Web Analytics Made Easy - Statcounter

אלן פייס

לחברת אפל, יצרנית מחשבי המקינטוש, יש מזה זמן רב מסע פרסום בשם Switch, ובו אנשים סבירים (אם לנקוט בשפה משפטית), מסבירים לנו מדוע הם ביצעו את המעבר ממחשב PC למחשבי המקינטוש.

מסע הפרסום כלל גם סרטוני וידיאו בהם אנשים אלה מסבירים לצופים מדוע הם ביצעו את המעבר. סרטוני עדות אישית.
מאוד אהבתי את סרטוני הוידיאו, שהיו ישירים, פשוטים וקלים להזדהות. לצערי הסרטים הללו הורדו מהאתר, אינני יודע מדוע. ניסיתי ליצור קשר עם אנשי אפל בחו"ל ולשאול, אך לא חזרו אלי.

 

                  

מכל האנשים שהשתתפו במסע הפרסום, הכי חיננית, ישירה ומוזרה הייתה אלן פייס. נערה, תלמידה בת 15 (בזמן צילום הסרטון), המתארת כיצד מחשב ה-PC העלים לה עבודה חשובה שהיא כתבה, ולכן היא נאלצה לכתוב אותה מחדש. אין כאן "למה המק טוב", אלא למה ה-PC רע. לא חשוב, זה לא הנושא. לילדה יש (ואין דרך עברית להגיד את זה) Star Quality.

בכל מקרה, מצאתי את הסרטון המקורי של הנערה (תבנית QuickTime, למי שחסר הנגן) בתוספת סרטון נוסף שלה, שצולם במצלמת חובבים בעת כנס של אפל. לידה יושב נער אחר מאותו מסע פרסום, מוריס המילטון, שמתברר שהוא גם ידיד שלה מבית הספר וגם הבן של במאי הפרסומות (ראו בקישור לראיון עם אלן בהמשך).

מסתבר שאלן הפכה, כנראה שלא מרצונה (אם כי כיום כבר יש לה סוכן, ליתר ביטחון), ל-Web Celeb, כאשר את עיקר העניין מושכת השאלה האם היא הייתה מסוממת בזמן שהיא צולמה לפרסומת (רצ"ב מגוון קריקטורות בנושא זה ואחרים. לא ממש מצחיקות). השאלה לא לגמרי לא במקומה מאחר ומי שצופה בסרטון יראה בבירור כי עיניה אדומות, תנועות ידיה אקראיות למדי וחיתוך הדיבור מקוטע ולא ברור.
הילדה טענה בראיון כי היא צולמה אחרונה מבין כל האנשים באותו היום, לאחר הלימודים, ב-10 בלילה וגם היא לקחה תרופה נגד האלרגיה שלה (שגרמה לה, בנוסף לעייפות, לעיניים אדומות). לשיפוטכם.

בכל מקרה, לרשת דינמיקה משלה, ואלן זכתה לאתרים רבים:
* יש לה מועדון מעריצים
* אתר הנושא את שמה ומכיל קישורים שונים הנוגעים לפרסומת
* קטעי קול המצטטים אותה ישירות מהפרסומת (בתחתית הדף)
* ראיון שנערך עימה, אשר מעיד שהיא כנראה ככה באופן טבעי, כמו בפרסומת, מבולבלת ובת 16.
* בהולנד הייתה תחרות כפילים של אלן (ומשום מה גם בנים השתתפו, הולנד…). התמונות באתר ההולנדי לא תקינות.
* דמותה, בסגנון המונה ליזה, נמכרת כבר על גבי חולצות וספלים
* יש כבר סטים של אייקונים בני דמותה (לבעלי מק בלבד!)

גדי גם כתב על תופעה דומה, אבל עצובה הרבה יותר (גם בגלל האופי והרקע של הילד וגם בגלל שהוא לא ביקש להתפרסם בשום צורה). רק שגדי, ברגישות אופיינית, חשב שזה מצחיק ושהילד היה צריך להפוך את הלימון ללימונדה ולזנק לחיים חדשים.

כל כך קל להפוך מישהו למשהו, משהו אחר, משהו אחר שאחרים יחליטו מי הוא יהיה, כל כך קל להפקיע אדם מחייו וליצור לו חיים שונים בתכלית ביקום המקביל שנקרא אינטרנט.

כנראה שבאמת כל אחד יכול לזכות ב-15 דקות, ואפילו יותר. רק שאיש לא מבטיח שזה יהיה מרצון או שזו תהיה תהילה.

ובונוס לסיום: בקרוב סרט עם בוב דילן, הסרט נקרא Masked and Anonymous. הרבה שחקנים טובים, אבל לפי ה"בקרוב", זה נראה יותר כמו בלאגן הזוי בסגנון "טרי גיליאם עושה סרט על נשוויל", מאשר סרט סטנדרטי (ומר גיליאם הוא לא הבמאי). נחיה ונראה.

 

Join the Conversation

28 Comments

  1. "השאלה לא לגמרי לא במקומה מאחר ומי שצופה בסרטון יראה בבירור כי עיניה אדומות, תנועות ידיה אקראיות למדי וחיתוך הדיבור מקוטע ולא ברור"
    ראית פעם נערה בגיל הגולמני של חמש עשרה שאין לה את התסמינים האלה? בטח לא כולן על משהו (חוץ מהורמונים).

  2. לא צריך להגזים. היא נראית במצב לא רגיל (גם אם הסיבה היא עייפות בשילוב אלרגיה).

    ובקשר להורמונים, אכן זה הגיל, וזה הסם הטבעי לשלב ההתפתחותי הזה.

  3. אולי פספסתי איזה שיעור. תאיר את עיניי.
    מכל מלמדי השכלתי.

    דווקא ראית אותי קודם, בהחלט, גם בקריוקי.
    פשוט בחרת להתעלם, עד לרשימה הבאה שלך, בנוגע לחשבון המשקאות שלך (שטוב שלא הגיע אלי בסוף, כי לא באתי עם הרבה כסף).

  4. בזמנו, כמנהל מעבדת מקים, צפיתי בכל שביב סרטון שיצא מבית Apple וחבט ב PC (מיהו זוכר את 1984).
    כתבה זו שלחה אותי לצפייה חוזרת בקטעון. ואכן, יש דברים בגו. מעניין מה עוד פיספסתי…
    אני מתחיל לעבור על כל קטעי סטיב ג'ובס שברשותי…

  5. במיוחד כשהן מוארות. בבקשה:

    1. לא חשבתי שזה מצחיק. באותו קטע, הביטוי "נורא מצחיק." (כולל נקודה בקצהו) נאמר באירוניה. זה היה די ברור לחלק מהאנשים, אבל לא לכולם. טעות שלי.

    2. לא ידעתי שזה אתה בקריוקי – רק אחר כך (אחרי שהלכת) סיפרו לי שהיית, ואפילו הבאת מתנה לדרור.

    3. גם לא "חשבתי שהילד היה צריך להפוך לימונים ללימונדה". הבעתי צער על זה שהוא לא במצב ובגיל וביכולת להפוך את המצוקה למשהו עם ערך. וכתבתי את זה ב"רגישות האופיינית", שכנראה לא משתדרת בתדרים שאתה קולט. בניגוד לסעיף 1', למשל, כאן איני מוצא טעות אפשרית בניסוח. קריאה לא נכונה, כנראה.

    שלך,
    ברגישות אופיינית,
    גדי

  6. והוא לא נראה יותר טוב מהחושך שמקודם.

    1. כנראה שאני באמת לא כ"כ קולט אותך, אבל כך גם כנראה כמה אחרים (ע"ע רשימת "וואלה" שלך).
    אולי אתה צריך להיות יותר ברור.

    נדמה לי שאני מתחיל להבין מאיפה הבעיה: יש לך משפטים שמצליחים להכניס דבר והיפוכו באותו המשפט. למשל כמו "כמה חבל שילדים דחויים בני 15 לא יודעים לעשות לימונצ'לו מלימונים", ברור לך שאם הם היו יודעים לעשות זאת, הם לא היו דחויים מראש, לא?
    או כמו שהגבת בזמנו לגלוברמן: "הקטע הראשון היה מאוד, אהם, אמיץ. נגיד".

    זו שיטה שמאוד עוזרת להגיד אח"כ לאנשים שהם לא יודעים לקרוא, וגם מאפשרת לך לבחור את המשמעות הנוחה לך, בדיעבד.
    תנסה להיות מודע לשיטה הזאת, ולהפסיק להשתמש בה.

    2. ולי היה נדמה שמבטנו הצטלבו למספר שניות עת נכנסת אך אתה בחרת להתעלם (סה"כ אני לא ממש קטן). כנראה דמיינתי.
    It must have been love, but it's over now…
    נו, נעביר לך את זה.

    3. טוב, הגענו לעצם העניין: כתיבה לא נכונה, כנראה. אני לא רואה שום דרך אחרת לקרוא את מה שכתבת.

    מדובר בילד בן 15, שמן, דחוי, בתחתית העולם מבחינתו – שלמשך שתי דקות הוריד את כל ההגנות שלו והיה לרגע אביר ג'די. לרגע הוא היה על פסגת העולם.
    ואז הוא למד שיש מקומות יותר גרועים מהמקום בו הוא היה, ולא רק גרועים, אלא גם מפוזרים על פני כל העולם, לגיחוך.

    ואז, הנה אתה בא ומצר על כך שהילד לא הפך את כל העניין למנוף לשיפור חייו, כאילו שיש לו את הכלים לכך, במצב בו הוא התחיל את הסיפור הזה.

    לא רק זאת, אתה עוד נותן לילד דוגמאות ביצועיות, יצירות מופת כמו מוניקה לוינסקי (אגב, כיצד היא מתקדמת בחיים בימים אלה? כיצד היא יצאה לאור הגדול?) והאיש מטורקיה.

    שניהם אנשים מבוגרים, שניהם מראש העלו את עצמם לזירה הציבורית (היא בהתעסקות עם מושל עולם, תוך ידיעה שזה יכול לצאת החוצה, עקב מרכזיות האישיות, והטורקי שסתם פתח אתר אישי קטן).
    הילד הזה לא רצה שאיש ידע על הרגע האישי שלו, אפילו לא בבית הספר.

    תנסה לרגע להיות כן עם עצמך, ואולי תראה שלא הייתה כאן ממש אמפטיה מצידך, מקסימום פליאה על חוסר יכולת שיווקית מצד הילד.

  7. אחותך בוחרת את המשמעות הנוחה לדבריה בדיעבד, איתן. כן, זו אותה אחות שכיניתי "זונה" ביום שבו טענת שאני לא באמת עובד (אפרופו, מה קורה עם עבודה?).

    יש לי דברים חשובים יותר לעשות מאשר להתנחמד לטרחנות המשעממת שלך.

Leave a comment

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *