Web Analytics Made Easy - Statcounter

נשים הולכות רחוק (השאלה לאן הן מגיעות)

בסוף השבוע פורסמה ביקורת בית קפה במגזין "תל אביב" של "ידיעות אחרונות".
הביקורת עסקה בבית הקפה "אסף ארטיזנל", אשר נמצא מחוץ לתל אביב (שווה ערך ליציאה מהחומות בירושלים).
הביקורת, כהרגלן של הביקורות בזמן האחרון, עסקה יותר בכותבת ובחברותיה באופן ספרותי למדי, ופחות במטרה לשמה נועדה הביקורת.

הקטע הנחמד בביקורת הספציפית הזו הוא ההתמצאות המרחבית-גיאוגרפית של המבקרת (כנראה זו המכונה "הרווקה", שהביקורת מעידה על חוסר האוריינטציה שלה).
המבקרת כותבת לאורך כל הביקורת כי בית הקפה נמצא בהוד השרון, ואף יש דגש על ה"צפוניות" של בית הקפה. הוד השרון, כאמור. אפילו הכותרת "הוט השרון" מקשרת אותנו להוד השרון.

יש רק בעיה קטנה אחת. בית הקפה נמצא באותה הכתובת, אבל ברמת השרון.
לא נורא. אמנם לא אותו אזור חיוג, לא אותה עיר, אבל בסה"כ שתיהן באזור השרון ופחות או יותר על אותו קו רוחב.

מה שמזכיר לי את העצה שאני תמיד נותן (מחדש) לטלי: כאשר את רוצה להגיע למקום כלשהוא, עשי את הצעד הראשון. תעצרי. תסובבי לאחור ולכי קדימה. בטוח תגיעי.

Join the Conversation

22 Comments

  1. שתמיד רציתי לתת לאיתן:
    כשאתה רוצה לכתוב משהו חכם, תתחיל לכתוב, תעצור ואז תמחק את הכל. אחרת, כמו בכל פעם, בטח תצא אדיוט.

  2. מה קרה?
    הוא צודק לגמרי. פעם שלחתי את אישתי המנוחה לקנות חלב במכולת, הביאה אחרי שעה וחצי והיה כבר מקולקל בגלל החום, ככה זה נשים, שולחים אותם להביא משהו וגם ככה הם לא יכולות למצוא מה הם רוצות.

  3. כרמלה: הנה הוכחת את אשר כתבתי. הגעת למקום הלא נכון.
    הרי לא יכול להיות שאת קוראת, "כמו בכל פעם", דברים שכותב אדיוט.

    שי: ישראל? ישראל. 2004? 2004. רשימות? רשימות.
    מה הבעיה? הבטיחו לך משהו ולא קיבלת? הבטיחו קו מערכתי? דעה אחידה?
    תוכל לקבל זיכוי ביציאה. אה, רגע, זה בחינם. טוב, אז רק תצא.

  4. טובים לא יגיבו.
    גילוי נאות – אצלנו בבית, אני הוא זה שצריך להסתובב אחרי צעד. (בעיה בגבריות אני מניח)
    ולמה שוביניזם?
    לקחת פרט אחד (במקרה הזה יכול להיות שאפילו בעל חוש התמצאות טוב) ולהשליך את מגרעותיו על כל הדומים לו.
    כמו שאומרים כל הגברים היהודים שוביניסטים.
    והטון?
    טון זחוח, של אלה שמרגישים שהם בועטים בממסד הפי סי
    וצועקים המלך הוא ערום.
    טון פיני גרשון.
    תגיד איתן, איך נשים בגוון מוקה מתמצאות?
    תן בהן סימנים.

  5. ביקורות שלא מבקרות אלא מתעסקות בכותבים שלהם, זה באמת ז'אנר שנמאס אחרי הביקורת הראשונה שנכתבה בסגנון.
    העניין הוא שזה פשוט לא ביקורת. העובדה שהכותבת טעתה במושב רק מראה על הזילות של הפרטים והעובדות בביקורות שנכתבות היום.
    אתה נפלת לפח של הכותבת בכך שהתרכזת בחוסר האוריינטציה שלה- תכונה שהיא הבליטה על מנת שלא תשים לב שהיא יודעת לדבר רק על עצמה ואין לה את היכולת לבקר בתי קפה.

  6. אנשים טובים, אבל פחדנים ונסתרים אנונימים.
    החושך נותן אומץ.

    מי השליך על כל הדומים לו? ציינתי רק שתיים – הכתבת ואשתי. מי שמשליך הוא אתה, ועל כן קבל את פרס הקופץ בראש הפמיניסטי היומי.
    אין כמו להיות נאור? הא? אפשר להתעלם מהמציאות ועוד להיחשב מתקדם. ככל שאתה מתרחק יותר מהמציאות כך אתה יותר עמוד האש לפני המחנה. ציין כתובת ושם מלא ונשלח לך פרס.

    אגב, אין לי ניסיון עם נשים בגוון מוקה, אז לא אוכל לתת בהן סימנים.

  7. אבל כבר אין לי כוח לדבר על התקשורת, בייחוד זו שבארץ.
    תוכל למצוא בארכיב האתר שלי, במדור "תקשורת", את מה שיש לי להגיד בנושא.

    לכן את הביקורת שלי על הסגנון השארתי במשפט מצומצם.
    העדפתי לתת לכותבת קרדיט שבאמת יש כאן מקרה משעשע של חוסר התמצאות, שאינו דווקא מעיד על זלזול שלה בהכנת הביקורת.
    אני לא חושב שהיא עשתה זאת בכוונה בכדי לחפות על משהו, כפי שאתה כותב. זה נראה לי מזימתי מדי…

    ואגב, גם הוד השרון ורמת השרון הן ערים, ולא מושבים.

  8. כתבת שתתייחס לנושא הזה בפירוט, בזמנו. משום מה זה לא קרה.

  9. מה ההמולה?

    נשים לא יודעות להתמצא במרחב ממש כמו שגברים מתקשים לעיתים להתמצא בתחום הרגשות. אלו שתי הכללות בוטות אבל זה די קולע.

    איתן הביא כאן אחלה סיפור, אותי הוא הצחיק.

Leave a comment

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *