Web Analytics Made Easy - Statcounter

סיכום ביקור בתערוכת Computax 2005

קפצתי לתערוכת Computax השנתית.
אני מודה שאף פעם לא הבנתי את השם הבלתי-ידידותי הזה. מס מחשבים? אולי הכוונה שהתערוכה היא חובה לכל חובב מחשבים? יוחלף השם לאלתר.

כרגיל בכל שנה, יש תקווה שהפעם התערוכה תכלול יותר מהביתן המוגדל הרגיל בכניסה לגני התערוכה. כרגיל בכל שנה, התקווה נכזבת. זה מה יש.
מאוד חבל שכך, כי נדמה לי שיש קהל שרעב לראות טכנולוגיה, למשש ולהתנסות, והתערוכות הבודדות והדלות הללו לא מספקות.

אני חושב שיש מקום להקים בארץ מרכז / קניון הדגמות טכנולוגיה, שבו חברות (יצרנים, משווקים ונותני שירותים) ישכרו שטחי תצוגה קבועים וידגימו לקהל את מרכולתם מיד ראשונה, מבלי להסתמך על הידע, הלרוב-מפוקפק, של המוכרים בחנויות וברשתות השיווק למוצרים משרדיים.
מרכז מסוג זה יהיה אטרקציה קבועה לחובבי המחשוב, תקשורת וגאג'דטים, והמבחר בו יהיה הרבה יותר גדול מאשר בכל חנות מחשבים מתמחה, אשר מציגה רק את מה שכדאי לה למכור או את המוצרים שמגיעים ממשווקים שרק איתם יש לה הסכם.
מרכז כזה יבטיח חשיפה נרחבת גם לחברות יותר קטנות, שאין להן מקום במשרד לפתח תצוגה או שהן ממוקמות רחוק ממרכזי אוכלוסין.

בשל מיעוט המציגים ניכר כין אין לתערוכה קו מנחה, ועל כן מגוון המציגים רחב ביותר: דוכני מכירת מצלמות / מדפסות / טונרים / מדיות לצריבה / ספרים וכן הלאה, דרך חומרת מחשבים, וכלה בתוכנות לניהול עסקים קטנים, מכונות קפה ואפילו דוכן למוצרי טואלטיקה וניקיון למשרד מצאתי.
אווירת התערוכה נעה בין מכובדות שקטה אצל המשווקים הגדולים יותר באולם המרכזי לבין אווירת שוק בחלקים שונים של התצוגה.
ככל שזכור לי לא היו תצוגות מטעם יצרנים, אלא רק משווקים או נציגים בישראל. אפשר להבין את היצרנים.

אני חושב שקיים חסרון ממשי בתערוכה ייעודית לתקשוב המיועדת לארגונים בינוניים וגדולים ואני מקווה שמישהו ירים את הכפפה הזו, כי אלו ארגונים בעלי כיסים עמוקים, אשר זקוקים באופן מתמיד לפתרונות ועזרה בהתמודדות עם בעיות IT.
אולי אם תהיה תערוכה כזו אזי ניתן יהיה לבצע חלוקה ברורה יותר של תערוכות ותהיה גם תערוכה שתכוון במיוחד לשוק הביתי והמשרדים הקטנים, אשר חולקים סביבת תקשוב דומה.
יהיו מי שיגידו שיש את תערוכת Fis (מיכון וציוד משרדי), אבל גם היא אינה עוסקת בתקשוב בלבד, אלא מציגים בה יצרנים וספקי פתרונות העוסקים במגוון של נושאים.
בעיות של מדינה קטנה.

הפעם לקחתי אתי מצלמה לתערוכה, וצילמתי את האטרקציות העיקריות, לדעתי, בתערוכה הנוכחית:

* ראשית, תצוגה של Dell. מזמן לא זכורה לי נוכחות של החברה בתערוכות בישראל, ובטח לא בתערוכה עממית כמו זו. שכחתי לשאול, אבל נדמה לי שהדוכן הוקם על ידי משווקים ולא על ידי הנציגות בישראל.
בכל מקרה, הדוכן היה יפה ומרשים למדי, וכלל מגוון של מוצרי החברה, שמנסה באופן קבוע לתפוס נתחי שוק של היצרנים הגדולים (IBM ו-HP) בשוק הארגוני, בעיקר על ידי תמחור אגרסיבי, ואיכות מוצרים קצת פחות אגרסיבית (מניסיוני האישי).
בכל אופן, החברה החלה לאחרונה להיכנס גם למוצרי הדפסה, והדבר ניכר בכך שכמעט מחצית מהתצוגה הוקדשה למדפסות שונות, מרגילות, דרך Multi Function (מכשירים המשלבים מדפסת, סורק ופקס בתצורות שונות) ועד למדפסת ייעודית לתמונות ממצלמות דיגיטליות.

לרוב משווקים מקבלים מהיצרן השתתפות מסוימת בתקציב השיווק במידה והם משתתפים בתערוכות, וניתן לשער שכך היה גם הפעם.
יכול להיות שיש כאן שינוי קו כלשהוא? יכול להיות ש-Dell רוצה להיכנס גם לפלחי השוק הנמוכים? למשרדים הקטנים? ואולי גם לבתים?

      כן, זה תיק הגב המסמורטט שלי על הדוכן. אני צריך להתאמן בביום תמונות

                                   שורת מוצרי ההדפסה של Dell

 

* הלאה. חברה אחרת ששמחתי שהציגה, וכבר מזמן רציתי לספר עליה אבל לא יצא לי. All Trade.
החברה עוסקת בנישה יפה, שעד כה, ככל שידוע לי, איש לא לקח ברצינות – סחר בציוד תקשוב משומש.
אני משער שאחת הסיבות העיקריות להקמתה הייתה פקיעת הבועה, שגרמה לכך שלא מעט ציוד חדיש וטוב, נמכר על ידי קברני החברות במחירים שאינם בכלל קרובים למחירי הרכישה, ולעתים קרובות היה מדובר בציוד שלא עשה הרבה קילומטרז', מה גם שלרוב מדובר בציוד אלקטרוני בעל בלאי נמוך מטבעו.

לא יצא לי לעבוד מול החברה, אבל מהמחירים שראיתי – לא התרשמתי שהם זולים במיוחד, אבל זה כנראה בכדי להשאיר מקום למשא ומתן בתהליך הרכישה.
אגב, החברה גם מציעה אפשרות להשכרה של הציוד המשומש, כך שזו יכולה להיות אופציה מעניינת במקרה של פרויקטים קצרי טווח או כאשר, אההמ, הראות הפיננסית העתידית אינה בהירה.

בכל מקרה, עצם הרעיון טוב כי כך חברות יכולות בכל אופן להרוויח משהו מציוד משומש במקום סתם לזרוק אותו, וגם איכות הסביבה מרוויחה עוד כמה שנים של שקט, ואילו החברות הרוכשות יכולות למצוא ציוד שיעשה את העבודה במחירים נמוכים משמעותית תוך סיכון מסוים הנוגע לאורך חיי המוצר.
כאשר מדובר בציוד שניתן לשימוש גם בבתים ומשרדים קטנים – הרי שאופציית התרומה יוצאת מופסדת מהסידור הזה, אבל במקרה של ציוד שמראש נועד לארגונים ורק שם הוא יכול לשמש, אני לא רואה חסרונות.

אם אתם מגיעים אליהם לבדוק אפשרות רכישה – נראה לי שכדאי שתצטיידו בתוכנה לביצוע דיאגנוסטיקה ובחינת ביצועים לציוד אשר בו אתם מעוניינים, ובמקרה של מחשבים כדאי שהיא תעבוד על בסיס דיסקט בשלב האתחול, בכדי שלא תהיו תלויים בקיומה של מערכת הפעלה כלשהיא על גבי החומרה.

       מראה כללי של תצוגת All Trade. שימו לב לשרת ה-SUN למעלה משמאל

מכל טוב – נתבי Cisco, טייפים של Compaq (קצת ישנים…) ומתגים של נורטל ו-3COM

* וכעת לקו המגמה המסתמן של התצוגה – ניצול יעיל יותר של תחנת עבודה יחידה כשרת.
באופן מוזר, שלוש חברות, כל אחת באופן שונה, הציגו פתרונות שנועדו לקחת מחשב יחיד ועל בסיסו לספק תחנות עבודה פעילות נוספות, אשר ניתן לעבוד עליהן במקביל לעבודה על המחשב המארח. ההנחה היא שהמחשבים כיום הם חזקים ואינם מנוצלים מספיק, כך שניתן לשרת על בסיסם תחנות עבודה נוספות.
מעבר לקהל היעד הברור של המשרדים הקטנים, בהם דרישות המחשוב נמוכות וכך גם התקציב, הרי שקהל יעד נוסף הוא משקי הבית.
בלא מעט בתים כבר יש צורך ביותר ממחשב אחד, בייחוד כאשר בבית גם תלמידי בית ספר (כן, כיום הם מתחילים כבר בכיתה א' ללמוד על מחשב. בחייאת, תעזבו להם את הילדוּת בשקט, עוד יהיה להם מספיק זמן).
גם בבתים כמובן התקציב אינו שופע ושימושים רבים יכולים להפיק תועלת מפתרונות מסוג זה, למעט, וזה לא מעט – הדרישה להרצת משחקים "כבדים". במקרים אלה פתרונות אלו לא יועילו, אלא אם יהיה מחשב אחד נוסף, שיהיה ייעודי למשחקים (ואז הילדים יריבו על זכות השימוש בו. והאבא בסוף ינצח…).

בעיה נוספת שאני צופה, מעבר למוצרים שיפורטו להלן, היא שריבוי המחשבים בסביבה הביתית יחייב בשלב מסוים פעולות ניהול רשת על ידי מי מבני הבית או בסיוע חברות תחזוקה, באופן מקומי או מרחוק על ידי תקשורת נתונים.
בנוסף, האפשרות שבעתיד הנראה לעין יירכשו לבתים מחשבים בעלי תצורה של שרת (אם כי כמובן ברמות היכולת הבסיסיות) והם ישרתו תחנות קצה "רזות" בשיטת טרמינל, אינה נראית לי בדיונית.

** ראשון, הפתרון הנקרא OfficeStation, של חברת nComputing, משווק בישראל על ידי Memorex Telex.
פתרון זה הוא למעשה פתרון בשיטת טרמינל המוכרת בשרתי "חלונות" ונעשה בו שימוש גם ב"חלונות XP" (במצב Fast User Switching שנועד לאפשר למספר משתמשים לקיים במקביל מספר סביבות עבודה, כאשר רק אדם אחד יכול לעבוד בזמן נתון בעמדה, ובכדי לקבל סיוע טכני מרחוק, דרך האפשרות Remote Assistance).
פתרון זה נקרא Thin Client, מאחר ואין צורך במחשב שלם בכדי להתחבר לשירותי הטרמינל, אלא רק בקופסא קטנה וייעודית.
החברה מספקת תוכנה להתקנה במערכת ההפעלה המארחת, וכל תחנה היא למעשה קופסא קטנה אשר אליה מתחברים האביזרים ההיקפיים (מקלדת, עכבר, מסך), והיא מתחברת לתחנה המארחת על ידי תקשורת נתונים קווית מבוססת TCP/IP (אליבא ד'הנציג בתצוגה – צפויה בעתיד הקרוב גרסת אלחוטית מבוססת Wi-Fi).

הרעיון הבסיסי הוא שהתוכנה במחשב המארח מזהה דרך הרשת את ה"תחנות", מייצרת עבורן סביבת עבודה, ושולחת דרך הרשת חזרה אליהן את תצוגת המסך (ואף קול), ומקבלת מהן באופן רציף את הקלט מהעכבר והמקלדת. מעין "השתלטות מרחוק" של הקופסאות על מערכת הפעלה משוכפלת, על בסיס חומרת מחשב יחיד.

המחיר לא ממש זול: בסביבות 300 דולר ליחידה, וגם צריך לרכוש רישיון גישה מרחוק למערכת ההפעלה מחברת "מיקרוסופט" (CAL ‏=  Client Access License).
עדיין זה אמור לצאת פחות ממחשב חדש, אבל צריך גם לזכור שאתם מקבלים חווית מחשוב פחותה לעומת מחשב ייעודי.

מבחינת תאימות התוכנה עובדת עם חלונות XP מגרסאות Home ו-Pro (קיימת הגבלה טכנית לעד עשרה קישורים במקביל), חלונות 2000 מגרסאות Pro ו-Server ושרת חלונות 2003.
המוצר גם תואם ל-Linux החינמי, כך שיש אפשרות מסוימת להפחתה במחיר הכולל.

אגב, קיימת חברת ישראלית בשם Chip PC, המייצרת מוצרים באותו התחום, אם כי הם מיועדים לארגונים העובדים בשיטת טרמינל, ומוצריה בהתאמה – מציעים מגוון יכולות נרחב בהרבה, ואני משער שהמחירים בהתאמה, גבוהים יותר.

 

              זהו. הקופסא השחורה הקטנה עם הכפתור באמצע – זו ה"תחנה"

 

** פתרון Magic Mirror Multimedia Workstation של חברת MCT (‏Magic Control Technology), משווק בישראל על ידי רוגב מחשבים.

משום מה, משפחת מוצרים זו אינה נגישה באתר היצרן בדפדוף רגיל מעמוד השער של האתר, וגם הקישורים הפנימיים של הדף אינם פעילים (אל הקישור לעיל הגעתי על ידי חיפוש). כדאי לוודא עם היצרן שלא מדובר במקרה של מוצרים שהוא הפסיק לייצר, מצד שני ייתכן שאלו מוצרים חדשים שעדיין לא עודכנו רשמית באתר.

פתרון זה עובד בשיטה אחרת, הרבה יותר זולה, אבל בעלת מגבלת מרחק של 15 מטר מהמחשב המארח, מגבלה אשר אינה קיימת בפתרונות הטרמינל מבוססי תקשורת הנתונים. כמו כן קיימת מגבלה של עד 5 תחנות לווין.
יתרון נוסף של מוצר זה הוא שהוא מאפשר גם שימוש במיקרופון, בעוד שבשיטת טרמינל הדבר אינו אפשרי.

בשיטה זו מותקנת תוכנה במחשב המארח, תוכנה אשר מתממשקת לניהול החומרה של מערכת ההפעלה ומחלקת את משאבי המחשוב של התחנה לקופסאות הקצה דרך חיבור USB.
קופסאות הקצה מתחברות למחשב המארח דרך חיבור USB אשר מרכז את הגישה למחשב המארח מצד הקופסא, והאביזרים ההיקפיים מתחברים לקופסא.

המוצר עם מירב האפשרויות עולה 160 דולר, וקיים גם מוצר מופחת אשר עולה 140 דולר, והוא מאפשר רק חיבורים היקפיים של מקלדת ועכבר, ועל כן נדרש במחשב המארח כרטיס מסך בעבור כל עמדה נוספת, אשר אליו יתחבר המסך של העמדה (כך שמוצר זה כדאי רק אם אתם מוצאים כרטיס מסך בעלות של פחות מ-20 דולר…).

למי שמגבלות המרחק וכמות התחנות אינן מהוות בעיה – נראה לי שפתרון זה עדיף על פני פתרון הטרמינל היקר בהרבה.

                                        המוצר המלא מבין השניים

                                    המוצר המופחת

** הפתרון השלישי והאחרון נקרא miniFrame והוא מיוצר בישראל, לא ברור על ידי מי, מלבד קישור בפרטי הדומיין לחממה עסקית בשם "יזמות גרנות", בעמק חפר, כך שכנראה מדובר בסוג של סטארט-אפ.

פתרון זה לא נראה לי כל כך עוד בתערוכה, כי לא הצלחתי לקבל הסבר משביע רצון אודות שיטת העבודה שלו.
ואכן, לאחר בדיקה של אתר המוצר והחברה המייצרת אותו – הוא באמת נראה כפתרון הכי פחות מוצלח.

פתרון זה למעשה כמעט זהה למוצר המופחת במשפחת Magic Mirror הנזכרת לעיל: יש צורך בכרטיסי מסך לכל תחנה בתוך המחשב המארח, המקלדת והעכבר מתחברים דרך USB באופן עצמאי או דרך רכזת USB, ויש תוכנת ניהול במחשב המארח.

על פי רשימת לקוחות המוצר באתר החברה נראה כי הם מייעדים את המוצר לשימוש בעיקר בכיתות לימוד, ולא ממש כמשאב ארגוני או ביתי.

* פרפראות לסיום:

** הטלפון האלחוטי DualPhone, המשלב טלפון קווי בטכנולוגית DECT ותמיכה ב-Skype בו זמנית נצפה זמין למכירה. לא ביררתי מחיר, אבל הכיוון צריך להדאיג את חברות התקשורת. ראו ביקורת על המכשיר ב-YNET.

** מוצרי חברת Danware מדנמרק. החברה התרכזה עד לא מזמן רק במוצרי תוכנה לשליטה מרחוק בשם NetOp (כולל לכיתות הדרכה), ועבדתי עם המוצרים האלו לפני מספר שנים, והם מ-ע-ו-ל-י-ם! (תשכחו מ-pcAnywhere של סימנטק, מדובר במשהו הרבה יותר טוב). לאחרונה החברה גם פיתחה מוצר Personal Firewall, ואם הוא ברמה של מוצרי השליטה מרחוק – אז הוא בהחלט שווה בחינה.
מוצרי החברה מיוצגים בישראל על ידי חברת Exsys, שהיא חברה קטנה וסימפטית, שאם כל אהדתי לה – לא נוכחתי שניתן לקבל ממנה תמיכה טכנית מעמיקה בשעת הצורך, והייתי צריך לפנות ליצרן, שפעמים רבות החזיר אותי ל-Exsys, כך שהתמיכה במוצרים היא נושא בעייתי מניסיוני.

עד כאן מגני-התערוכה, ערב טוב לכם.

הג'רוזלם פוסט מוסיף בלוגים

את הסנונית הראשונה מצאתי בשבוע שעבר – Katif Blog, בלוג של הרב ארי כץ, שעוסק כמובן בהתנתקות, מנקודת מבטו, כתושב גוש קטיף. הוספתי את הבלוג הזה כידיעה באוסף הקישורים "בלוגים ותקשורת".
לא ייחסתי לכך חשיבות רבה מדי, כי זה נראה לי כמו שילוב אופורטוניסטי של מושג אופנתי ואירוע תקופתי חשוב, לא יותר.

והנה היום, מצאתי עוד כמה, שכולם החלו להתפרסם בחודש הקודם, יוני 2005 (למעשה, במקביל לבלוג הנ"ל, של הרבי).
כולם ממוקמים באזור של האתר שנקרא Cafe Oleh, שנועד לרכז תכנים עבור עולים חדשים, ובתת אזור שנקרא Blogs & Columns.

(אגב, אני לא יודע אם זו תקלה רגעית או פשוט רשלנות, אבל כותרת האזור הזה באתר היא cafeoleh.jpost.com, אולם ניסיון להיכנס לכתובת הזו מעלה כי לא קיים שרת פעיל בכתובת זו. גם הקישור מאחורי כותרת זו אינו מוביל לשם זה אלא לכתובת פנימית באתר הראשי.
אולי הם לא התכוונו באמת לכתובת מלאה, אלא שזה מרכיב פנימי של האתר. לך תדע.)

אין, כאמור, אזור בלוגים מובחן, אלא הוא מעורב עם "טורים", אסטרולוגיה ועוד דברים שונים ומשונים. לא ממש ממוקד.
קיימים כרגע רק שלושה בלוגים (אם לא מתחשבים בבלוג ה"חיצוני" של הרבי מגוש קטיף) ואין בכלל מנגנון תגובות לרשימות.
רק בבלוג אחד מופיע שם הכותב וכולל קישור לכתובת דואל בכל רשימה, ובשניים האחרים יש שם וקישור רק בדף הראשי של הבלוג. אבל זה לא ממש משנה כי בכולם הקישור הוא לכתובת הדואל של העורכים של האתר הראשי…
שניים מהבלוגים אנונימיים (אחד עם שם פרטי בלבד, שכמובן לא בטוח שהוא אמיתי, והשני משתמש בכינוי) והשלישי מזוהה באופן מלא (כולל תמונה של אמא).

גם אם ההגדרה של בלוג היא לא משהו שהגיע מהר סיני, וכל אחת ואחד נותנים למושג זה פרשנות שונה – עדיין לא נראה שהג'רוזלם פוסט הולכים על העסק ברצינות רבה מדי, וכרגע משחקים עם הרעיון.
שווה לתת להם קודם כל קרדיט על עצם ההתנסות, ונראה לאן הם לוקחים את זה.

"החצר הישנה" בקיבוץ עין שמר

היה יום מופלא, קסום אפילו, לילדים וגם לנו.

ביום ראשון קיבלתי מהאם והרעיה משימה – למצוא פעילות אותנטית המייצגת את חג השבועות, בעבור הילדים, למען מורשת העם והארץ.

באופן טבעי פניתי לאתר "מפה", שם עשיתי מנוי לפני חצי שנה, ובעבור ה-15 שקלים שאני מפריש להם מדי חודש – אני חושב שהם נותנים תמורה יפה ודואגים לחדש ולרענן בתחום התוכן (אם כי יש עדיין פה ושם תקלות טכניות, בייחוד בתחום המפות, שאמור להיות העוגן של האתר).
האתר מסייע לנו רבות באיתור פעילויות הוצאת אנרגיה עבור הדור הצעיר.

זכרתי שבדיוור האחרון שלהם היה לקט אירועים לשבועות, ושם מצאתי כי מתקיים אירוע במקום שנקרא "החצר הישנה" בקיבוץ עין שמר, צפונית-מזרחית לחדרה, מזרחית לצומת גן שמואל.
מנויי "מפה" העניקו למקום ביקורות נלהבות, באופן אחיד למדי, ולי, בדיעבד, נותר רק להצטרף אליהם.

באופן תמוה, באתר "מפה" מדרגים את המקום רק כ"ראוי לציון". לדעתי הוא ראוי ל"מומלץ מפה".
מחובתי לציין כי ייתכן וחלק מהפעילויות שיתוארו להלן היו ייחודיות לחג השבועות בלבד ואינן מתקיימות באופן שוטף – מומלץ לברר טלפונית לפני החלטה בנושא.

למקום אתר אינטרנט משלו.

המחירים לא זולים: 45 ש"ח לילד מעל גיל 5, ו-35 ש"ח לילד בגילאי 3 עד 5 ולמבוגר.
לדעתי התמורה הוגנת ואף כדאית, ומאפשרת בשקט להעביר שם חצי יום בילוי. הגענו לקראת 10 בבוקר ועזבנו בסביבות 14:30, תוך עיסוק ועניין מתמידים.

המדריכים הם חבר'ה צעירים המסבירים ברוגע, בנעימות ותוך יצירת עניין, הן בקרב הילדים והן בקרב המבוגרים.

פתחנו בנסיעה משפחתית בקרון פתוח, אשר נגרר על ידי טרקטור ותיק למדי (וזו לא טרוניה, הסבר בהמשך).
הנסיעה ברחבי הקיבוץ ובשדותיו הסתיימה בשדה חיטה, שם קיבלו הילדים הסבר על ראשיתו של תהליך יצירת הלחם, בקציר החיטים.
הם קיבלו מגלים וקצרו לעצמם אלומות, אותן קשרו בחבל ושמרו לתחנה הבאה במסע.

                     טלי וניצן מדגימים עמידת מוצא נכונה לקציר חיטים

לאחר הקציר הקצר, חזרנו לקרונות, ובדרך, אלוהים יודע מאיפה זה הגיע – ניר שואל אותי: "אבא, בשואה הובילו את היהודים בקרונות כמו אלו?", בלעתי את הרוק ואמרתי לו שלא, שהיו אלו קרונות רכבת.

התחנה הבאה הייתה "טחנת הקמח", חדר ובו הסביר מדריך חביב אודות תהליך ניפוי זרעי החיטה והכתישה שלהם לכדי קמח.

                             הסבר והדגמות עם מכתש, עלי ואבני רחיים

החדר גם כלל מכונה מצ'וכללת יותר מהתהליכים הידניים, אשר למעשה מפעילה באופן מכני שתי אבני רחיים אשר טוחנות כמויות גדולות של חיטה לכדי קמח הנאסף לשק גדול.

     למעלה משפך הכנסת הזרעים, באמצע אבני הרחיים ולמטה שק האיסוף

התחנה הבאה הייתה יותר אטרקציה למבוגרים (וליתר דיוק, לבנים): מוזיאון טרקטורים ומכונות חקלאיות עתיקות. נראה שיש בקיבוץ משוגעים לדבר העוסקים בשיפוץ והשמשת מכונות שונות ומשונות המשמשות לחקלאות.

    מכונה לקילוף קלחי תירס, מבוססת על מנוע קיטור. והיא עובדת! (אם כי כעת על בסיס חשמל)
    ניתן לראות מקדימה את פתח הכנסת הפחמים ומיכל הפחמים הצמוד אליו

 

                     טרקטור ייצוגי, ומעליו תמונות רלוונטיות לתקופה

 

הספקתי להציץ לסדנת השיפוץ ואף לקבל הזמנה ידידותית מיושביה לסקירה מקרוב של מעשי ידיהם

בדרך חזרה למיקום המרכזי של החצר, קיבלנו גם את הסיור הסטנדרטי ברפתות.

            נטע מביטה אל האופק (וכנראה תתרנית), וניר מביע את דעתו על הריח

חזרה לאתר המרכזי.
ראשית, יש כר דשא נרחב עם שולחנות פארק לטובת מנוחה והתרעננות (השטח מוצל ברובו), וגם מזנון עם מחירים הוגנים (5 ש"ח לפחית שתייה מוגזת).

במשטח החצר יש ראשית כל, חניה לרכבים:

   בעל האינגליזינה עם הידית הכחולה מתבקש לפנות את העגלה מהחניה הכפולה, תודה.

בצמוד לחניה הנ"ל – מוזיאון ממוזג, אשר מציג סרט (יותר מעין מצגת מומחזת) על תולדות הקיבוץ, באופן מעניין ומשעשע בו-זמנית – כדאי לצפות.
במוזיאון גם מוצגים ארכיאולוגים מהאזור ואף מעין "מוזיאון שעווה" המדמה את ימי ראשית הקיבוץ, כולל הצגה בהשתתפות מספר ילדים מהקהל, בהנחיית שחקן.

 

בנוסף יש גם פינת חי, פינת ליטוף, עמדות יצירה (בהן גם הילדים הכינו טנא אשר מאוחר יותר מולא על ידי אנשי הקיבוץ בפירות לכבוד שבועות), וגם פינת אפייה (הילדים מקבלים בצק מוכן, קולעים אותו ללחמניות קטנות, שמים פתק עם השם ומוסרים לאנשי הקיבוץ לאפיה. זה יוצא בהחלט טעים!).
במהלך השהות במקום נוגנו שירים של הגבעטרון, והרוח הטובה והמפויסת שרתה על כולם, כך שאפילו שהייתה צפיפות מסוימת – הכל התנהל ברוח טובה.

לכבוד שבועות היה גם טקס מרכזי, אשר כלל תצוגה של טרקטורים עתיקים, שאחר כך גם הדגימו נסיעה ב"תהלוכה" ואף הפעילו את העזרים הנגררים.

 

לקינוח, זכינו גם בשני קטעי מחולות שבוצעו על ידי צעירי הקיבוץ

בסיום הטקס הוזמן הקהל להרקדה המונית. בשלב זה הרגשנו שלא כדאי לעשות בושות לילדים, ובזאת סיימנו את ביקורנו במקום.

לדעתי המקום מתאים לבני חמש ומעלה (אולי גם בני ארבע, אבל לא פחות).

הטענות היחידות שלי לתפעול המקום הן היעדר ברזים / "קולרים" ברחבי המקום ושירותים שאינם מספיקים לכמות הקהל ואינם כוללים משטחי החתלה לדור המאוד צעיר.

לסיכום, מאוד נהנינו והרגשנו שקיבלנו חוויה עשירה, שהוכנה ובוצעה עם הרבה מחשבה, חביבות ויכולת.
הילדים מקבלים באופן נגיש וקל ידע על חקלאות וקצת היסטוריה ארץ-ישראלית, כולל פעילות יצירה – וההורים מקבלים הרגשה נעימה שהם מעניקים לילדיהם קצת חינוך עם ערך מוסף, ולעצמם הם מעניקים ניחוח נוסטלגיה של מדינה צעירה, נלהבת ובטוחה בצדקת דרכה.

וזה לא מעט בימינו.