עם הכרזתו של ראש הממשלה על תכנית ההתנתקות החד-צדדית מרצועת עזה, החלה ביקורת רבה כנגדו גם מתוך "הליכוד", מפלגתו שלו, ובכדי להראות שהוא לא פוחד מהביקורת וכי "העם אתו", הוא אמר, אי שם בראשית פברואר השנה: "יש חשיבות למשאל עם, שיהיה ברור מה חושב הציבור. זה נשמע רעיון טוב." אמר, והחל לבצע.
בחודש וחצי שחלפו מאז, היה על מה לדבר ולכתוב:
* חברת הכנסת החדשה ענבל גבריאלי התנגדה למשאל תוך העלאת טיעונים ציבוריים ("לא יתכן שנבחרי הציבור יתחמקו מאחריותם להכריע בשאלות הנוגעות לעתידה של מדינת ישראל") אך גם לאומיים ("שהרי ברור שהתגייסותם של הערבים תטה את תוצאות המשאל")
* נערך משאל מקדים, בקרב קהל מצומצם של יהודים בלבד, שממילא העניק את ברכת הדרך לתכנית, ללא צורך בתמיכת הערלים. כך שלגברת גבריאלי אין, כלומר – יש, ממה לחשוש.
* היו כאלו שלמרות, או בשל, נטייתם לשמאל – כבר כל כך מאסו במר שרון, עד שאפילו אינם מוכנים לקבל מידיו תכנית שמאלנית שכזו.
* משה פייגלין, ראש תנועת "מנהיגות יהודית", קורא לחבר שרון לוותר על המשאל ולתפוס מנהיגות ראויה, שתשקף את רצון העם: "כאן עלינו לברר את המושג 'רצון העם'. יש כנראה שני סוגים של רצון. יש את הקצף שעל פני הגלים, ויש את זרמי העומק. העם – כשיש לו מנהיגות ראויה, מביא לידי ביטוי את רצונות העומק הקולקטיביים שלו – את האלוקים שבקרבו ("אנשים – אותיות שם-אני" הרב יצחק גנזבורג). כשאין העם מתברך במנהיגות שכזו – הוא הופך לאספסוף. מנהיגות של אמת מביאה לידי ביטוי את רצונו האמיתי של העם, מנהיגות של הבל אוטמת את הנקודה הפנימית שלו והופכת אותו לאספסוף."
* אפילו כבוד הרָבוֹבַדְיָה נתן בראש לראש, ואמר דברים שאפילו אני הצדעתי להם (שרק ימשיך כך, חזק וברוך!)
וכך, עבר לו משהו כמו חודש ומחצה בארץ ישראל הלחוצה, ובלשכת ראש הממשלה (שמות, אני רוצה שמות!) החלו להתעורר מחשבות שניות בנושא משאל העם. לאחר בערך 45 יום החלו לחלחל משמעויותיו הנרחבות של הרעיון הטוב.
45 יום לצורך תהליך הסקת מסקנות? תהליך שהוא מחשבתי בעיקרו? ואולי 45 יום זה מוקדם מדי מכדי לסיים הספין? לא חראם? יכולנו להרוויח עוד כמה חודשים.
מאחר ואינני מעריך את ראש הממשלה כחסר בינה, אני משער שהוא פשוט הצליח להעביר עוד זמן כהונה, הלך עוד קצת בין הטיפות.
אני חושב שהמניעים האמיתיים שלו לכל התרגילים בהם הוא נוקט, הם פשוטים מאוד, ומשותפים לרבים מאזרחי המדינה – מקום עבודה יציב, משכורת שנכנסת בזמן, ילד שעובד לצידך, ילד אחר שמשלים את דמי הכיס בעבודת קיץ אצל חבר טוב.
בזמנים כל כך קשים העיקר זה לשמור על מקום העבודה.