Web Analytics Made Easy - Statcounter

"החצר הישנה" בקיבוץ עין שמר

היה יום מופלא, קסום אפילו, לילדים וגם לנו.

ביום ראשון קיבלתי מהאם והרעיה משימה – למצוא פעילות אותנטית המייצגת את חג השבועות, בעבור הילדים, למען מורשת העם והארץ.

באופן טבעי פניתי לאתר "מפה", שם עשיתי מנוי לפני חצי שנה, ובעבור ה-15 שקלים שאני מפריש להם מדי חודש – אני חושב שהם נותנים תמורה יפה ודואגים לחדש ולרענן בתחום התוכן (אם כי יש עדיין פה ושם תקלות טכניות, בייחוד בתחום המפות, שאמור להיות העוגן של האתר).
האתר מסייע לנו רבות באיתור פעילויות הוצאת אנרגיה עבור הדור הצעיר.

זכרתי שבדיוור האחרון שלהם היה לקט אירועים לשבועות, ושם מצאתי כי מתקיים אירוע במקום שנקרא "החצר הישנה" בקיבוץ עין שמר, צפונית-מזרחית לחדרה, מזרחית לצומת גן שמואל.
מנויי "מפה" העניקו למקום ביקורות נלהבות, באופן אחיד למדי, ולי, בדיעבד, נותר רק להצטרף אליהם.

באופן תמוה, באתר "מפה" מדרגים את המקום רק כ"ראוי לציון". לדעתי הוא ראוי ל"מומלץ מפה".
מחובתי לציין כי ייתכן וחלק מהפעילויות שיתוארו להלן היו ייחודיות לחג השבועות בלבד ואינן מתקיימות באופן שוטף – מומלץ לברר טלפונית לפני החלטה בנושא.

למקום אתר אינטרנט משלו.

המחירים לא זולים: 45 ש"ח לילד מעל גיל 5, ו-35 ש"ח לילד בגילאי 3 עד 5 ולמבוגר.
לדעתי התמורה הוגנת ואף כדאית, ומאפשרת בשקט להעביר שם חצי יום בילוי. הגענו לקראת 10 בבוקר ועזבנו בסביבות 14:30, תוך עיסוק ועניין מתמידים.

המדריכים הם חבר'ה צעירים המסבירים ברוגע, בנעימות ותוך יצירת עניין, הן בקרב הילדים והן בקרב המבוגרים.

פתחנו בנסיעה משפחתית בקרון פתוח, אשר נגרר על ידי טרקטור ותיק למדי (וזו לא טרוניה, הסבר בהמשך).
הנסיעה ברחבי הקיבוץ ובשדותיו הסתיימה בשדה חיטה, שם קיבלו הילדים הסבר על ראשיתו של תהליך יצירת הלחם, בקציר החיטים.
הם קיבלו מגלים וקצרו לעצמם אלומות, אותן קשרו בחבל ושמרו לתחנה הבאה במסע.

                     טלי וניצן מדגימים עמידת מוצא נכונה לקציר חיטים

לאחר הקציר הקצר, חזרנו לקרונות, ובדרך, אלוהים יודע מאיפה זה הגיע – ניר שואל אותי: "אבא, בשואה הובילו את היהודים בקרונות כמו אלו?", בלעתי את הרוק ואמרתי לו שלא, שהיו אלו קרונות רכבת.

התחנה הבאה הייתה "טחנת הקמח", חדר ובו הסביר מדריך חביב אודות תהליך ניפוי זרעי החיטה והכתישה שלהם לכדי קמח.

                             הסבר והדגמות עם מכתש, עלי ואבני רחיים

החדר גם כלל מכונה מצ'וכללת יותר מהתהליכים הידניים, אשר למעשה מפעילה באופן מכני שתי אבני רחיים אשר טוחנות כמויות גדולות של חיטה לכדי קמח הנאסף לשק גדול.

     למעלה משפך הכנסת הזרעים, באמצע אבני הרחיים ולמטה שק האיסוף

התחנה הבאה הייתה יותר אטרקציה למבוגרים (וליתר דיוק, לבנים): מוזיאון טרקטורים ומכונות חקלאיות עתיקות. נראה שיש בקיבוץ משוגעים לדבר העוסקים בשיפוץ והשמשת מכונות שונות ומשונות המשמשות לחקלאות.

    מכונה לקילוף קלחי תירס, מבוססת על מנוע קיטור. והיא עובדת! (אם כי כעת על בסיס חשמל)
    ניתן לראות מקדימה את פתח הכנסת הפחמים ומיכל הפחמים הצמוד אליו

 

                     טרקטור ייצוגי, ומעליו תמונות רלוונטיות לתקופה

 

הספקתי להציץ לסדנת השיפוץ ואף לקבל הזמנה ידידותית מיושביה לסקירה מקרוב של מעשי ידיהם

בדרך חזרה למיקום המרכזי של החצר, קיבלנו גם את הסיור הסטנדרטי ברפתות.

            נטע מביטה אל האופק (וכנראה תתרנית), וניר מביע את דעתו על הריח

חזרה לאתר המרכזי.
ראשית, יש כר דשא נרחב עם שולחנות פארק לטובת מנוחה והתרעננות (השטח מוצל ברובו), וגם מזנון עם מחירים הוגנים (5 ש"ח לפחית שתייה מוגזת).

במשטח החצר יש ראשית כל, חניה לרכבים:

   בעל האינגליזינה עם הידית הכחולה מתבקש לפנות את העגלה מהחניה הכפולה, תודה.

בצמוד לחניה הנ"ל – מוזיאון ממוזג, אשר מציג סרט (יותר מעין מצגת מומחזת) על תולדות הקיבוץ, באופן מעניין ומשעשע בו-זמנית – כדאי לצפות.
במוזיאון גם מוצגים ארכיאולוגים מהאזור ואף מעין "מוזיאון שעווה" המדמה את ימי ראשית הקיבוץ, כולל הצגה בהשתתפות מספר ילדים מהקהל, בהנחיית שחקן.

 

בנוסף יש גם פינת חי, פינת ליטוף, עמדות יצירה (בהן גם הילדים הכינו טנא אשר מאוחר יותר מולא על ידי אנשי הקיבוץ בפירות לכבוד שבועות), וגם פינת אפייה (הילדים מקבלים בצק מוכן, קולעים אותו ללחמניות קטנות, שמים פתק עם השם ומוסרים לאנשי הקיבוץ לאפיה. זה יוצא בהחלט טעים!).
במהלך השהות במקום נוגנו שירים של הגבעטרון, והרוח הטובה והמפויסת שרתה על כולם, כך שאפילו שהייתה צפיפות מסוימת – הכל התנהל ברוח טובה.

לכבוד שבועות היה גם טקס מרכזי, אשר כלל תצוגה של טרקטורים עתיקים, שאחר כך גם הדגימו נסיעה ב"תהלוכה" ואף הפעילו את העזרים הנגררים.

 

לקינוח, זכינו גם בשני קטעי מחולות שבוצעו על ידי צעירי הקיבוץ

בסיום הטקס הוזמן הקהל להרקדה המונית. בשלב זה הרגשנו שלא כדאי לעשות בושות לילדים, ובזאת סיימנו את ביקורנו במקום.

לדעתי המקום מתאים לבני חמש ומעלה (אולי גם בני ארבע, אבל לא פחות).

הטענות היחידות שלי לתפעול המקום הן היעדר ברזים / "קולרים" ברחבי המקום ושירותים שאינם מספיקים לכמות הקהל ואינם כוללים משטחי החתלה לדור המאוד צעיר.

לסיכום, מאוד נהנינו והרגשנו שקיבלנו חוויה עשירה, שהוכנה ובוצעה עם הרבה מחשבה, חביבות ויכולת.
הילדים מקבלים באופן נגיש וקל ידע על חקלאות וקצת היסטוריה ארץ-ישראלית, כולל פעילות יצירה – וההורים מקבלים הרגשה נעימה שהם מעניקים לילדיהם קצת חינוך עם ערך מוסף, ולעצמם הם מעניקים ניחוח נוסטלגיה של מדינה צעירה, נלהבת ובטוחה בצדקת דרכה.

וזה לא מעט בימינו.

Leave a comment

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *