שלום אורי וברוך בואך!
רציתי לבדוק אולי יש משהו או מישהו בצד השני של דבריך.
"אני לא מאמין! עוד פעם! נשבר הזין מהמטומטמים האלה!
מה, לא רואים את השלט הזה? או שלא רוצים לראות? ואם זו לא היתה חניה שלי, אלא של נכה? (ליד המעלית, לא?)
אני כבר מזמין שלט יותר גדול וסוגר את החניה בבוטקה.
ממש נמאס לי. פעם שלישית השבוע. מי שלא יודע או רוצה לקרוא, מוזמן לחפש אותי בסיבוב, אני חוסם את הרכב הזה ושיחפשו אותי.
גם ככה אני מאחר.
ביקשתי מהמזכירה שמנהל המשק יסגור את החניה ויזמין שלט גדול, גם לקסוקרים, עם אותיות מובלטות.
וכן, מי שיגיע וירצה שיזיזו את האוטו, שיתייבש עד שאני מסיים את ישיבת הבוקר. מי שבקלות משבש את סדר יומי – ישתבש גם סדר יומו. קצת נימוס.
המזכירה נכנסה לדאוג לכיבוד לישיבה ואמרה שאיזה בלונדה הגיע לבקש שאזיז את האוטו.
נו, בטח איזה עוד אהבלה שרצה להיפגש עם חברה לכוס קפה בבית הקפה הסמוך, ושכחה שיש עוד עולם חוץ ממנה.
נו, נהיה נחמדים, ביקשתי שיתנו גם לה לשתות.
פתאום הפוסטמה הזו, ה"אינטליגנטית" הזו מתפרצת לחדר הישיבות ומשתמשת בעלבון העתיק בעולם של הזין הקטן. מאוד התרגשתי. עברתי מאות כמוה קודם. פה גדול ותשומת לב אפסית לאחרים.
כמובן ששאר משתתפי הישיבה לא ידעו איך להגיב לחריגה והגיבו בשלל תגובות מבוכה מהסערה שהתפרצה לסדר יומנו.
נו מילא, היא המתינה די הרבה זמן וגם נאלצה להביך את עצמה תמורת שמירה על כבודה העצמי (אם כי מצבים אלה סותרים אחד את השני, קשה להביך את עצמך ולהישאר עם כבוד עצמי, מילא, אין טעם להסביר לה את זה).
ביקשתי מהמזכירה שתשלח מישהו מהמשק יחד אתה, להזיז את המכונית. המשכנו בישיבה.
מי יודע, אולי הבחורה הסיקה מסקנות מהתקרית הזו. אולי בפעם הבאה היא תסתכל סביבה לפני שהיא חונה. אני סקפטי."
אורי, החיים קצת יותר מורכבים מגברים רעים וכוחניים לעומת נשים רהוטות ואסרטיביות (מכונית גדולה מול זין קטן זו רהיטות?)
אז אנחנו יכולים ללכת, נכון?
יש קולה במקרר, ושהאחרון לא ישכח לכבות את האור.
אבל צר לי, לא הבנתי אותך.
אשמח אם תנסי להיות יותר ישירה (את יודעת, גברים לא מבינים רמזים, הם צריכים כאפות מילוליות…)
תפסיקו כבר להתכתב ביניכם לבין עצמכם.
זאת מלחמה מה שקורה שם בחוץ.
אח, איזו זאפטה! תודה, הייתי צריך את זה…
1. תראי, זה בית משותף, אז נפגשים בחדר המדרגות ומביעים דעות. זה נקרא תקשורת, לא שוב דבר מתואם מראש (זו לא תכנית אירוח). צר עולמנו…
חוץ מזה, ככל שיותר אנשים מחוץ לאתר יבקרו בו ויגיבו, כך משקלנו יפחת בלהט המלל.
2. אני עדיין גבר, ולכן לא הבנתי לאיזה מבין המלחמות את מתכוונת? יש לנו הרבה, ברוך השם! גלי לנו!
חוץ מזה, בטח את גאה שיש ערוץ לילדים על שמך.
א. ככל שתמשיכו לתקשר ביניכם לבין עצמכם, כך תפחת מידת ההתעניינות של הקוראים-הלא-כותבים להיכנס לאתר.
ב. ואולי אני סתם מחמירה, וזה עניין של זמן.
ג. למה נעצרת בערוץ? על שם מי בדיוק אתה חושב "הופ הופ טרללה"?
ד. ואני בכלל מסכימה עם הפוסט של אורי.
1. אני לא חושב. אם הדיון הוא ברמה, אז מה זה משנה מי הכותב? ואם הוא לא ברמה, גם אז לא משנה מי הכותב.
אני לא מוצא בעיה בקטע הטכני שאנו כותבים תחת אותו שם דומיין.
חוץ מזה בינתיים זה נעים לנו, ויכול להיות שיש קוראים שנעים להם וסתם לא מגיבים.
3. גם ערוץ ילדים וגם שיר יום הולדת! את מפעל חיים!
4. אין ספק שאת מסכימה עם אורי, וזה כנראה כי:
א. את אישה.
ב. יש לך סטריאוטיפ על גברים מסוימים
ג. לא את ולא אני (וכנראה לא אורי) היינו שם, כך שהכל פתוח.
ד. אם לאשתי יחסמו את הכניסה לחניה בבנין שלנו, כאשר היא חוזרת בסוף היום עם 3 זאטוטים וסלי קניות… וואי וואי וואי, אני מבטיח לך שהיא לא תחסום את המכונית החוסמת אבל רוב הסיכויים שהיא (המכונית, כן, לא אשתי) תהיה על הג'נטים, בלי אוויר.
ג'ינג'יות, לא שווה להסתבך איתן.
אני לא מסכימה עם אורי כי אני אשה, למרות שנאמר, הרבה יותר קל לי להזדהות עם היפה והשנונה (הו-הו, שלא לומר הופ-הופ), מאשר עם מנכ"ל מירס. אבל אם נעזוב לרגע את הוונא-בי הפרטי שלי, אני יכולה להבין את ההוא שחוסמים לו כל הזמן, אבל יש גבול דק בין נו בסדר, לחסום מישהי שתפסה את החניה, לבין להמשיך עם "תני לבלונדינית משהו לשתות, כי אני הולך לייבש אותה עכשיו שעתיים". אני בטח הייתי שופכת לו את המיץ גזר על הראש. ככה זה. אסור להסתבך עם ג'ינג'יות.
גם את ראש גזר? אני מוקף!
1. לא, זה לגיטימי לחלוטין לחסום מישהו שתפס לך את המקום ולייבש אותו, וזו עוד התשובה הקלה (ראי אשתי).
2. אם תקראי את דבריו של אורי תראי שלא בטוח שהמנכ"ל הוא הדובר וגם כנראה שמי שאמר "בלונדינית" לא ראה אותה אלא השתמש בביטוי כללי, כמו מיידעל'ה או חבריקו / חבוב.
אין מה להעלב כאן, אלא אם את חושבת שבלונדינית זה עלבון.
3. ושוב, האם אורי היה כותב את המאמר שלו אם זו הייתה חנייה של נכה? לא, הוא היה מתבייש בשקט בשם הרהוטה.
רק שאלה של לשים לב לסביבה, כבוד לאחרים – גם למנכ"לים שנוח לנו לראות בהם את הרעים, גם בלי להכיר אותם ובייחוד אם עשינו להם לא נעים ואנו צריכים לנקות את מצפוננו.
שאנחנו משתדלים לרכוש בחנויות הקרובות וכו', בסך הכל כולנו בני אדם. הבחורה לא עשתה את זה בכוונה, ובסופו של יום, לפחות בעיני, חמלה יותר חשובה מכבוד.
סתם עצבים, להשערתי.
תחשבי איך תגיבי אם יחסמו אותך כמה פעמים בשבוע?
יותר נוח לחשוב שהוא מנכ"ל מנופח ואכזרי.
א. שוב, אם זה היה נכה ולא מנכ"ל?
ב. לא השבת לי בנושא המלחמה.
ג. אני גם מסכים שחמלה יותר נחמדה מכבוד, אבל התחשבות בסביבה היא גם חמלה, איפה היתה החמלה שלה, בדרך לבית הקפה?