ב-25 לאפריל 2005 פירסם האתר Gulf Daily News ידיעה כי משרד המידע במדינת בחריין (מונרכיה חוקתית, המנסה לקיים רפורמות ליתר דמוקרטיזציה, אם כי נראה על פי ידיעה זו שלא כל כך מצליח לה), בשיתוף עם משרד החוץ של המדינה, עומד להעלות קמפיין בן שישה חודשים, ובו ייקראו כל אזרחי בחריין אשר מפעילים אתר אינטרנט (בין אם האתר נמצא במדינה או מחוץ לה) – לרשום את האתר במשרד המידע של המדינה.
(מעניין כיצד הם מתכוונים לאכוף תקנות אלו…)
התקנות החדשות משוות את מעמד אתרי האינטרנט לאלו של אמצעי התקשורת המסורתיים (דפוס ושידורי רדיו וטלוויזיה) בכל הנוגע לאתיקה, הגינות ציבורית ודיבה.
בהתאמה, מעמד ה-Webmaster יושווה לזה של העורך האחראי בנוגע לאחריות כוללת על תכני האתר.
אי-רישום יגרור צעדי ענישה כלפי בעלי האתר על פי חוקי המדינה הנוגעים לכלי התקשורת המסורתיים.
לאחר מספר ימים יצאה הודעת תיקון, שאומרת שעל אף החובה לרשום את האתרים, הממשל "לא ירדוף באופן אקטיבי" אחר בעלי אתרים שלא נרשמו. כמו כן נטען כי הרישום הוא לטובת בעלי האתרים, כי ללא רישום הממשל לא יוכל להגן על זכויות היוצרים שלהם (הא?!).
למרות זאת, הודעת ההרגעה שילבה איום מרומז: "זה כמו לרשום את המכונית שלך. אם אתה לא רושם את המכונית שלך ואף אחד לא שומע עליה, אז לא תסתבך בצרות. אבל אם הרשויות שומעות עליה, אז יכול להיות שתסתבך."
הרשויות הכינו טופס נייר שיש למלא ולהגיש, ובהמשך בעלי האתרים יקבלו מספר רישום, אותו הם מחויבים לציין בדף השער של האתר שלהם.
לא ניתן להירשם דרך אתר אינטרנט מכיוון שלמשרד אין עדיין אתר מתאים (…), אבל ניתן להתקשר למספר טלפון או לשלוח דואל.
בלוגר בשם מחמוד אל-יוסף פרסם מיידית רשימה עצבנית וקרא להימנע מלשתף פעולה עם התקנות ואף לארגן את בעלי האתרים נגדן.
בהמשך מחמוד פרסם רשימה ארוכה יותר, שכללה גם תגובות מנציגים של ארגונים שונים, אשר אחד מהם אמר שאנשים הגונים הפועלים במסגרת החוק אינם צריכים לחשוש לבקר את הממשל באמצעות זהותם האמיתית.
זו אמירה מעניינת שדורשת בירור מעמיק יותר.
בחברה אידיאלית מצב כזה היה יכול להתקיים, כאשר אדם מבקר עד למגבלות החוק, והוא יודע כי הוא לא ייפגע בשום צורה בשל כך, בזמן הווה ובעתיד.
אולם, מניסיון ההיסטוריה, ביקורת כלפי הממשל לא מתקבלת בזרועות פתוחות, ולעתים מתועדת ונשמרת לצורך פעולות עתידיות שהן למעשה נקמה במבקר, גם מצד הממשל עצמו וגם מצד אנשים ומוסדות בעלי דעה מנוגדת.
השאלה היא (מעבר לצורת השלטון בבחריין) האם בחברה דמוקרטית יש מקום לכך שאדם יביע את דעתו באופן אנונימי? הרי אם יש חופש ביטוי, מדוע אדם צריך להסתיר את זהותו?-
מצד אחד האזרח חושש באופן סביר (לצערנו) שיתנכלו לו בשל דעותיו, ומצד שני הדמוקרטיה נחלשת כאשר אנשים מפחדים להביע את דעתם ודעת אנונימי היא בעלת אמינות (ולדעתי גם השפעה) נמוכה יותר מזו של אדם מזוהה.
לאור המהלך הנזכר לעיל של בחריין – האם יש צורך, במדינות דמוקרטיות, ליזום תחיקת יסוד שתקבע מפורשות את הזכות לחופש ביטוי באנונימיות (במגבלות החוק, כמובן)?- הרי אנשים רבים רוצים לחיות את חייהם בשקט, אך עדיין להביע את דעתם, וזאת מבלי להפוך לנושאי דגל של דעה זו או אחרת בכדי לחזק את אידיאל הדמוקרטיה ומבלי לחשוש מהתנכלויות.
לדוגמא, בישראל הבחירות לכנסת מתבצעות באופן אנונימי – בחירה במפלגה מסוימת היא בהחלט הבעת דעה שהמחוקק מכיר בכך שהיא צריכה להתבצע באופן אנונימי.
(אגב, לבחור יש ביצים מפלדה, כי לאחר פרסום הודעת ה"הרגעה" הוא כינה את ראשי המשרדים העומדים מאחורי יוזמה זו "morons of the month". מעניין אם הוא ממש גר בבחריין.)