web analytics

הם יורים גם באתרים

לאחרונה שמתי לב שהעיתונות, הסטנדרטית, לאו דווקא זו שעוסקת ישירות במחשבים ואינטרנט מתחילה להתייחס לאינטרנט יותר ברצינות.

מהצד החיובי קיימים טורים וכתבות שונים בעיתוני הנייר, אשר מצרפים כתובת דואל לתוכן, בכדי לקבל תגובות, רעיונות, הערות והארות מהציבור הרחב. וזה יפה. אין לי מושג אם מישהו קורא את הדואל שמגיע או שהוא הולך ישר ל-Deleted Items, אבל יש כאן לפחות מראית עין של פתיחות ונכונות לשמוע מה לקוראים יש לומר. קבלת משוב מהצרכן תמיד עוזרת לשפר את המוצר.

לעומת זאת, מהצד השלילי, יצרני תוכן מבוססי אינטרנט מתחילים לחטוף.
סליחה על העיתוי שלי (עסוק. 'צטער. קשה, קשה), אבל במוסף "7 לילות" של "ידיעות אחרונות", מתאריך 9/1/04, ישר בעמוד 2, טורח הכותב אורי סלעי להיכנס באתר "נענע": "כמו שקשה למצוא הברקות אצל מבקרי המוזיקה באתר של 'נענע', לדוגמה, ככה אי אפשר להתחמק מהניצוצות שעפים מאי.פי. הבכורה של האחיות פיק". הכתבה הקצרה עסקה בביקורת על קריירת השירה החדשה בנות פיק כפי שהיא מתבטאת באלבום שלהן: "השיר הזה". המשפט הנ"ל הופיע משום מקום, לא מקושר לשום דבר בכתבה, מלבד הרצון לפגוע ב"נענע" ובכותביו באופן חזק, מהיר ואלגנטי, תוך כדי ניסיון הפוך על הפוך להחמיא לבנות המוצלחות, לדעת  מר סלעי.

אינני יודע אם ל"כניסה" זו היה רקע קודם או דם רע וקרוש, אבל יותר משזה פגע ב"נענע" זה העיד על טעם רע ותיעוב מצד מר סלעי.

קצת הלאה, באותו המוסף, בעמוד 16, יש אזכור קצר של אתר ביקורות הקולנוע "עין הדג", במדור מאת יפעת מנהרדט ונעם רשף: "'עין הדג' מגדיר את עצמו כאתר 'ביקורות קולנוע לאנשים שלא סובלים ביקורות קולנוע'. בפועל התוצאה היא כתיבה מקומונית למדי, אם כי חביבה."
מקומונית למדי? כלומר, הליגה למקומות עבודה? ואילו אנחנו, בעיתון, בליגה לאומית (או יותר נכון – העל)? ול"ידיעות" אין מקומונים? כאלו שכותבים לפרובנציאלים ברמה שהם יבינו, כלומר, מקומונית?  זה לא נשמע קצת כמו שאומרים בטלוויזיה?- אל תלכו, בבקשה, תישארו אתנו!

אם מן דבושקס חושב שאתה בסטטוס מספיק ראוי בכדי שהוא ישקיע מאמץ לעלוב בך בפומבי, הרי שהוא, כמו שאמר הביב: "מ-פ-ח-ד!"


גרועחלשבסדרטובמצוין (איש לא דירג תוכן זה עדיין. היו אתם הראשונים!)
Loading...

Share via email
Share on Tumblr Share
פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • אסף   ביום 20 בינואר 2004 בשעה 2:10

    אני לא חושב שכתיבה ביקורתית נגד כתבי אינטרנט משמע סלידה מהקונספט או מהמדיה. יכול להיות שהעניין דווקא יקר לליבו של הכותב, ולכן הוא מתמרמר על רמה שנראית לו לא גבוהה מסכים של כתיבה ביקורתית באתרים האלה.
    כמישהו שגם המוסיקה וגם האינטרנט יקרים מאוד לליבו, גם אני מתאכזב לא פעם ולא פעמיים מהכתיבה במדורי התרבות באינטרנט. עושה רושם שרבים מהכתבים שם עושים הכל כדי לצאת מא-גניבים, על חשבון רצינות, עומק ומקצועיות.

    גם "כתיבה מקומונית" לא בהכרח אומר התנשאות של כותבים ארציים על כותבים לוקאליים. זה מושג שהשתרש ומתייחס לסגנון כתיבה פנימי-ברנז'אי שהיה שכיח במקומונים התל-אביביים בשנות ה-90, סגנון בעייתי בלי קשר למקום בו הוא נכתב.

  • אסף   ביום 20 בינואר 2004 בשעה 2:12

    מדיה=מדיום

  • אסף   ביום 20 בינואר 2004 בשעה 2:13

    מסכים=מספיק.

  • מרק   ביום 20 בינואר 2004 בשעה 7:33

    במיוחד מאחר שעין הדג היה אתר מומלץ בYNET.

    ואולי יותר משמפחדים הם לוקחים את עצמם ביותר מדי רצינות, סתם פוצים.

  • ארתור דנט   ביום 20 בינואר 2004 בשעה 9:08

    מתוך הכרות עם נענע ועם אתרים אחרים, לא ברור לנו ממי בדיוק יש לאורי סלעי (מי זה?) ל-פ-ח-ד. ז"א נכון שברשימות כל פוסט הוא פוטנציאל לפוליצר ו/או פרס ישראל. אבל בשאר האתרים שורצים, למרבה הצער, גרפומנים חסרי כשרון שאפילו המקומון של עפולה עילית לא יסכים לפרסם את החומר שלהם.

  • בבון   ביום 20 בינואר 2004 בשעה 11:12

    הירידה על נענע מקורה במחלוקת בסצנת (עאלק) המוזיקה בארץ לגבי האחיות פיק – יש שלא סובלים אותן ורבים אחרים דוקא בעד.יצא שהכותבים בנענע בצד שמפרגן ואורי סלעי לא, ועל כך המהומה.

    לגבי כתיבה מקומונית – לא פרובינציאליות היא הענין אלא סוג של התנסחות, שאביבה הגדירה היטב, שהולך חזק ברשת. הרי ואלה+נענע, למשל, הם המשך ישיר של "העיר", גם אם הם לא מוגדרים כמקומונים (שוב עאלק. זה יפה לשחק אותה שהרשת לא תחומה גאוגרפית, אבל במציאות 90% מכותבי\קוראי ואלהנענע דחוסים טוב טוב בשניים שלושה רובעים בת"א)

    ככל אופן, מה הלחץ? אני זוכר ויכוחים כאלו מסוף שנות התשעים, אבל חשבתי שהמלחמה כבר נגמרה, לא? מישהו כאן עוד משלם בשביל לקרוא עיתון?

  • ארתור דנט   ביום 20 בינואר 2004 בשעה 12:21

    אבל זה רק בגלל שאף אחד לא סיפר לנו שהייתה מלחמה. סוציומטים כולכם. אם רק היינו יודעים שהעיתונות הכתובה הפסידה לאינטרנט, ושרק הלוזרים חסרי הכישרון נשארו שם ומרוויחים משכורות רעב, וחלק מהם צריך אפילו להשלים הכנסה בפרסום של בנקים וכאלה – ואללה גם אנחנו היינו מתחילים לכתוב בנענע.

  • בבון   ביום 20 בינואר 2004 בשעה 12:48

    לא התכוונתי שהעיתונות הכתובה הפסידה לואלה ולנענע. הכוונה שלי שהנייר הפסיד. אני עדיין קורא את ברנע או כספית או שביט (סתם, זה כדי שתחשוב שאני אינטליגנט. אני באמת קורא רק את סג"ל וקופמן), אבל לא צריך לקנות עיתון בשביל זה.

  • ארתור דנט   ביום 20 בינואר 2004 בשעה 13:53

    רק בשביל הציור השבועי לילד של ג'קי. בידיעות הבינו שכל עיתון שמשדרג את עצמו בחינם לאינטרנט מפסיד כסף. גם הקונקורנציה תבין את זה בסופו של דבר. ובמצב שבו צריך לשלם גם כאן וגם שם אנחנו בכל זאת מעדיפים נייר, כי אחרי הפעם ההיא שמצאנו את דוד אליעזר וצבענו אותו, עד היום המסך שלנו נראה כמו פרסומת לטמבור.

  • דנטיסט   ביום 20 בינואר 2004 בשעה 14:40

    – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – –

    אם תגזור כאן תשבור את המסך שלך

  • בבון   ביום 20 בינואר 2004 בשעה 16:38

    נו, אם הם ידרשו כסף או לא זה כבר עניין לספקולציות באויר. ומי כמוני חובב כאלו, אז הנה לך אחת, גזור ושמור:

    ————————-:<----------------------- אני מתערב איתך על 5 תגובות "אתה חכם מאוד, אמיץ ואליל בנות העשרים+ בתל אביב רבתי" לגד"ש, שגם עוד עשר שנים תקרא את הארץ, ווינט ומעריב חינם. וזה משתי סיבות: 1. כיון שהם צריכים לתאם ביניהם את סגירת התוכן, אחרת הקוראים פשוט יעברו מאתר אחד לשני 2. כיון שאין קל מלהעתיק ולהפיץ תוכן שמפורסם ברשת בדרך כלשהי. יתרה מזאת, אני מוסיף ושם עוד חמש תגובות "את הכי הומנית, יפה וצודקת (בגבולות הקו הירוק)" לטלי על כך שתוך חמש שנים ווינט מרוויח לא פחות מידיעות, וזה בלי לגבות כסף על התוכן שמשותף ביניהם - כלומר עדיין תוכל לקרוא את המהדורה המודפסת ברשת, ובחינם. התערבנו?

  • ארתור דנט   ביום 20 בינואר 2004 בשעה 18:10

    על פחות מעשרים תגובות "אתה סופר גדול, סוציאליסט דגול ואלברט שוייצר הישראלי" לפויר.

    ובתנאים הנ"ל אנחנו בהחלט מוכנים אפילו לשים כמה רופי על זה שוויינט לא תגיע אפילו לרבע מהרווח של ידיעות. גם לא בעוד 5 שנים.

    ובנוסף:
    1. בשביל מה, לשוקן, למשל, לתאם עם האחרים ? מאחר ובתוכן עסקינן, ולאו דווקא במבזקי חדשות, אנחנו לא רואים את קוראי הארץ שועטים לאתר של מעריב כדי לקרוא את הדחקות של אודטה במקום את הטור של דורון רוזנבלום.

    2. אכן נושא כאוב. וגם עוד סיבה למה לא להעלות את החומר של המהדורה המודפסת לאתר.

  • פותחן   ביום 20 בינואר 2004 בשעה 19:13

    מעכשיו בכל פעם שמישהו יכתוב את דעתו על אתר אינטרנט זה או אחר זה יהיה בגלל שהוא מ-פ-ח-ד? בכל פעם שלמישהו תהיה מילה רעה על משהו שיש באיזשהו אתר, זה בגלל שיש שם "דם רע וקרוש"? אז למרות שזה לא עיתון, הרשה לי לומר לך שזו התייחסות חובבנית ושטחית על גבול הילדותי. זה בדיוק כמו שמישהו יטען שבגלל שבאתר מסוים העבירו ביקורת על עיתון זה אך ורק בגלל שהם סובלים מרגשי נחיתות. המממ… מעניין, אבל נראה לי שבמקרה שלך זה נכון.

  • בבון   ביום 20 בינואר 2004 בשעה 19:42

    אם שוקן יסגור את האתר של הארץ, 90% מהקוראים של האתר יסתפקו בווינט ומעריב. עשרת האחוזים הנותרים משלמים על מנוי גם היום (ויוצא לו משהו מזה? אני לא אתפלא אם ווינט כבר היום מרוויח יותר מהארץ, דהיינו מפסיד פחות)

    [גילוי נאות: אין לי באמת מושג על מה אני מדבר]

  • ארתור דנט   ביום 20 בינואר 2004 בשעה 21:17

    זה ממש כמו בסיפור על ראש הקהילה – כולם קוראים לו מניאק, כסף הוא לא רואה מזה, אבל הוא בכל זאת ממשיך. בגלל הכבוד, אלא מה ?

  • מרק   ביום 20 בינואר 2004 בשעה 22:41

    לא נראה לי שאם הוא מפסיד זה סכומים שהוא בכלל מרגיש במאזן השנתי. בהנחה שתשתית המחשוב של העיתון היא טובה אז כל התוכן ממילא נגיש מכל מחשב ועלות האריזה שלו בדף HTML היא אפסית. אני גם לא רואה השקעה בעיצוב של האתר ולכן כל העלות היא עלות של תחזוקת השרתים ורוחב הפס לשרתים. בסך הכל נראה לי שההוצאה היא גג מספר אלפי שקלים לחודש שהיא שולית לעומת הוצאות אחרות בעיתון.

    YNET היא כבר סיפור אחר מאחר שהם מעסיקים אנשים שאמורים ליצר תוכן במיוחד לאתר ואנשים זה משאב יקר.

    לדעתי הסיבה העיקרית שאנשים מפסיקים לקנות עיתון, במיוחד באמצע השבוע, היא שאין מה לקרוא בהם. לעומת זאת YNET ו WALLA יותר עדכניים ואפשר לקלל בהם את הכתב או המגיבים האחרים.

    בחזרה לנושא. מאחר שכל המדיה הופכת להיות דיגיטלית וניתן למצוא ביקורות בזמן אמת ופרומואים ברשת, הרעיון של מוסף שבועי שאמור לסכם את מופעי הבידור הוא אנאכרוניסטי ואני לא אתפלא אם האנשים שם באמת מפחדים.

  • ארתור דנט   ביום 20 בינואר 2004 בשעה 23:44

    אל תשכח שלסעיף ההוצאות על האתר אתה צריך להוסיף גם את דמי המנוי הפוטנציאליים של הגולשים, שאינם משלמים. מה שכן, יחסית למיליונים ששוקן חייב לנוני מוזס ההוצאות על האתר זניחות.

    ולגבי התוכן המיוחד של ויינט והאנשים שמייצרים אותו – מה שיש לנו להגיד עליהם לא יעבור את הצנזורה של איתן עקב חוסר הטעם הטוב המובנה אצלנו…

  • אסף   ביום 20 בינואר 2004 בשעה 23:55

    איתן – אני מסכים איתך שאם היה כתוב "הארץ" במקום "נענע" זה באמת לא היה עובר את העורך. כנראה שלרדת על אתרי אינטרנט זה לא נושא טעון כמו לרדת על עיתון נייר-קולגה. אולי כי מדובר במדיומים אחרים זה עדיין נראה כאילו זה לא ממש קשור לתחרות וכאלה.

    אני חושב שאין שום סיכוי שעוד כמה שנים YNET ירוויח יותר מידיעות. נתחיל בזה שהיום האתר מפסיד כסף, וגם אם הוא יגיע לאיזון ואפילו לרווח – קשה לי להאמין שמפרסומות ואפילו מדמי מנוי (שאני לא מאמין שיהיו, פרט למקומות תחומים באתר, כמו האינציקלופדיה) הוא יוכל לעשות את הסכומים שעושה היום העיתון הכי נקנה ונקרא במדינה.

    אגב, אני חייב לציין שאותי דווקא ארתור דנט ובבון מאוד משעשעים בסגנונם השנון. וזה למרות שאני שמאלני מניאק עוכר ישראל הומו.
    סתם.
    אני לא הומו.

  • פותחן   ביום 21 בינואר 2004 בשעה 9:02

    הטקסט שלך אידיוטי גם בפעם הרביעית.

  • בבון   ביום 21 בינואר 2004 בשעה 14:34

    סג, מי רב? לא זכור שאי פעם רבתי כאן עם מישהו. ויכוחים, עקיצות, הסתה והאשמות בבגידה – זה אולי כן. אבל לריב?? כמו שכבר ציינתי לא פעם, דומני, אני באמת אוהב את כולכם.

    וגם אותך אסף! כמו שאומרים, כמה מחברי הטובים הם שמאלנים, עם הומואים אין לי בעיה (אני אפילו קורא קבוע את אוחובסקי. עד כדי כך.) כך שחוץ ממניאקים אין לי עניינים עם אף קבוצה שציינת.

    למה אני חושב שווינט יתאזן ותוך חמש שנים אף ירויח כמו אחיו המודפס? כי לדעתי המחיר של פרסומת ברשת יעלה מאוד, ומחיר פרסומת בעיתון יירד. זה מעבר לפינה, אני חושב.

    (לא, אין צורך להזכיר לי את הבועה. תאמינו לי – הייתי שם, וישבתי בשורות הראשונות.)

  • ארתור דנט   ביום 21 בינואר 2004 בשעה 15:08

    מעולם לא טרחנו להסתכל בפרסומות של הרשת (חוץ מאותם המקרים בהם פספסנו בהקלקה כי המניאקים עשו את ה-X בגודל של מיקרוב).

    אבל אנחנו טיפוסים שמרניים מיסודנו. עוד בנעורינו, כשהיטלטלנו בדיליז'נס ליפו כדי לשחד את הפחה הטורקי, כבר ניבא לנו חברנו הטוב דיזנגוף: "ארתור, בעתיד נוכל תוך יום להגיע לכל מקום בארץ עם מאשינקה מודרנית, במקום לבלות שבוע בעגלה הזו, יופטפויומאט עליה". והנה חלפו בקושי 90 שנים, וכבר יש לנו תלת אופן עם זמבורה משוכללת. לכן אין לנו ברירה אלא לקבל את דבריו של איתן ולהודות שהנייר הפסיד. עוד עשור או שניים וגם הנייר בעצמו יודה בזה.

  • אחי   ביום 22 בינואר 2004 בשעה 0:58

    אורי טען שגנבתי לו איזה תזה שהוא הריץ על אביב גפן בלי לתת קרדיט. כמו איתי, אני לא חושב שצריך לקחת את זה יותר מדי ברצינות, ולייחס לזה יותר מאשר למעשה טירוף רגעי.

  • איתן כספי   ביום 20 בינואר 2004 בשעה 7:24

    ראשית, כמו שכתבתי בהתחלה, יש חשיבות בהתייחסות (גם השלילית), משום שהאתרים מתחילים להיתפס כתחרות שיש להתחשב בה.

    שנית, אין בעיה עם ביקורת, כל עוד היא במקומה ולא מושתלת כבדרך אגב, וכל עוד היא מנומקת.

    בנוסף – תנסה להחליף את שם האתרים בשמות "מעריב", "הארץ" או אחד המקומונים שלהם. אתה חושב שזה היה עובר את העורך?

    אני מודע למקור הביטוי "כתיבה מקומונית". עדיין, חובבי הקולנוע לא אמורים להכיר ז'אנרי כתיבה בת"א של שנות ה-90.
    זו עדיין התנשאות של "הם, שם בשולי העיתונות, לא יודעים לכתוב כמונו" ומאגניבות ברמה "גבוהה", המשתמשת בז'רגון "מקצועי" שקורץ לקולגות אבל משאיר טעם מר לקורא.

  • אביבה   ביום 20 בינואר 2004 בשעה 8:45

    לפסקה האחרונה בתגובתך, איתן – אין כמו "עין הדג" לכתיבה מאגניבה, מלאת ז'ארגון ובדיחות פנימיות שזר לא יבין. עם כל הסימפטיה לאתר הזה, התכנים שם ממש לא "נקיים" מבחינה זו.

    אגב, אם מבקר מוזיקה היה משתמש בדימוי שקשור לדמות מתוך "ארץ נהדרת" או לצבעי השיער של אניטה פללי, גם אז היית שם לב לזה? הרי הם כל היום הולכים ומחפשים אסוציאציות, זה הכל.

  • סֵג   ביום 20 בינואר 2004 בשעה 19:49

    בבון וארתור – אתם כמו וירוס מציקני שמפיץ את עצמו דרך תגובות. כל הזמן עם הירידות השנונות שלכם. כל הזמן רבים. אתם מזכירים ילדים קטנים ורעשניים.

  • איתן כספי   ביום 20 בינואר 2004 בשעה 21:42

    רק בקשה ממך ארתור: אין לי בעיה שתענה לסג ותערוך דיון עם בבון או אחרים – אבל בבקשה שמור על גבולות הסביר וקצת טעם טוב. החלק האחרון של התגובה האחרונה שלך היה יותר מדי, ולכן התגובה נמחקה. אני מקווה שאתה מבין מדוע.

  • איתן כספי   ביום 21 בינואר 2004 בשעה 0:21

    מודה, לא חשבתי שיהיו כ"כ הרבה תגובות על הרשימה הזו, אבל אני שמח שהתגובות פיתחו את הנושא. יש עניין.

    אביבה: לגבי הכותרת שלך: התעטשות או מסוק? לא הבנתי… בסדר, אין בעיה, ש"עין הדג" יהיה בדיחה פרטית ובלתי מובנת לרוב האנשים. זכותו. אפשר היה לכתוב ב"ידיעות": אתר שהוא בדיחה פרטית בין משתתפיו. מתחכם ללא צורך או פואנטה. וכן הלאה. שוב, אין בעיה עם ביקורת כל עוד היא מנומקת (ולא סקירה של 4-5 שורות), במקומה (הרי "7 לילות" זה לא בדיוק "תיק תקשורת" או "העין השביעית"), ולעניין. הדבר שצרם לי הוא הביטוי "כתיבה מקומונית". גם עיתון וגם אתר אינטרנט מתחרים על נישות דומות, אם לא זהות. זה כמו בעל המקצוע שמגיע לתיקון ומלכלך על העבודה שעשה קודמו.
    נכון, לעיתונות המסורתית יש ותק, ניסיון, אחריות וכובד חיובי. לבטח לעומת "הילדים החדשים בשכונה" – רובם עילגים, מיעוטם חכמים. דווקא בגלל זה צרמו לי ה"כניסות" האלה. אפשר לבקר בלי מרפקים.

    אסוציאציות זה מקובל לחלוטין, אבל מה הקשר במקרה הזה?- אני רוצה לשבח את הזמרות ואני עושה זאת על ידי השמצה ישירה של המתחרה? מה האסוציאציה כאן?- זו בדיוק הנקודה: זה כנראה היה בראשו של הכותב וזה הציק לו והוא היה צריך לבטא את סלידתו ממבקרי המוזיקה של נענע. התאפקות הייתה עושה לו טוב. שלא לדבר על העורך שאישר זאת. שוב, תחליפי "נענע" ב"מעריב", איך זה נראה? אסוציאטיבי?

    ארתור: אתה ציני, משהו… (:, וחשבתי שאני ציני. זו בדיוק הנקודה של הפחד: הרי אורי סלעי לא היה טורח להיכנס בכתבה שלו, בתפוצה ארצית, במבקר המוזיקה של ידיעון זרנוגה ג' – לא לכבודו, ולא שווה התייחסות, נכון? יכול להיות שהפחד הוא לא רציונאלי, אלא כללי ולא מכוון ישירות ל"נענע" אלא רק כמייצגים של תופעה. הרי, כך לפחות אני חושב, לגבי רוב הכותבים בעיתונות המסורתית – לא ניתן לומר שהם מתבלטים הרחק מעל הכותבים באתרי האינטרנט המסחריים (אם נבצע הפחתה של תוצאות החופש המוגזם הניתן לכותבים באינטרנט).

    בבון: עליתי על נקודה נוספת וחשובה: למה לי כקורא חשוב לדעת שיש ויכוח וכסאח (נגיד) בין מבקרי מוזיקה לגבי אמן מסוים? שיכנסו לסמטה וילכו מכות. למה הם מבזבזים את זמן הקריאה שלי? אני רוצה ביקורת עניינית. צריך להפסיק את תופעת ארגזי החול.
    לגבי הפרובינציאליות של הכתיבה: זה בדיוק העניין. בעוד שהכתיבה בעיתון ארצי מתוחמת למדי לגבי המקומות אליהם היא יכולה לגלוש, כי הקהל הוא הטרוגני ביותר – הרי שבאינטרנט אין את המגבלה הזו וניתן להיות ספציפיים ביותר, ועל כן בהכרח "מקומיים" ברמת התכנים. אין מגבלה של מילים, עמודים וכדומה. פלורליזם לעומת מרכז קשיח.

    אכן, הנייר הפסיד, הוא רק עוד לא יודע את זה. ייקחו עוד כמה שנות דור במדבר וכמה שיפורים טכנולוגיים – ונוכל לקרוא בשירותים גם את רשימות (כן, אני יודע, עכשיו יהיו לכם הרבה בדיחות בנושא. לכו על זה, Knock yourself out). השאלה היא כמה זמן עד שבמערכות העיתונים יקלטו את זה ויבצעו את ההסבות הדרושות. בעיקר הסבות נפשיות.
    אין מה לעשות, בתחום העברת מידע האינטרנט עושה עבודה טובה יותר מפפירוס.

    לגבי הקטע הפיננסי: זה רק כדאי להם – כל מערך ההדפסה וההפצה ירד מהם. חיסכון אדיר. הרי ממילא כל התוכן מוזן למחשב בעת יצירתו כבר היום. אח"כ זו רק עריכה תכנית וגרפית.
    הם גם יצטרכו לגבות כסף. איך? עוד אין לי תשובה. מוקדם מדי. זו מהפיכה, ויצטרכו לשנות גישות. היום הרי הם מרוויחים משני הקצוות – גם מהמפרסמים וגם מהקוראים. לא יהיה להם קל.
    חוץ מזה, מבחינת התוכן – זה יכריח אותם להיות יותר זריזים, יותר מוקפדים, ודווקא בגלל שרוב המידע נגיש מהרבה מקורות באותו הזמן – להיות ייחודים ומובחנים יותר. או בקיצור – הם צריכים להתעורר.

    פותחן: נסה שוב לקרוא הכל. אולי תבין. לגבי רגשי הנחיתות – אם יצא לך להכיר אותי תגלה שזה רגש שיש לי חסר רציני ממנו. לגבי ילדותיות – תשאל את הגננת שלי.

    יאללה, אני הולך לישון. לילה טוב!

  • איתי נאור   ביום 21 בינואר 2004 בשעה 21:05

    לפי הבנתי את ביקורתו של סלעי, תחושותיו לגבי האחיות פיק מזכירות את תחושותיו דביר וולק, שכתב עליהן בנענע בשתי הזדמנויות. כלומר, הביקורת של סלעי היתה חיובית, וגם אלה שפורסמו במיקסר. לכן התבטאותו של אורי לא היתה קשורה למחלוקת על טיבו של הדיסק בו עסק האלבום.

    ממה שהתבהר לי, הכניסה של אורי בנענע – הגם שהיתה מבדחת ומעשירה מאוד לטעמי – נובעת מאיזשהו קלאש שיש לו עם מר אחי רז. לא התעכבתי על זה עד אין סוף, אבל זה כנראה קשור לכך שהוא חושב שאחי גנב לו תיזה מסוימת. אם תתעקשו יותר, אז את זאת
    http://bidur.nana10.co.il/Article/?ArticleID=98700

    כעורך מיקסר, אני כמובן בעד קשקושים כאלה.

  • איתן כספי   ביום 21 בינואר 2004 בשעה 21:24

    אחד הצדדים יוצא מהקשרו אצלנו באולפנה.
    האמת? כפי שכתבתי לעיל, זה לא נורא חשוב לדעת כמה שערות יש לחתול השחור. חבל לי לשמוע שאתה בעד דברים כאלה. מכות מושכות תשומת לב אבל לא כבוד. תשקיעו מאמץ בתוכן מקורי (כזה ששווה לגנוב) ולא בקרבות רחוב.
    תרגיעו, לפחות מצדכם. איפוק.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *