אלן פייס

ל"לא שם": תודה על הרצון להשכין שלום בית.
1. אני משער שהנערים שפרסמו את הצילומים בהחלט התכוונו ללעוג לילד. הם אולי לא התכוונו לסדרי הגודל שהתרחשו בפועל, אבל הכוונה ברורה.
2. הרקע לדיונים בינינו מתחילים עוד קודם, בעיקר כאן: http://drorgloberman.com/?p=1584 . פשוט דברים התבהרו במשך הזמן והגיעו כעת לשיא מסוים.
בסה"כ די הבלגתי עד היום על כל מיני אזכורים שגדי אזכר אותי ברשימות שלו ובתגובות שלו ברשימות שונות באתר.
בכל מקרה, תודה על הרצון הטוב.

לשוקי:
1. בבקשה תיגש לפסקה הראשונה ב- http://arspoeti.wordpress.com/2003/07/13/%D7%90%D7%99%D7%9F-%D7%92%D7%91%D7%99%D7%A2-%D7%90%D7%99%D7%9F-%D7%90%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%A4%D7%94-%D7%90%D7%99%D7%9F-%D7%9C%D7%90%D7%A1-%D7%95%D7%92%D7%90%D7%A1/ . "קונגלומרט אימתני", אני משער שהכוונה אינה למו"ל ישראלי כלשהוא. או שגם זו ציניות ברורה של הכותב או יצירה דמיונית? כפי שיש הטוענים, שאני לא מבין אותו.
אני בטוח שמוכרת לך צורת העבודה בה עיתונאי מכסה אירוע מסוים (לרוב כנס גדול או ביקור במתקני החברה בחו"ל), כאשר הוא מוזמן על ידי החברה אשר יוזמת את האירוע, וכל ההוצאות מכוסות על ידי אותה חברה.
קשה לי להיזכר בעיתונאים שכתבו משהו רע על אירועים כאלה, או על החברות הללו באותה הכתבה (גם אם רשום בסוף הכתבה "X היה אורח של חברת Y"). אבל זו לא בעיה רק של גדי, זו בעיה של המקצוע.
אני לא יכול להיות אחראי לגבי מה שיחשבו צופים מהצד. היה לי דו-שיח פומבי עם גדי, שהתחיל אצל גלוברמן (ראה לעיל), והמשיך כאן. אני כאן רק תיקנתי באחת מתגובותיי את מה שהוא כתב באחת מתגובותיו בטעות או בכוונה. אין לי מה להוסיף מעבר לכך.

לסיגי (בהנחה ואת אישיות עצמאית, ואינך פסבדון של גדי, דבר שלא הייתי שולל על הסף לאור הסגנון המאוד דומה, האישיות והצורך לקלל):
די קשה לי להקשיב לטיעונים שלך כאשר את מראש מנסה להעליב, זה לא ממש נחמד. מה גם שאת מסתתרת מאחורי אנונימיות.
כתבתי מה שכתבתי, אלו דעותיי, מי שרוצה מוזמן לקרוא את כתביו באתר ולהחליט לעצמו אם אני צודק או לא.

ממה שאני רואה, על פי פועלו באתר זה, הוא ברשימות בעיקר בגלל מעמדו המיתולוגי בהיסטוריה של האינטרנט הישראלי, ופחות בגלל שהוא פובליציסט צמרת.

איתן, חברות גדולות מטיסות כתבים לאירועים בחו"ל. לא רק את גדי שמשון, אלא את רוב העיתונאים בארץ ובעולם. למיטב ידיעתי, העיתון היחיד ששולח כתבים על חשבונו כדי לסקר ארועים הוא "הארץ", וגם אצלם אני לא בטוח שזה בכל המקרים.
אם אתה טוען שזה לא מצב אידיאלי – אז אני מסכים איתך. גם נכתב על העניין לא מעט, ב"עין השלישית" ובמקומות אחרים.
למען הגילוי הנאות אספר לך, ולשאר האנשים כאן: במשך השנים הציעו לי ליסוע לסקר ארועים בחו"ל כ-40 פעם, ובשלושה מקרים הסכמתי, נסעתי וכתבתי. אני יכול לומר לך שניסיתי ואני חושב שגם הצלחתי, להישאר אובייקטיבי. אני יכול לומר לך שהתייחסתי לימים שבהם שהיתי בחו"ל כימי עבודה לכל דבר, ושמבחינתי אלו נסיעות מיותרות ומעייפות מבחינה אישית, אבל לפעמים נחוצות מבחינה מקצועית.
אתה יכול לפקפק במה שאני אומר, אבל אתה מוזמן לחפש מישהו שחושב שבאחת מהכתבות האלה – או כתבה אחרת לצורך העניין – הייתי משוחד, הטעיתי מישהו, הצגתי מידע שגוי, או כל דבר דומה.
אמור אתה – מה הפתרון שאתה מציע? כיצד, למשל, מערכת שאינה יכולה לממן נסיעה של כתב לארוע בחו"ל, יכולה להתמודד עם מערכת מתחרה שאין לה בעיה לשלוח את הכתב על חשבון החברה שמארגנת את הארוע? גדולים וטובים מאתנו שברו על זה את הראש, תאמין לי.
בכל אופן, מה שכתבת על גדי הוא "חלק מעבודתך ממומן על ידי מושאי כתיבתך". ראשית, זה משהו שאפשר להבין אחרת לגמרי ממה ש(אולי) התכוונת. שנית, לא חשבון הבנק של גדי הוא המרוויח כשהוא נשלח לסקר ארוע בחו"ל, אלא חשבון הבנק של המעסיק שלו.
אם אתה רוצה לעסוק בהשחתת העיתונות, לך וקרא את עבודת המאסטר של עינת קובנסיאנו, לפיה יותר מ-70 אחוזים מהטקסט שאתה קורא בעיתונים מקורו בהודעות לעיתונות שכתבו יחצ"נים. בזה, לפחות, ממש אי אפשר לחשוד בגדי – שכותב את הטקסטים שלו בעצמו, בכשרון רב.

אני לא צריך מחקר בשביל לדעת שהרבה מהתוכן בעיתונים מקורו ביחצ"נים, כלומר בחברות בעלות עניין. מספיק להיות קורא עיתונים ביקורתי בשביל לדעת את זה.
זה בדיוק העניין, זה התחיל מהודעות לעיתונות והמשיך בנסיעות לחו"ל. ויש גם, אל תשכח, את המתנות הקטנות. נכון לא דברים גדולים ולא יקרים, אבל ברור לך שזה נועד ליצור הרגשה חיובית אצל הכתב כלפי החברה.

אני כתבתי שלא תמצא מישהו שכתב משהו *רע* או בעייתי על סיור חו"ל שכזה. זה גם לא נעים ברמה האישית, לאחר כל הטיפול המלכותי, וגם מקטין את הסיכוי לנסיעות עתידיות עם אותה החברה (למי שאוהב את הנסיעות או רוצה לעשות קניות בדיוטי פרי).

מה פירוש מה לעשות? הנה אתה אומר ש"הארץ" מממן בעצמו את עיקר נסיעות כתביו.
זו בדיוק השאלה המוסרית והאתית של העיתון. זו עוד אחת מהסיבות ש"הארץ" נחשב יותר איכותי. סיבה טכנית, אבל יש מאחוריה אידיאולוגיה של עיתונאות אמיתית.
אין כזה דבר שהמערכת לא יכולה, זה שאלה של סעיפים תקציביים. השאלה היא מה העיתון רוצה להיות: האם רק פלטפורמה להעברת מסרים פרסומיים רשמיים או נסתרים או לעשות עיתונות מעבר לסוף השבוע. אפשר גם לקצץ עוד בתקציב על ידי הורדת מספר הכתבים, והימנעות מעריכת ההודעות לעיתונות ופשוט להעתיק אותן ישירות לעיתון.
זה הרבה יותר זול מאשר להעסיק עיתונאי של ממש, כמו למשל יואב קרני, שלבטח משכורתו תעלה יותר, והוא גם יזדקק לחשבון הוצאות גדול יותר בכדי להפיק כתבות נרחבות ומרחבי העולם.
אבל איך אמרו בסרט "החברים של אלכס" (מהזיכרון): הכתבה צריכה להיות באורך כזה שהקורא הממוצע יכול להבין ולסיים בזמן שלוקח לו חרבון ממוצע.

הבעיה היא שלהערכתי רוב הקוראים בכלל לא מבינים כמה יחצ"נות הם קוראים.
העיתונות (ולא חשוב הערוץ) רחוקה מאוד כיום מיעודה המקורי, והיא מועלת בתפקידה בכך שהיא מסווה מסרים פרסומיים בתוך ידיעות עיתונאיות, לכאורה לא מוטות.

כנראה שאין לזה פתרון מסיבה אחרת לחלוטין: אין דרישה מספיק גדולה לתוכן מעמיק וחוקר, מעבר לעניין שאנשים לא מבחינים בהטעיות הנ"ל. אין ביקוש, אז אין היצע. תמיד יותר קל להציע את הסף הנמוך יותר, כי הוא נוגע ליותר אנשים, ולכן מכניס יותר כסף.
העיתונות כיום רואה את עצמה יותר כמוצר אשר נועד להיות רווחי מאשר מקצוע עם שליחות "מחנכת", ולכן זה המצב.

* אמרת: "העיתונות כיום רואה את עצמה יותר כמוצר אשר נועד להיות רווחי מאשר מקצוע עם שליחות 'מחנכת'". חוץ מהעיתונים המפלגתיים, אתה יכול לחשוב על עיתון שנועד לחנך ולא לעשות כסף?
* אתה מדבר על "מתנות קטנות" – אתה מוזמן לבוא אלי הביתה ולחפש אותן. וזה לא שלא הציעו ולא מציעים. מתנות קטנות וגם מתנות גדולות. וזה לא כי אני צדיק כזה גדול, ואני בטוח שלפחות אצל אף אחד מהעיתונאים שכותבים ברשימות (ורבים אחרים) לא תגלה משהו אחר.
* נתת כדוגמא לעיתונאי אמיתי את יואב קרני והוא אכן כזה, אבל בדוק כמה מהידיעות בעיתון שבו הוא כותב מבוססות על הודעות לעיתונות ותבין כמה הדוגמא שלך תקפה.
*מה על המו"לים של העיתונים לעשות זו שאלה אחת. מה לדעתך על העיתונאים עצמם לעשות? איפה לדעתך צריך לעבור הגבול – האם עליי למשל לסרב להסעה לאירוע שמתקיים בדרום הארץ, ולבקש מהעיתון לממן את הנסיעה, או שזה בסדר? האם לסרב לחנייה מוסדרת במסיבת עיתונאים ולדרוש מהמעסיק שלי לשלם? ומה עליי לעשות כשיסרב – לעזוב את המקצוע? תנוח דעתך – עם סוף המיתון קרוב לוודאי שאני, והרבה אחרים, נעשה את זה. להיות עיתונאי, בסופו של דבר, זה חרא של עבודה. עובדים קשה, לכולם יש טענות אליך, אם אתה עושה טעות קטנטנה אז תובעים אותך. כל יום מאיימים עליך, מנסים לשחד אותך, או סתם מתחנפים אליך כך שאתה לא יודע מי חבר שלך ומי מנצל אותך. פעם זה היה אולי מאתגר, מרתק. היום זה סתם להילחם בכל העולם.