יד הגורל

 

עכשיו קצת פחות, כי אני מקליד פחות כעת, אבל ככה, בשנה האחרונה, שמתי לב שאני שוכח כיצד לכתוב בכתב יד.

במקרים בהם נאלצתי לכתוב ביד, הרגשתי רתיעה נפשית מהפעולה הנשכחת הזו, ואפילו היה צורך במאמץ מודע להיזכר כיצד לצייר את האותיות, כיצד לנסות ולבצע רצף של כתיבה.
והתוצאה, כתב של רופאים.

(אגב, אני בטוח שלרופאים יש קורס קטן, אי שם בשנה שלישית וצפונה, כיצד לכתוב בצורה שאיש מלבד רופאים אחרים, אחיות ורוקחים – לא יבין. בטוח. אין דרך אחרת להסביר את כתב היד שלהם. אם יש רופא בקהל, אשמח לפרטים)

אם הייתי נאלץ לעשות תחרות בין עצמי לבין אנוכי, של כתיבה רציפה, בכתב יד לעומת מקלדת, המקלדת הייתה מנצחת עם מקש הרווח קשור מאחור.
יש גם היגיון בכך: לעומת כתב היד, המשתמש רק בכף יד אחת כל הזמן (דבר שגם מעייף מהר יותר את הכותב ומאמץ יד אחת בלבד) – ההקלדה מאזנת ומשתמשת בשתי כפות הידיים כמעט בו-זמנית, ובנוסף גם כל כף יד אחראית על בערך מחצית מהאותיות האפשריות, דבר המאפשר הזנת טקסט מהירה יותר. החיסרון בכך הוא שיש צורך בייצוב תמידי של הידיים באותה זווית מעל המקלדת, ורק האצבעות זזות.

מרוב שממשק הכתיבה שלי, הן בבית ובעיקר בעבודה (שהייתה…) הוא המקלדת, אני מאבד לאיטי את יכולות הכתיבה הידנית.
כמו שאנו מאבדים את יכולתנו לזכור את לוח הכפל (תנסו, תנסו בבית, לא להתבייש!, לא מסוכן, מלבד לכבוד העצמי) ומסתמכים על מחשבונים בכל מקום, כך גם כתב היד מתחיל להיות פעולה נדירה, שלאיטה תישכח (ואולי גם נגדל אצבעות נוספות להקלדה מהירה יותר…).

אפשרות הצלה לנושא זה מתחילה לצוץ מכיוון מחשבי הלוח. אלה מחשבים בעלי מסך מגע, שהפעלתם מתבצעת על ידי "עט" מיוחד בתוספת מרכיב של תוכנה לזיהוי כתב יד (אגב, חברת ART מישראל היא אחת מהחברות המובילות בתחום זיהוי כתב יד וגם קול).
ניתן גם לומר שמחשבי כף היד למיניהם, החל ב"פאלם" ועד Pocket PC, הם הגרסה הראשונית והמוקטנת למחשבי הלוח – וזה די נדיר בעולם המחשבים, ככל שזכור לי, כי התבצעה במקרה זה הסבה ממוצר קטן למוצר גדול, ולרוב זה הפוך. 

על זיהוי קולי אני בכלל לא מדבר. שנים שמנסים והדבר הזה לא ממש מתרומם. גם לא באנגלית. ניסיתי פעם את ViaVoice של IBM לתפעול תפריטים של תוכנה בסיסית וזה לא היה ראוי למאכל. אולי דברים השתפרו מאז, אבל קשה לי להאמין.
תנסו זיהוי קולי אם אתם רוצים להבין כיצד ניתן לשגר בטעות טילים גרעיניים.