נופלים בפיר

 

ראשית, דברי הסבר מקדימים (אך הכרחיים להבנת המאמר), על פי מיטב זכרוני, מאחר והמאמר עליו מתבסס המאמר שלי קיים רק בארכיון אתר "הארץ", אשר נגיש למנויים בתשלום בלבד:

המאמר ב"הארץ" עסק בסגירת מרכז הפיתוח של חברה סטארט-אפ בשם 2AM, שפעל בתקופה המדוברת (שנת 2000 לערך), בקיבוץ צרעה.
החברה פיתחה משחק רשת, אך עיקר העניין היה הפלטפורמה של המשחק, בעזרתה ניתן היה לבצע ניהול משחקי רשת, על בסיס P2P ‏( Peer to Peer ), כאשר כל מחשב המשתתף במשחק משמש הן כשרת והן כלקוח, כך שנוצרת רשת של שרתים-לקוחות באותו אזור גיאוגרפי – והכל בכדי להאיץ את ביצועי המשחק.

הטכנולוגיה של החברה מצאה חן בעיני יצרנית המשחקים Electronic Arts, אשר החלה לשתף עמה פעולה והעמיקה את מעורבותה בחברה הצעירה. בהמשך הדרך החלה EA ללחוץ על 2AM לחשוף את הטכנולוגיה שפיתחה, אולם החברה הצעירה סירבה ובזאת החלה הפרידה, אך 2AM לא מצאה שותף בכיר אחר בתעשיית המשחקים, ולבסוף נסגרה.

 

( פורסם באתר TheMarker.com ב-08/01/2001 )

 

המאמר:

הכתבה שהופיעה אתמול ב-TheMarker מתוך "הארץ", לגבי חברת 2AM, משכה את תשומת ליבי.
אין ספק שכתבה זו היא למעשה קריאה אחרונה לעזרה של החברה, וניסיון למשוך תשומת לב. הם הצליחו.

סיפורה של החברה מגלם את סיפורה של סצינת הסטארט אפ הישראלית וגם מסמן מחדש (או יותר נכון, מערפל) את היחסים בין חברה מסחרית ללקוחותיה ומגדיר מחדש את המהות של טכנולוגית שרת-לקוח.

מצד הגולש המצוי – אולי טוב שהחברה לקראת סגירה.
מצד חברות מסחריות המשתמשות באינטרנט להפצה מידע דיגיטלי – הן חייבות להציל את החברה (או לרכוש את הטכנולוגיה).

לא כל מי שמוציא אותך מהח.. הוא חבר שלך

כאשר חברה (ובייחוד סטארט אפ) מפתחת טכנולוגיה מצוינת (וכך נראים הדברים, לפחות בהגדרה) היא יכולה להתמקד בשכלול הטכנולוגיה ומכירתה כבסיס למוצרים או לפתח אותה לכדי מוצר עצמאי.

אין ספק שהדרך השנייה קשה ויקרה יותר, כי היא מחייבת ללכת בשתי הדרכים בו זמנית, מאחר ולא ניתן לזנוח את הטכנולוגיה, שהיא הבסיס למוצר.

במידה ובוחרים בדרך הראשונה – הרי זה הגיוני ליצור מוצר בסיסי המדגים את יכולות הטכנולוגיה בצורה הברורה והמשכנעת ביותר. כל דבר מעבר לכך הוא בזבוז משאבים – מאחר והדבר האחרון שיצרן הקונה את הטכנולוגיה ירצה, הוא לראות את ספק הטכנולוגיה שלו מתחרה בו ישירות.
ההתרכזות בפיתוח מספר מוצרים עצמאיים (ובעיקר בתחום המשחקים), במקום לפתח את הטכנולוגיה ולהתאים אותה לצרכים מגוונים הייתה בעוכרי החברה. קיימים צרכים רבים להפצת נתונים דיגיטליים מכל הסוגים – טקסט, קול, וידיאו ונגזרותיהם – שבהם ניתן להשתמש בטכנולוגיה של החברה.

חברות גדולות, המעוניינות בבשרן הטכנולוגי של חברות הסטארט אפ, נוהגות כמנהג עופות דורסים בצבים – הן מעלות אותן גבוה תחת חסותן (הבטחות ופיזור רמזים), ואחר מפילות אותן אל הסלעים (הפסקת הסיוע ושיתוף פעולה תוך ידיעת מצבן הפיננסי הדחוק), בכדי לפצח את השריון (הסירוב לחשוף את מקור הטכנולוגיה או למכור עצמן) ולזכות בבשר (קוד המקור).

הפנייה וההסתמכות של החברה על Electronic Arts נראית בהחלט הגיונית לחברת סטארט אפ אשר רוצה להתחבר לחברה מבוססת בשוק ולהוכיח את עצמה, אולם ניכר כי חסר היה לחברה איש שיווק ותיק ומנוסה אשר היה מונע מהם להסתמך על שותף יחיד (אשר בהחלט ייתכן שהוא מעוניין בעיקר להשתלט על הטכנולוגיה מאשר לשתף פעולה. מיקרוסופט הוכיחה זאת במקרים רבים מספור) ולהתרכז בניצול כספי המשקיעים לקדם את הטכנולוגיה בלבד ולהרחיב את בסיס הלקוחות.

מנצלים אתכם, שוחקים אתכם

הרעיון הבסיסי של Peer to Peer הוא לא חדש בכלל (הרי לפני האינטרנט היה רק קשר כזה בעזרת מודמים בין שתי נקודות קצה או ל-BBS), רק שבעזרת האינטרנט הוא צבר תנופה על ידי קישור כלל עולמי.

כבר הרבה זמן קיימים פרויקטים לניצול זמן לא-פעיל של המעבד לצרכים שונים דרך הרשת (חיפוש אחר חייזרים בחלל, פיצוח קודים ושאר פעולות הומניטריות) – כאשר הגולש מוריד אליו תוכנה המקבלת את הוראות העיבוד ומחזירה אותן למרכז הפרויקט.
לאחרונה הייתה זו נאפסטר שנתנה דחיפה גם לנושא שיתוף קבצים.
2AM הולכת על כל הקופה – גם מעבד וגם נפח דיסק.

הרעיון הבסיסי הוא שהמחשב של כל משתמש הוא למעשה אתר / שרת ראי (Mirror Site) למשימה הדרושה. הוא מקבל קבצים לאחסון והעברה הלאה, וגם מבצע פעולות עיבוד. הוא גם שרת וגם לקוח בו-זמנית.

רק על הרעיון עצמו ראויה החברה למחמאות, מאחר והיא מביאה למצב שבמקום שרת מרכזי / אזורי, יש שרתים מבוזרים בצורה שוויונית ככל שניתן.
אגב, מתקפות ה-DDoS ‏(Distributed Denial Of Service) משתמשות בשיטה דומה בכדי לשתק אתרים מסחריים על ידי הצפתן בנפחי תקשורת.

החברה טוענת שהמשתמשים מקבלים זמני תגובה טובים יותר ולכן חווית המשתמש חלקה יותר.
המחשב שלי אמנם נמצא בגבול התחתון של דרישות החומרה (מהירות מודם של 28.8) ולכן אני לא ממש קהל היעד. מניסיוני, לאחר הורדת תוכנת הלקוח וניסיון לשחק – זה לא מעשי. הצורך לחכות יותר משעה להורדת משחק פעיל הוא מוגזם לחלוטין.
משחק יעיל יכול לזרום (אולי) רק לבעלי חיבור מהיר. אני התייאשתי באמצע ההורדה. אני לא יודע אפילו איך המשחק נראה.

תוכנת הלקוח מתבססת על הדפדפן המותקן במחשב שלכם (נסו מקש עכבר ימני ותראו משהו מוכר), ולא פוסחת על שורת פרסומות קבועה בראש התוכנה.
הצ'ט כרגיל מלא קיצורים, ראשי תיבות וסמלים הידועים רק ליודעי חוכמת הנסתר (כלומר, לפני גיוס).

נכון שמידע המתקבל ממחשבים "קרובים" (למשל, מאותו ספק אינטרנט) יגיע יותר מהר, אך יש מחיר בדמות היות המחשב שלכם שרת אשר אינו ייעודי לניהול המשימה / משחק שלכם, ולכן גם מבזבז משאבים (כוח עיבוד, פעולות דיסק ותקשורת יוצאת) לטובת משתמשים אחרים.
כמובן שגם יש צורך באתר מרכזי אשר ינהל את כל נקודות הקצה, אחרת יתקיים כאוס, כך שיש עדיין ניהול מרכזי, ולא P2P טהור (אם יש דבר כזה בכלל).

המרוויחים העיקריים מטכנולוגיה כזו יהיו כמובן החברות המסחריות:
• הן לא ממש יפרסמו ללקוחות את העובדה שהמחשב שלהם משמש כשרת, ולכן מפחית מביצוע שאר פעולות המחשב שלהם (מעיבוד תמלילים ועד גלישה).
• הן יחסכו ברכישת שרתים, נפחי תעבורה, תחזוקה ועובדים.
• הן יוכלו להציג ללקוחות את עצמן כמספקות שירות טוב יותר.

אם הפרסומות שאנו רואים באתרים הן במידה מסוימת על חשבוננו (כי הן תופסות נפח תקשורת לא רצ
וי (עליו אנו משלמים), ולכן מאיטות את חווית הגלישה שלנו) הרי שכעת אנו נהפך לעוד משאב של חברות מסחריות. תחנות ממסר בשרשרת ההפצה.

בואו נדמיין דוגמה אפשרית:
CNN תאפשר לכם להתקין תוכנת לקוח חדשות תמימה לחלוטין, שכל הזמן תהיה מחוברת לאינטרנט ותציג כותרות וסרטי וידיאו. ברקע היא תקבל כל הזמן מידע מהחברה ותשמור אותו במחשב שלכם, ובמקביל כל הזמן תשדר אותו למשתמשים אחרים ברשת הקרובה אליכם.
תרצו להוריד תוכנה מהרשת?- היא תתחלק ברוחב הפס עם התוכנה של CNN, ואתם אפילו לא תדעו למה זה עובד לאט.
בטווח היותר רחוק המחשב שלכם גם יצרוך יותר חשמל, רכיבים נעים (כמו בדיסק הקשיח) יתקרבו מהר יותר לכשל מכני – והכל לטובת שירות טוב יותר לשכנים שלכם ברשת.

אין לי ספק שחברות רבות ישתמשו בצורת הפצה כזו בעתיד (בתלות בקיום פס רחב יעיל), ומי שיסבול (ואפילו לא ידע שהוא סובל) הם הגולשים.

המצב בו 2AM לא הלכה גם לכיוונים כמו בדוגמא שלעיל, רק מראה את הבעיה הישראלית הקלאסית: טכנולוגיה מצוינת, שיווק חלש.

בהחלט נראה כי 2AM הקדימה את זמנה (קשה לעסוק עסקים ב-2 לפנות בוקר), וזו אחת הקללות הרעות ביותר שיכולות להיות לסטארט אפ:
"אתה מה זה מוצלח! אבל העיתוי שלך גרוע, ואף אחד לא יעריך אותך".

 

אחרית דבר / הערות לימים אלה:

 

כן… הימים העליזים ההם. הרגשנו שאנחנו על פסגת העולם, שהכל אפשרי.
גם אז, אך זה יותר ברור היום – כמו שלנו יש את המתפרות בעזה, אנחנו מתפרות הקוד של ארה"ב. יצירתיות בפתרון בעיות? בטח, חופשי, שהמוצר יתקתק.
אבל לא שיווק, ולא בטיח, תקלידו ותשתקו. זהו.

עם המצב הגיאו-פוליטי, כבסיס מינימלי לדיון, אין כאן שום סיכוי נראה לעין לשום "נוקיה ישראלית". חלומות.

לגבי סטארט-אפים, כתפיסה, יש לי אימרה בנושא:
סטארט-אפ הוא ריצה קצרה למרחקים ארוכים.  קצרה במשאבים, רחוקה במטרות.

הכי מצחיק אותי המשפט ההזוי ביותר של קרנות ההון סיכון באותם הימים: "חברה של מיליארד דולר". זה מה שהם רצו מכל מי שרצה להקים סטארט-אפ. שמאותו אפון יצמח לו שיח עד לארמון הזהב שבשמיים.
מאז, חברות גדולות וחזקות, שהיו להן קרנות הון סיכון משלהן, נעלמו מהשטח. אבל מהקטנים, מעוברי הביטים האלו, רצו שהם יהיו עם חיוך של מיליארד דולר.

לגבי P2P, הכל בסדר, הכל טוב, תודה ששאלתם. עדיין משרת בעיקר את תנועות המחתרת של הרשת, את שוק הקח-תן של ההעתקים שיורדים אליכם למחשב, אבל לפי מיטב ידיעותיי עדיין לא נכנס לשימוש מסחרי מכובד, כך שנבואת הזעם שלי עדיין לא התממשה, אם כי אני עדיין לא מוותר עליה. עודף משאבי המחשוב אשר קיים במחשבים האישיים החדשים, אשר אינם מנוצלים רוב שעות היום אך מחוברים לאינטרנט בקביעות – הוא מכרה זהב שעדיין לא נוצל. המנצל בוא יבוא, בלי להתנצל.

(הערת ביניים: שימו לב, כאשר אתם משתמשים בתוכנת שיתוף הקבצים שלכם, רוב הסיכויים שבעת הורדת קבצים באמצעות התוכנה – ההורדה מאוד איטית, וכך גם שאר התקשורת מול האינטרנט. אפשר לשפר זאת בצורה דרמטית ומורגשת על ידי כך שלאחר שביצעתם חיפוש והתחלתם להוריד את כל הקבצים שאתם רוצים – תתנתקו מרשת ה-P2P (אלא אם התוכנה שלכם מחייבת זאת לצורך ההורדה, דבר שהוא לא הכרחי מאחר ולרוב ההורדות הן ישירות מול המחשבים המאחסנים את הקובץ המבוקש). בכך תפסיקו לשמש כשרת ברשת (לצורך חיפושים או הורדות), ומאוד יוקל למחשב שלכם, מאחר והוא יפסיק לשרת עשרות ואף מאות בקשות תקשורת מדי דקה. נכון, זו גישה פחות "שיתופית", אבל מצד שני… לשיקולכם)

נהוג להתייחס ל-Grid Computing (מחשוב שריג / סבכה, כמדומני. אני לא יודע אם יש לזה תרגום רשמי לעברית), כאל השלב הבא של P2P, אם כי הייתי אומר שהאמת הפוכה: P2P הוא חלק קטן מהרעיון של GC.
בעוד ש-P2P משמש בעיקר להחלפת קבצים, הרי ש-GC משתמש בכל מחשב אשר שייך לקבוצת ה-GRID כמעין שלוחה של מחשב וירטואלי / לוגי המייצג את סך כל המחשבים, ומבצע משימה ייעודית, המחולקת בין מחשבי הקבוצה. כל מחשב משתמש בכל משאביו בכדי לבצע כל משימה שמוטלת עליו על ידי מחשב הניהול של ה-GRID – הוא יכול רק לאחסן, הוא יכול לשמור בזיכרון, הוא יכול לעבד, הוא יכול לשלב בין מספר פעולות וכן הלאה.
השימוש העיקרי כיום בתפיסה הזו הוא לצרכי עיבוד נתונים ברמת מחשבי על, תוך הימנעות מרכישת מחשבי יקרים, אלא שימוש אינטנסיבי בהרבה מחשבים זולים (שייתכן וממילא קיימים בארגון, ולא מנוצלים במלואם).

דוגמה ותיקה וקלאסית ל-GC היא פרויקט ה-SETI. במידה ואתם רוצים להיות נחמדים, ולהעניק משאבי מחשוב משלכם לטובת חיפוש אחר חוצנים, אז אתם יכולים להוריד ולהתקין את תוכנת עיבוד הנתונים של הפרויקט. התוכנה פועלת כשומר מסך, וזאת בכדי שלא להפריע לכם בזמן שאתם משתמשים המחשב.

ואם אתם כבר מוצאים איזה חוצן – אז דבר ראשון תגידו לו !‏Nano ‏!Nano