"זהירות על הוואזות" או "גם למתנחלים יש רגשות"

הרשימה של טלי שעשעה אותי בגישתה התמימה ביחס למתנחלים, ורציתי להגיב ברשימה שלה שהמכתב היחיד שהם יקבלו ממני יהיה "התראה לפני פינוי", ורציתי להוסיף פנינים מרחבי הרשת ואז הגעתי אל הדיון הזה שהתנהל בכנסת.
אני מודה ומתנצל שלא קראתי את הפרוטוקול עד תומו, פשוט התחלתי להרגיש בחילה תוך כדי קריאתו.

המתנחלים צריכים להבין שרוב הניסיון של החיילים והשוטרים הוא עם ערבים, וכאשר לעתים רחוקות יש צורך לטפל במתנחלים או אוהדי כדורגל – הם פועלים כפי שהם רגילים ומכירים, אל תיקחו את זה אישית.

ולגבי הילדים: אכן מצער ולא נעים, אבל לראות את ההורים נאבקים כנגד פינוי זה חינוך לציונות וכידוע, משפחה לא בוחרים.

רק היכרות קטנה עם אלו שלא רשום הייחוס שלהם:
ד"ר נעימה ארליך – לא הצלחתי למצוא פרטים לגביה.
אורית סטרוק – חברת ועד המשפחות ביישוב היהודי בחברון.
שאולי (שאול) ניר – ממורשעי המחתרת היהודית ואביה של לבנת עוזרי, אלמנתו של נתי עוזרי, שנרצח על ידי מחבלים בפיגוע. היא פונתה מהמאחז שנקרא "גבעה 26".
היא טענה שבמהלך הפינוי נגנב מביתה כסף רב. בידיעה אודות נושא זה ב"מעריב" מופיע הקטע הבא: " ח"כ ניסן סלומיאנסקי מהמפד"ל הגיב על הדברים: "אני ממש מתבייש שהגענו למצב כזה ולא חשבתי שאצטרך לבקש שישוו את התנאים של מתנחלים לתנאים של פלשתינים… "