי יהיו שיטענו שאם היא ממש רוצה…)

צריך גם לזכור שמי שחי, לא חי רק למען יצירת חיים חדשים, אלא גם למען עצמו ומשפחתו. אחרת הוא רק כלי להתרבות המין האנושי. 
צריך גם איכות חיים, לא רק חיים מכאניים.

אין צדק, אין מאה אחוזים, אין שוויון ואכן כואב הלב להשליך חיים בתחילת דרכם – אבל חיים שכבר מומשו הם בעדיפות ראשונה. הם לא סיכוי, הם לא פוטנציאל. הם כאן.

לדעתי, במקרה זה מדובר בסכנת מוות לאדם, ילד, שכבר נולד.
הוא חי, הוא ממשי, הוא סובל, הוא יכול למות.

בנוסף, אחיו הצעיר זכה לחיים, שייתכן ולולא אחיו היה חולה, לא היה זוכה בהם כלל. כך שבכל זאת נעשה גם מעשה טוב. חיים נוצרו.

מתוך המוות המאיים נוצרו חיים. האין זה ניצחון?

באחד מסרטי "פארק היורה" יש משפט שנחקק במוחי, ואני חושב שהוא נפלא:

Life will find a way