חייו של אדם רצופים החלטות יומיומיות קטנות וגדולות הקובעות את מהלך חייו. ייתכן והחלטה כזו שקיבלתי לפני שנים רבות, מנעה ממני להיות אחד מעובדי אתר YNET.
בשנת 1997, בעת שעבדתי באחת מעבודות הקודמות שלי בתחום המחשב, חיפשתי מקום עבודה חדש, ובעת עיון במודעות ה"דרושים" של סוף השבוע מצאתי מודעה שחיפשה מועמד עם רקע בתקשורת ועיתונאות וגם עם רקע חזק בתחום המחשבים, עבור תאגיד תקשורת גדול.
שלחתי למפרסמי המודעה את קורות חיי, ולאחר מספר ימים פנו אלי מ"ידיעות אחרונות" וזימנו אותי לראיון.
הראיון התבצע בתוך מכולה הממוקמת על גג בנין "ידיעות" (ואני חושב שהיא עדיין נמצאת שם גם היום, כולל אנטנה עגולה על ראשה). אני חייב לציין שמיקום הראיון היה ביזארי בעיניי במידה מסוימת, וגם קצת העיד בדיעבד על הרצינות שהעיתון ייחס לנושא…
הראיון היה עם איש צעיר, ככל שזכור לי מעין פרויקטור שקישר בין נושאי המחשוב לנושאי התכנים של העיתון. הוא אמר שהם רוצים להתחיל ולהעלות תכנים של העיתון לאינטרנט, בינתיים רק תכנים שהעיתון ממילא מייצר ולא תכנים מקוריים, וכנראה שבעתיד התחום יתפתח בצורה יותר עצמאית, והם רוצים אדם שיש לו רקע בתקשורת המונים (לי הייתה רק ההשכלה הרשמית בתחום, ללא ניסיון) וגם בתחומי המחשוב.
כנראה שהשארתי רושם טוב והראיון הבא חידד דברים, אם כי לא בכיוון שרציתי: זומנתי לראיון עם יגאל גלאי, עורך "פנאי פלוס", במשרדו המאוד-לא-מפואר בבנין מערכת "לאישה" (ככל שזכור לי), במעמקי התחנה המרכזית הישנה.
מר גלאי הבהיר לי שמדובר רק בהעלאת התכנים של "פנאי פלוס" לאתר משלהם, ושום דבר מ"ידיעות" וכי אין כרגע שום כוונות לעיתונאות אינטרנט עצמאית. הוא הבהיר שהוא צריך למעשה WebMaster, כלומר מנהל אתר אינטרנט, ללא שום כתיבה או עריכת תכנים. עבודה טכנית נטו.
מאחר וכוונתי הייתה לשלב בין תקשורת המונים למחשוב, הבנתי שהג'וב הזה הוא כנראה נתיב ללא מוצא ולבטח לא מאתגר או מתגמל במיוחד, ולכן הסרתי את מועמדותי למשרה זו.
אינני יודע האם אתר YNET אכן קם מתוך יוזמה זו של "ידיעות", אך המצב כיום הוא ש"פנאי פלוס" אינו קיים באתר משלו, וכל מי שינסה להגיע לשם הדומיין www.pnaiplus.co.il יגלה שהוא מגיע אל תוך תת-מדור ב"תרבות ובידור" של אתר YNET.
נ.ב.:
אם אנחנו כבר בנושאי YNET… – האתר באופן עקבי לא מבצע הגהות, התאמות או סתם נזהר. יש מקומות טובים יותר לחסוך והמהירות מהשטן.
דוגמה ראשונה:
תקציר הכתבה הראשית בעמוד הראשי, אין יותר מרכזי מזה
לא רק שזה לא מועיל להואיל, זה אפילו מזיק |
דוגמה שנייה:
ממדור הספורט בעמוד הראשי, האיות נכון, אבל דו-משמעי, אולי היה עדיף להוסיף י'
יש דרכים יותר מנומסות להביע מורת רוח |
דוגמה שלישית:
מתוך כתבה של רוני – הקול קול צביק, אבל הידיים ידי אביבה (עדיין לא תוקן, למרות שגלוברמן העיר להם בתגובות)
שיבוט / הפרית בלוגרים? שינוי מין? |
ל"לא שם" וימימה (שמח שצחקת!): זה מצב גרוע ביותר שבעיתונות יש בעיות הגהה, ולבטח בעיתונות הכתובה, שיש לה יותר זמן לבדוק ולתקן.
העיתונות אמורה להיות מובילה בתחום המילה הכתובה, אבל זה כנראה עידן הסתם, החפיף והמטריף. אם אנחנו לא מתריעים על זה – אז כנראה שזה מגיע לנו.
למחות! אבל איך, איך? לאלוהים פתרונים. לא לקנות עיתונים זה רעיון לא רע, ואני כבר מיישמת אותו ברוב ימות השבוע, אלא שזה ישבור את מטה לחמם של כמחצית מהכותבים כאן ואני ביניהם, וזה גם לא יועיל במיוחד.
מהיכרותי הדלה את השטח, אין יותר מתקינים בעיתונים, והעורכים באים בדרך כלל, למרבה הצער, מתחום התוכן, ולא מתחום השפה, ואלה שכבר חושבים לשמור על שפה ברמה מסוימת למדו מאלה שבאו מתחום התוכן, ולא מאנשי השפה.
ומובילים בתחום השפה הכתובה? אלה לבטח אינם העיתונים, ולמרבה הצער, גם פחות ופחות הוצאות ספרים.
ועוד דבר: מובארק מתנגד לגירוש עראפת "מחשש ליציבות". אכן, אויב נורא היא היציבות. ככה זה כשאי אפשר לנקד
ואני נתקעתי ב"יואיל". בחיי שלא יודעים עברית האמריקאים האלה.
אבל אני משער שהרשלנות כאן היא שהם פשוט חתכו קטע מ"חשש ליציבות האזור". מובארק דווקא נראה לי אחד מהיותר שפויים באזור חלצינו.
כולל הפגישה במכולה (לבחור החביב שפגשת קוראים, אגב, אילן יצחייק – כותב ועורך ב YNET עד היום אם אני לא טועה).
כן, 1997 היתה שנה מצחיקה. אחרי סיגריה על הגג עם בוקי נאה הוזמנתי גם אני למשרדו של גלאי, וכמעט והתחלתי בעבודה. אלא שהיחסים שלי עם ידיעות נגמרו בניואנס מעניין קצת יותר – אולי ארחיב על זה בפוסט אחר.
אבל טוב לדעת שעוד מישהו עבר שם אז בין המכולות על הגג…
ג.
גם אתה רימונוטוס? איך לי לא יצא להיפגש עם בוקי? לא נאה.
מה 'תה אומר? נפתח עסק ליבוא סיגריות במכולות? נבריח, נעשה כמה סטיפות?