הרשת כיום עדיין אינה נתפסת כמדיום לגיטימי ו"רציני", בעיני הקהל הרחב, אלא בעיקר כשלוחה "צעירה, חדשנית ונועזת" של ערוצי התקשורת המסורתיים. זו תחושתי.
המודעות אודות עשייה ויצירה שכל מחזור חייהן מתרכז ברשת מגיעה רק לעתים רחוקות למדיה המסורתיות, וגם אז זה לרוב בעבור הקהל הייעודי שממילא מכיר ו"חי" ברשת.
נכון שהרשת היא מדיום צעיר ביחס למדיה הותיקות, אבל יש לה את היתרונות שלה, וברור לכולנו שהרשת היא מדיום אשר ישנה את פני האנושות לא פחות מכפי שאמצעי התקשורת המוכרים שינו בזמנם.
לדעתי יש להתחיל ולדחוף את התודעה בכיוון ההפוך – מהרשת אל העולם הבלתי מקוון. להביא לידיעת הקהל הרחב את אשר נעשה עד כה ברשת ואת היתרונות שכל אחד ואחת יכולים להפיק ממנה.
להביא את הרשת למעמד שווה למדיה הותיקות.
הצעד הראשון
הצעד הראשון שלדעתי יש לבצע הוא להביא לידיעת הקהל הרחב את העשייה הטובה ביותר שנעשתה עד היום ברשת, תוך התייחסות ישירה לתכנים בעברית.
ברשימה זו אני רוצה להציע שכל אחד ואחת מאיתנו המכירים אדם, קבוצת אנשים או ארגון בישראל, שעיקר עשייתם מתרכזת ברשת, ואשר בעשייה יוצאת דופן זו משפיעים גם על העולם הבלתי-מקוון – ימליצו עליהם כראויים לקבלת "פרס ישראל".
המאמץ הקטן שיש להשקיע בכדי להציג מועמדות יהיה התודה שלכם לאלו אשר משקיעים משאבים רבים בכדי שלכם באופן אישי ו / או לאחרים, יהיה יותר טוב.
מראשית חודש אוגוסט 2004 החל תהליך הגשת מועמדים לקבלת "פרס ישראל", הנחשב לפרס היוקרתי ביותר שמעניקה מדינת ישראל.
מעבר ליוקרה, להוקרה ולהכרה הנובעים מקבלת הפרס, הרי שמתלווה אל הפרס גם סכום זכייה של 50,000 ש"ח.
סכום זה יכול לסייע רבות לזוכים בפרס לצורך קידום עשייתם המקוונת (או סתם לחופשה מאוד ארוכה… אשר מן הסתם מגיעה להם בזכות).
מעיון קצר ורנדומלי ברשימות הזוכים עולה כי הפרס ניתן בדרך הכלל לאנשים מבוגרים, בעלי ניסיון רב ועשייה מרובה. מתחום האקדמיה זוכים בעיקר בעלי תואר פרופסורה.
רוב תחומי הפרס הם אקדמאים, ותחומי הפרס שמחוץ לאקדמיה הם מעטים, ולזוכים בהם אין קשר מובהק לאינטרנט.
ברור לי שקיים סיכוי רב שצוותי השופטים של "פרס ישראל" יטענו שהרשת, כמדיום חדש, דלה בתכנים ראויים בשפה העברית או בעשייה משמעותית בתקופת הזמן הקצרה שהיא קיימת.
אי-אפשר להתעלם מטענה זו, כי יש בה הרבה מן האמת, וכולנו יודעים שאכן רוב התכנים העבריים ברשת אינם בדיוק מועמדים טבעיים ל"פרס ישראל".
אולם, אני סבור שמעצם הניסיון שלנו למצוא מועמדים ראויים ל"פרס ישראל" ומעצם הצגת מועמדותם (גם אם לא יזכו בשנים הראשונות ואף מעבר לכך) –
מצד אחד תחל מודעות אודות תרומת הרשת לפרטים ולחברה בכללותה, ותדרבן אנשים נוספים להעיז ולהתנסות בתכני הרשת ואף ליזום וליצור בתוכה בעצמם;
ומצד שני, אלו מאיתנו שכבר פועלים ברשת – יראו בפרס גורם מדרבן ליתר יוזמה, יצירה והשקעה בעשייה.
בנוסף, אני גם חושב שהצגת מועמדים צעירים יותר "תרמוז" למנהלי הפרס ולשופטיו – כי לא חייבים "להוציא את המיץ" לאנשים וארגונים בכדי להעניק להם את הפרס, ולא צריך להמתין עד שהם, איך נגיד את זה בזהירות? יהיו קרובים לקצה.
אנשים שראויים לפרס זה הם לא מסוג האנשים שיפסיקו מעשייתם וינוחו על זרי הדפנה בגלל הזכייה. להיפך, מעמדם כזוכי הפרס יחייב אותם להמשיך בדרכם. הפרס יהיה להם אבן דרך מתגמלת וממריצה.
אינני מציע להקים קטגוריות פרס חדשות, ייעודיות לאינטרנט, מאחר ובכל אופן הרשת היא "רק" מצע רב-גוני, כפי שספר יכול להכיל רומן או שירה ואף קומיקס. התוכן הוא אשר חשוב ולא המצע.
אולם, בהחלט ניתן להתחיל ולהציע למנהלי הפרס קטגוריות חדשות אשר רלוונטיות לעידן המחשב האישי, כגון אמנות דיגיטלית לסוגיה.
הצד המנהלי
לצערי משרד החינוך לא העלה את טפסי הצגת המועמדות לרשת (לא כטופס פעיל ולא כקובץ להדפסה) ולא ניתן לקבלם בדואל.
סרקתי את הטפסים ודף ההסבר שקיבלתי, והתקשרתי לבקש אישור ממשרד החינוך להעלותם ברשימה זו, אולם נעניתי בשלילה תקיפה.
לתמיהתי אודות היעדרותם של הטפסים מהאתר ולצורך לבקש אותם ולקבל אותם בדואר רגיל נעניתי בתשובה רפה שהמשרד אוסף סטטיסטיקות אודות הבקשות לטפסים לעומת אלו החוזרים מלאים, וכי אסור לי לפרסם אותם באתר שלי מאחר והם מסמכים רשמיים של המדינה ורק המדינה זכאית להחליט על דרכי הפצתם.
על כן, למרות הסתייגותי מחוסר היעילות והבירוקרטיה שעולים לדעתי מדרך הפצת הטפסים ומתגובה זו של המשרד, אני אכבד את בקשת המשרד ולא אפרסם כאן את המסמכים הסרוקים.
בכדי לקבל את הטפסים באמצעות הדואר – אנא פנו אל משרד החינוך בדרכים עליהן החליט המשרד.
במקביל לקיום התנאים המופיעים בדף ההסבר ובטפסים שתקבלו, מומלץ לעיין גם בתקנון הפרס.
המועד האחרון להגשת טפסי מועמדות הוא יום ראשון, 31.10.2004.
לדעתי כדאי לקבל מראש את אישורו של המועמד שלכם, להצגת מועמדותו, לפני משלוח הטפסים. ייתכן והמועמד אינו מעוניין בכך, וחבל להיקלע למצב לא נעים.
המועמד שלי
כמועמד שלי ל"פרס ישראל" לשנת תשס"ה, בקטגורית "מפעל חיים – תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה", בחרתי באדם שאני חושב שהוא המתאים ביותר ברשת – בועז רימר. הוגה, מקים ומפעיל אתר "במה חדשה".
אני מצרף כאן, כדוגמה לתכנים הנדרשים להצגת מועמדות, את קורות חייו של בועז ואת הנימוקים שלי למען בחירתו.
במידה וגם אתם רוצים להמליץ על בועז, אבקש כי לא תעתיקו במדויק את הטקסט שלי, בכדי למנוע מראית עין של מסע מכוון וממוכן למען בחירתו של בועז.
בכל מקרה, לא ניתן לשלוח SMS…
אגב, כצ'ופר, באתר של מיכל גרוסברג ניתן למצוא תמונות רבות של מפגשים שקיימו העורכים של "במה חדשה" (ככה, שנראה איך נראים האנשים מאחורי האתר) ושל "ערבי במה".
בועז רימר – קורות חיים
בועז רימר נולד בשנת 1970, ברמת אביב, ישראל.
בשנת 1980, עם תחילת עידן המחשבים האישיים, הוא קיבל מחשב אישי לרשותו, והחל לומד מחשבים באופן עצמאי (בגיל עשר!).
במהלך השנים התמקצע בועז בתחום המחשבים, ופיתח תוכנות לרוב, הן להפעלת חומרה והן ליישומי תוכנה.
בשנת 1988 סיים את לימודיו בתיכון, במגמת פיזיקה ומתמטיקה, והחל את שירותו הצבאי במסגרת מודיעין חיל-אוויר. בועז שוחרר בשנת 1991 בדרגת סמל ראשון.
עם סיום שירותו הצבאי החל בועז לעבוד, באופן טבעי, בחברת מחשבים כאיש תמיכה, ובמקביל החל בלימודים אקדמאים, בפקולטת האומנויות של אוניברסיטת תל אביב, מחלקת "קולנוע וטלוויזיה".
בשנת לימודיו השלישית הוא הפיק וביים את סרט קצר בשם "דבק מטורף"
("Crazy Glue"). את התסריט לסרט כתב הסופר הישראלי הידוע אתגר קרת.
הסרט זיכה אותו במלגה מטעם "הקרן האמריקאית-ישראלית לתרבות" (America-Israel Cultural Foundation).
הסרט זכה בפרס הסרט הטוב ביותר (במשותף עם סרטים נוספים מאוניברסיטת תל-אביב) בפסטיבל הקולנוע הצ'כי Karlovy Vary, בשנת 1996.
במקביל ללימודיו, במסגרת עבודתו בתחום המחשבים, החל בועז להתמחות בתוכנות ליצירת יישומי מולטימדיה.
בשנת 1996 הקים את חברת Corkynet ביחד עם שותפים. החברה העניקה שירותי מחשוב שונים, בייחוד בתחום המולטימדיה. החברה אינה פעילה עוד כיום.
בשנת 1998 הצטרף בועז ללהקת "המהפיכה המיותרת", במסגרתה היה שותף להקלטת אלבום במסגרת חברת התקליטים EarSay, מבית "האוזן השלישית", חנות המוזיקה והסרטים התל-אביבית. בועז שימש בלהקה כגיטריסט.
בשנת 1999 הגה, יזם והקים בועז את אתר "במה חדשה" – אתר האינטרנט העברי הגדול והמוביל בישראל ליוצרים בשפה העברית, מאז ועד היום.
בשנת 2000 היה בועז שותף לתכנון והקמת אתר האינטרנט bananot.com, אתר הנשים המוביל בישראל מאז הקמתו ועד היום.
נימוקים למען בחירת בועז רימר בתחום "מפעל חיים"
בועז רימר הגה, יזם והקים את אתר האינטרנט "במה חדשה", ומנהל ומפעיל אותו עד היום.
אתר זה, אשר קיים כבר כמעט שש שנים, מאפשר, בחינם, לכל אדם בעל גישה לאינטרנט וידע מועט בהפעלת דפדפן – לפתוח אתר המוקדש להצגת יצירותיו לציבור הרחב, אתר הנקרא דפיוצר (שילוב של המילים "דף יוצר").
היצירות אינן עוברות סינון, עריכה או הליך בחירה כלשהוא בכדי להתפרסם – מלבד בחינה של עמידה בחוקי המדינה וכללי התנהגות נאותים.
היצירות יכולות להיות במגוון קטגוריות:
• טקסטים: סיפור קצר, שירה, מונולוג, תסריט, נובלה, פרגמנט, מסה, מחזה או רומן
• חזותי: ציור, צילום, פלסטיקה, קומיקס או אמנות דיגיטלית
• קולי: מוזיקה והקראה
• קולנועי: סרטים ואנימציה
מסביב לכל אתר יש מעטפת ניהול המאפשרת ליוצר לנהל את אופן הצגת יצירותיו, לקבל תגובות מהקהל הנחשף לתכניו ואף לקבל סטטיסטיקות אודות החשיפה ליצירותיו.
באופן טבעי, רוב היצירות הן בשפה העברית, אולם האתר מאפשר גם העלאת יצירות בשפה האנגלית.
כ-22,000 יוצרים הם כיום בעלי דפיוצר ב"במה חדשה"!
האתר שימש ומשמש כבמה פומבית בעיקר ליוצרים צעירים (אך גם לותיקים), אשר הגיעו לכדי פרסום נרחב, גם מחוץ לרשת האינטרנט:
הסופר אתגר קרת, זוכה "פרס ראש הממשלה" לספרות, לשנת 1996
הסופר אמיר גוטפרוינד, זוכה "פרס ספיר" לשנת 2002
הסופר והתסריטאי גיא מאירסון, זוכה פרס התסריטאות "עט הזהב" במסגרת פסטיבל הסרטים בקאן, שנת 2002, בעבור התסריט לסרט "צעד קטן"
הסופר הידוע יורם קניוק
המשורר משה בן הראש
הזמר יוני בלוך
הזמרת טובה גרטנר
הקומיקסאי אסף חנוכה
המאיירת רותו מודן
כמו כן, רבים וטובים אחרים, שהם בעלי "דפיוצר" ב"במה חדשה", פרסמו לקהל הרחב בערוצי ההוצאה לאור המסורתיים, גם אם לא הגיעו לכדי תודעה כלל-ארצית.
רשימה מלאה שלהם ניתן למצוא בקישור הבא: http://stage.co.il/moled.html
בנוסף לפעילות היוצרים בדפי היוצר שלהם, באופן עצמאי, מקיים האתר מספר פעילויות יזומות:
1. פעם בחודש מקיים האתר הופעה פומבית בתיאטרון "תמונע" – בהופעה יוצרים מהאתר מציגים את יצירותיהם בקטגוריות השונות, והכל בעלות סמלית לקהל הרחב, למען הגברת החשיפה של היוצרים והנאת הקהל
2. האתר מקיים מגזין מקוון אשר מאפשר לכל אדם להכין כתבה / רשימה אודות תרבות ולשלוח אותה למנהלי האתר, אשר מפרסמים את הטובות שבהן, על פי דעתם
3. האתר מקיים מספר פורומים / קבוצות דיון על פי נושאי יצירה, ותחומי עניין קרובים – בכדי לקיים דיונים בין ה
יוצרים וליזום קשרים ביניהם
4. האתר מקיים באופן רציף פורום של סדנת יצירה (בקטגורית היצירה הטקסטואלית) – סדנה זו מנוהלת על ידי מנחה מעורכי האתר, אשר מתווה את כללי היצירה לסדנה הרלוונטית – וכל יוצר מוזמן לכתוב יצירה משלו, בהתבסס על הקווים המנחים.
כל יוצר מעלה את היצירה שלו אל הפורום, לקריאה על ידי הקהל הרחב, ולאחר מכן מתקיים דיון ביקורתי אודות כל יצירה, כאשר כל אחד רשאי להביע את דעתו המנומקת
האתר זכה בתארים הבאים:
1. מקום ראשון בקטגורית "אמנות" ב"משאל האתרים הישראלי" של עיתון "מעריב", שנת 2001
2. מקום ראשון כפול, הן בקטגורית "האתר החלוצי" והן בקטגורית "ספרות", ב"משאל האתרים" השנתי של YNET (אתר "ידיעות אחרונות"), בשנת 2002
3. מקום ראשון, בקטגורית "ספרות ויצירה", ב"משאל האתרים" השנתי של השנתי של YNET, בשנת 2003
4. בועז רימר נבחר כ"יקיר העיר" לשנת 2004 על ידי עיתון "העיר", וכאחד מעשרת האנשים המשפיעים על האינטרנט הישראלי מטעם "עכבר העיר" (מוסף של "העיר")
פרטים נוספים אודות האתר והאנשים שסייעו להפעלתו במהלך השנים, ניתן למצוא בקישור הבא: http://stage.co.il/about.html
לדעתי, כל הנתונים המובאים לעיל מצביעים על כך שאתר "במה חדשה" משמש כמצע וחממה ליצירה עברית, בשל היותו בית חם ליוצרים בשפה העברית, ללא מחסומים או תנאי סף, במגוון תחומי יצירה.
בית זה מאפשר ליוצרים לעשות צעדים ראשונים של חשיפת יצירותיהם, תוך קבלת היזון חוזר ממגוון היוצרים האחרים באתר, החלפת דעות, וקריאת יצירות של אחרים – הן להנאה והן ללמידה אודות דרכי יצירה והתבטאות מגוונות.
על כן, לדעתי, האתר מעודד יצירה עברית עממית, שאלמלא האתר – רבים הסיכויים שלא הייתה נגלית לעולם, בשל הקושי להוציא לאור יצירות בערוצי החשיפה המסורתיים.
ומאחורי מפעל זה, ללא לאות, פועל מר בועז רימר, כמעט ללא תמורה (למעט רצועות פרסום, המקובלות באתרים רבים) – לטובת קידום היצירה העברית והיוצרים בישראל.
אני מקווה שתמצאו אותו ראוי לפרס בעבור מפעל חייו, "במה חדשה".
תודה.
