Web Analytics Made Easy - Statcounter

נעדר אחד מעל כולם

 

רשימה זו תעסוק בנושא עסקת השבויים המתרקמת מול החיזבאללה.

ראשית, אפתח ואומר, שכל אשר משפחת ארד עושה, מבחינה משפחתית – זו זכותה וחובתה לטובת בנה, בין אם הוא חי או מת.
אולם, למעשים האחרונים של משפחת ארד יש השלכות היוצאות אל מחוץ למשפחה, ובכך אני רוצה לדון, בצד החברתי-לאומי יותר.

ככל שזכור לי, לא היה מקרה דומה למקרה של רון ארד בתולדות מדינת ישראל – מבחינת ההתארגנות, המשאבים והמעשים שנעשו בכדי להשאירו בתודעה ולפעול להחזרתו.
לאורך השנים הפך רון ארד למותג לאומי, באמצעות עצרות (כמו זו האחרונה וקודמות לה), פזמון ("כשתבוא" של בועז שרעבי), אתר אינטרנט (שכרגע מציג רק את העצומה כנגד עסקת השבויים, אולם מכיל גם את הסיפור הכללי), יום "הזדהות עם רון" (לא רשמי) בו תולים או מפריחים בלונים כחולים, וחיל האוויר אף קיים מטס הצדעה (שנשאל כמה זה עלה?).
וכמובן, מדינת ישראל ביצעה חטיפה של שני בכירים לבנונים, בשתי פעמים שונות (עובייד ב-1989 ודיראני ב-1994), בכדי לקדם את החזרתו.
לא זכור לי אף נעדר או שבוי אחר ש"זכה" לגב משפחתי ולאומי שכזה. לכן רון ארד הוא הנעדר הידוע ביותר במדינת ישראל, זה שמסוגל להביא אלפי אנשים לעצרת הזדהות. השיווק עובד על כל "מוצר".

בואו ונגיד שכל מה שנעשה עד כה עבור רון ארד על ידי משפחתו הוא במסגרת הסביר (אם כי מנקרת בי שאלת מקורות המימון לכל מסע השיווק הזה, שאני משער שהוא כלל גם הרבה עזרה מחיל האוויר ו/או מגופים מקורבים לו. נושא ששווה תחקיר בפני עצמו). אולם, עם הגשת התביעה האחרונה כנגד דיראני, במטרה לעצור את עסקת השבויים המתגבשת, נדמה לי כי משפחת ארד מתחילה לחצות את גבול הסביר, ומנסה לכופף את מדינת ישראל לטובת למטרותיה, ואף פוגעת בשבויים האחרים ובמשפחותיהם.
אני משער שגם למשפחה ברור שבצעד זה היא מעכבת את מועד חזרת החטופים האחרים ואולי אף מסכנת את בריאותו/חייו של אלחנן טננבאום. למרות זאת, ועל אף זאת, בחרה המשפחה לנקוט בצעד זה.

לפני מספר שנים החלה המשפחה להשמיע קולות ש"מדינת ישראל מזניחה את רון ארד", וכנראה בכדי להשקיטם (וגם כנראה בכדי לא להפגין אזלת יד מוחלטת של המדינה) – הוקמה ועדת וינוגרד (בראשות השופט אליהו וינוגרד), בחודש יוני 2002. הועדה קבעה בדו"ח מסכם כי אין כל ממצא חדש שיש בו כדי לשנות את הנחת העבודה לפיה רון ארד חי. כלומר, לא התקבל כל מידע שרון ארד מת. מעין תרגיל בלוגיקה, תרגיל אשר סיפק את המשפחה, ונתן לה מעין גושפנקא רשמית / לאומית, מעין אקסיומה תלושה להיאחז בה ולנופף בה.
יצא שהרצון של המדינה להשקיט את המשפחה הפך לבומרנג כאשר המדינה רוצה להוציא לפועל את עסקת חילופי השבויים.

אולם, משפחת ארד לא הסתפקה בדו"ח וינוגרד, וכאשר התברר לה מעל לכל ספק שהעסקה עומדת להתבצע, ודיראני עומד להיות מוחזר תמורת טננבאום ושלושת חיילי חיל ההנדסה (עומר סואד, בני אברהם ועדי אביטן) שנחטפו בחודש אוקטובר, שנת 2000  – היא מתחילה לנקוט בצעדים משפטיים (כולל פניה לבג"ץ) שמטרתם לעכב, אך בעיקר לסכל, את עסקת השבויים.
הטיעון העיקרי של המשפחה הוא שלא ייתכן שדיראני, שהחזיק וסחר ברון, יוחזר לביתו כל עוד רון לא שב.

המשוואה הזו, עד כמה שנראית הגיונית וצודקת ברמת הצדק המוסרי הגלובלי – היא לא מציאותית. אין כאן אחד לאחד.
מרגע שדיראני מכר את רון לאיראנים וקיבל כסף תמורתו, התנתק הקשר בינו לבין רון. למה שלאיראנים יהיה אכפת מדיראני?
ארד נמכר על ידי דיראני לאיראנים בשנת 1987, לפני 16 שנים. אם מישהו שם היה רוצה, מאז ועד היום, לבצע עסקה כלשהיא עם מדינת ישראל בנוגע לרון ארד – זה כבר היה קורה. הם כנראה לא רוצים או שלא הבשילו מבחינתם התנאים (כלומר, אין לנו משהו שווה (מבחינתם) לתת להם עבור רון).
החיילים שנחטפו ללבנון, כנראה נחטפו במטרה להחזיר את עובייד ודיראני, והמטרה הזו עומדת להתממש. אין לה קשר לרון. זה המקסימום שהם היו מוכנים לעשות למען דיראני וחבריו, וכנראה שזה באמת מספיק.

אך עדיין דברים לא נעצרים – פתאום, מייד לאחר הגשת התביעה הנ"ל, אי משם, ללא ציון של "ידיעות אחרונות" כיצד הגיע אליהם המידע – צץ מידע מאוד מפורט על רון באיראן, המוצלב מפי שלושה מקורות ביטחוניים (לא פחות) שברחו (?) מאיראן. תסלחו לי, אבל זה מסריח – העיתוי, פירוט היתר, הסיפור האנושי הקשה. יותר מדי מדויק.

הרינונים השונים, הלא-רשמיים, בנוגע לנסיבות שהביאו לכך שטננבאום נחטף על ידי החיזבאללה בשנת 2000 – בוודאי מרתיחים את משפחת ארד, ובמידה רבה של צדק (אם יש אמת בדברים אודות טננבאום). הרי כיצד המדינה מוותרת על "קלף" כמו דיראני עבור "איש לא-מוסרי" כמו טננבאום, בעוד רון עדיין נעדר?
אין ספק שמ
קרה טננבאום בעייתי ביותר, אך עדיין, ידוע שטננבאום חי ומצבו הבריאותי רעוע, בעוד שאין מידע ודאי על רון.
צדק בהחלט ראש הממשלה כאשר אמר שכאשר טננבאום יחזור – אפשר יהיה להעמידו לדין בכל אשמה מתאימה, בין אם על ידי המדינה או על ידי אזרחים (כמו משפחת ארד?). יש להניח גם שהשבי ב"חיק" החיזבאללה לא היה מבריא במיוחד. עונש אחד גדול הוא כבר קיבל.
בנוסף, נדמה לי שהעסקה הייתה מתבצעת כמו שהיא (כלומר, דיראני היה מוחזר), גם אם טננבאום לא היה נחטף בלבנון, ועל כן לא היה מרכיב במשוואה – כך שהוא לא ממש משנה את התוצאה הסופית.

נדמה שטננבאום "נפל משמיים" לידי המתנגדים לעסקה, בכדי שיוכלו לתלות בו את אשמת שחרור דיראני (ולהתעלם באלגנטיות משלושת חיילי ההנדסה), ובכדי להעצים את הקונפליקט הדרמטי שבין רון "הלוחם שכולנו אוהבים" לבין טננבאום "האיש הלא-מוסרי", קונפליקט שנועד להכשיל העסקה המתרקמת. 

 

התביעה של משפחת ארד מציבה אותה באופן המובהק ביותר כנגד משפחתו של טננבאום ושל שלושת חיילי ההנדסה.
עדיין לא החלו מהלומות משפטיות בין הצדדים (המשפחות סירבו להגיב בנושא התביעה), אולם יש סיכוי מסוים שאלה יגיעו אם משפחת ארד תדבק ואף תחריף את מעשיה, אשר מעכבים את ביצוע עסקת החילופים, וכנראה, בהתאמה, מעלים את הסיכונים לחייו של טננבאום.
חיים אברהם, אביו של החייל החטוף בני אברהם, החל לדבר בעקיפין על הבעייתיות של רון ארד מול שאר החטופים – אם כי הוא לא הזכיר עדיין את התביעה של משפחת ארד ובחר לתקוף את מפקד חיל האוויר (כן, גם כאן קיימת בעיית "חיל האוויר" מול שאר צה"ל, אם כי עד כה נקודה זו הוצנעה).

בדברי ימיה של המדינה היו לצערנו הרבה חיילים ש"מקום קבורתם לא נודע", נעדרים ושבויים. איש מהם לא זכה למסע השיווק לו זכה רון ארד (שבמידה מסוימת הגיע בימים אלה לשיא מגוחך של מיתוג, כפי שגיל רימון הראה לנו).
בנוסף, למרבה האירוניה, דעתי היא ככל שמסע השיווק של רון על ידי משפחת ארד מתקדם ומתעצם – הוא גם יגרום בהתאמה לעליית "מחיר" החזרתו.

מה יהיה הצעד הבא של משפחת ארד? להגיש עתירה נגד המדינה, שלא תתקיף את מתקני הגרעין של איראן עד שלא יתקבל מידע על רון? להגיש עתירה דומה נגד ממשלת ארה"ב (אם דווקא זו תבחר להתקיף את איראן)?

ונניח שדיראני לא ישוחרר, ובשל כך יחטפו עוד חיילים ו/או אזרחים – האם משפחת ארד מוכנה לכך? האם אנו מוכנים לכך?

אין ספק שכאבה של המשפחה רב וזכותה לעשות הכל למען בנה – אך כל אלה אינם יותר חזקים או נכונים יותר מאשר אלו של מאות ואלפי משפחות אחרות בישראל, בייחוד אלו אשר קשורות לעסקה המתרקמת מול החיזבאללה.

ראוי שמשפחת ארד תעצור ותעשה חושבים, שמא עשתה מספר צעדים מיותרים אל מעבר לגבול הסביר במסגרת החברה בה היא מתקיימת, צעדים שיקימו עליה בעלי צער אחרים.

 

Join the Conversation

6 Comments

  1. 1. שלושת החיילים החטופים אינם בחיים.
    2. ישנם עוד נעדרים שלא ידוע גורלם (נעדרי קרב סולטן יעקוב).

  2. 1. אני יודע שהם נחשבים על ידי המדינה כחללים. אני לא חושב שעובדה זו חשובה לצורך הדברים שרציתי לומר ברשימה הזו.

    2. רציתי להתמקד בעיקר, במעורבים בעסקה הרלוונטית.
    יש גם את הקצה השני של הסקאלה, את מדחאת יוסוף מ"קבר יוסף" שבשכם, כמה סיוע הוא קיבל מהמדינה לטובת הצלת חייו – אבל המקרה שלו דורש רשימה נפרדת.

  3. How many people knwo the abandonment from Sultan Yaacov by their names? I didn't check, but I believe that no more than 1 percent of the population. The reason is that they are not pilots.
    Before you say "Bull…" just think about it for a second. Widows of reserve pilots get much more generous financial assistance than other widows. Is there any good reason for that? Do pilots worth more than non-pilots? IDF didn't even think it was wrong, until the supreme court got involved.
    Had Madhat Yusuf been a pilot, you can be sure he would have been rescued.

  4. Yes, stupiduty rules in the army. But I must say that I served in "Kever Yosef" as a soldier too, and I'm Jewish. I still don't think the army sepcifically sent non-Jewish to that mission. At the time, they didn't even know it was so dangerous because the attack on the compoud was not an exceptable scenario (did I mention they were stupid).
    As for the place itself. The whole compound is no bigger than an average living room, and it is dominated by the palastinian houses. Defending this grave is a suicide mission. It can't be defended unless you destroy the surounding neighborhood.
    But the real stupidity, which is unfortuntely so tragic, is that Yosef is not barried there at all. Madhat Yusuf died to defend the grave of an anonymous arab sheik.

  5. משום מה היה נדמה לי כך, וזה כנראה בגלל שאני רואה כעת ש"משמר הגבול" היה אחראי על השמירה במקום, ודרוזים רבים משרתים בו.

    הקישור הזה ( http://www.yesha.org.il/site/tavnit.asp?article=54486 ) למשל, מעיד במידה מסוימת על הצבת חיילים דרוזים במקומות קדושים ליהודים. חפשו "קבר יוסף".

    אבל, כמו שאמרת, היו שם עוד חיילים, לאו דווקא דרוזים (החובש שטיפל במדחאת היה יהודי, למשל):

    http://www.police.gov.il/persumim/kitvey_et/01_180/12_180.asp

    http://www.police.gov.il/persumim/kitvey_et/01_179/17_179.asp

    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-152748,00.html
    ("לא הוכנסו כוחות חילוץ מחשש לנפגעים נוספים" – אבל בשביל מידע על רון ארד אפשר היה להפעיל יחידות עילית ואת חיל האוויר בעומק לבנון, בשתי פעמים שונות בשביל לחטוף את מי שרצו)

    והעיקר לסיום: http://www.shechem.org/kyos/kyos.html
    שוטטו גם באתר באופן כללי, ותראו את המשוגעים "שלנו".

  6. יש פרט יותר מדהים.
    כדי להשיג חזרה את ארד, חטפה ישראל נוסף על דיראני ועובייד כ15 אנשים, חלקם צעירים בגיל 17 שהיו בסביבה
    כקלפי מיקוח.
    אנשים שסתם השתובבו שם.

    ישראל הכחישה את קיומם של אותם עצירים מסכנים וחפים מפשע, שפוט נחטפו על לא עוול בכפם (בניגוד לנבלות עובייד ודיראני)

    רק אחרי בג"ץ ומספר שנים רב (מעל 10 כמדומני) העצירים החפים מפשע שוחררו. ועמם היו אמורים להשתחרר גם דיראני ועובייד. שכן, כשמדינה יוצאת ממדינה אחרת, כמו בריטניה מישראל (ואני מדבר על ישראל מלבנון) מוחזרים כל השבויים.
    אבל משפחת רון ארד הטילה וטו, וכך נאלצו החיזבאללה לחטוף את שלושת החטופים, ובמהלך החטיפה הם גם מתו.
    כנראה
    כך שהפעולות של משפחת ארד הן מובנות אבל גורמות לצרות איומות לסביבה.

Leave a comment

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *