Web Analytics Made Easy - Statcounter

Join the Conversation

6 Comments

  1. יש הבדל. תאומים סיאמים נולדים על לא עוון בכפם. ישראל עשתה עצמה סיאמית על עוול בכפה.

  2. מציע לעיין היטב בדבר בטרם נתפעל, ולזכור כיצד הסתיימה ההפרדה המפורסמת האחרונה של תאומים סיאמים – התאומות האיראניות שהפרידו אותן בסינגפור.

    כדאי לקרוא מה שנעמה כרמי כתבה כאן על ההסכם.

  3. לסבסטיאן (יש שיר יפה בשם הזה. שם מאוד מלכותי): בסדר, עוול יזום וכו', אבל צריך להסתכל קדימה – כיצד להפריד.

    ל"לא שם": ככל שידוע לי ההסכם עוד לא סגור ולא פורסם במלואו, כך שאין טעם לדבר על מסמך שלא קיים.
    מעבר לקוריוז של סמיכות הכתבות ב-YNET, אני לא חושב שתגובות אוטומטיות (כמו זו של רוה"מ) הן הדבר החכם ביותר בכדי להתקדם להפרדה (זו שרוה"מ אמר מספר פעמים בעבר שהוא בעדה ושהיא צו השעה). לא תהיה הפרדה אם לא תהיה נכונות להפרדה. ולקרוא מסמך זו התחלה של נכונות.

  4. המסמך ודאי קיים, לדעתי הוא גם סגור וחתום ומרביתו או כולו התפרסם. בכל אופן חותמיו מדברים על מה שיש בו.
    (ואומרים דברים סותרים).

    אולי תגובתו של רוה"מ אוטומטית, אך גם בתגובה אוטומטית צודקים לפעמים. אם ההסכם אומר מה שפארס כדורה, מחותמיו, אומר שהוא אומר, הרי ששרון צדק לגמרי, במקרה.
    והפרדה לא תצא מן ההסכם.

  5. מה שהתפרסם – לא המסמך עצמו (כולנו ממתינים) אבל עיקרי תוכנו, מפי המעורבים.

  6. "עיקרי תוכנו" = מה שמחבריו רצו שתהיה תדמיתו של המסמך = יחסי ציבור. ביצה שעוד לא נולדה.

    לכן, כדאי להמתין למסמך הסופי (שאולי גם לא יצא בסוף, כי הם עוד יספיקו לריב…) לפני שקופצים. בייחוד רוה"מ.

Leave a comment

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *