ב-22/11/2005 פרסם העיתון Daily Mirror הבריטי כי נודע לו אודות מזכר סודי שמקורו במשרד ראש הממשלה הבריטי, טוני בלייר, ובמזכר זה רשומים דברים שנאמרו בפגישה משותפת שלו עם נשיא ארה"ב, גו'רג' בוש, אשר נערכה בבית הלבן, ב-16 לאפריל 2004.
על פי המזכר הביע מר בוש את רצונו להפציץ את המשרדים הראשיים של רשת הטלוויזיה הערבית העצמאית "אל ג'זירה", אשר כתביה דיווחו מרחבי עירק והמפרץ הפרסי בזמן המלחמה, ועקפו את מנגנוני הצנזורה וה"שיווק המלחמתי" של בעלות הברית.
משרדים אלו שוכנים בקטאר, אשר הייתה לצד בעלות הברית, ומשמעות מעשה כזה תהיה פגיעה בריבונותה של בעלת ברית.
יוזמה זו נעצרה בתקיפות על ידי מר בלייר, שטען כי הדבר יגרום להעצמת ההתנגדות למלחמה.
אחד מהמקורות החסויים בידיעה טוען כי הדברים נאמרו על ידי מר בוש ברצינות ולא על דרך ההלצה.
משרדי אל-ג'זירה באפגניסטן הופצצו על ידי ארה"ב בשנת 2001, ובעירק בשנת 2003. בשני המקרים הכריזו האמריקאים כי מדובר בטעות. המזכר הנ"ל מעמיד טענות אלו בספק.
על פי הידיעה המסמך הופיע לראשונה במאי 2004, במשרד הבחירות של טוני קלארק
(Tony Clarke), חבר פרלמנט מטעם מפלגת הלייבור.
קצין תקשורת בקבינט הבריטי, דיוויד קוג (David Keogh), מואשם על ידי השלטונות הבריטים כי הפר את ה-Official Secrets Act הבריטי בכך שהעביר את המזכר לידי ליאו א'וקונר (Leo O'Connor) אשר עבד עם מר קלארק וערך עבורו מחקרים.
קלארק החזיר את המזכר למשרד ראש הממשלה.
משרד ראש הממשלה הבריטי סירב להגיב על הידיעה.
דובר הבית הלבן הגיב "We are not interested in dignifying something so outlandish and inconceivable with a response" ("אנו לא מעוניינים לכבד משהו כל כך חריג ובלתי מתקבל על הדעת בתגובה").
(אגב הכחשות של ארה"ב – ארה"ב הכחישה במשך זמן רב שהשתמשה בפצצות זרחן בקרבות שנערכו בעיר פלוג'ה אשר בעירק. רק לפני פחות מחודש ניתן אישור רשמי מטעם הפנטגון כי אכן נעשה שימוש בפצצות אלו בקרבות המדוברים)
יום למחרת, ב-23/11/2005, מיהרו משפטנים מטעם הממשלה הבריטית להזהיר את עורכי העיתונים בממלכה כי הם יעברו על החוק הנזכר לעיל באם יפרסמו תכנים מתוך המזכר המודלף.
לאחר יומיים, ב-25/11/2005, הגיע ללונדון בדחיפות מנכ"ל אל-ג'זירה, וואדה קאנפר
(Waddah Khanfar), בדרישה לקבל הסברים מגורמים בריטיים רשמיים אודות הידיעה שפורסמה.
הממשל הבריטי פעל מהר, וב-30/11/2005 זומנו א'וקונר וקוג לבית המשפט והואשמו בהפרת
ה-Official Secrets Act.
קוג הואשם במסירת המזכר ולא הגיב להאשמות אלא רק מסר את פרטיו, ואילו א'וקונור הואשם בקבלת המזכר והגיב "לא אשם".
השניים שוחררו בערבות בתנאים מגבילים האוסרים עליהם להיפגש או ליצור קשר זה עם זה, וכמו כן נאסר עליהם לעזוב את בריטניה.
המשך משפטם יתקיים ב-10 לינואר 2006.
בנוסף, נכתב כי בלייר נשאל ישירות על ידי חבר פרלמנט איזה מידע קיבל לגבי פעולה שהממשל האמריקאי תכנן כנגד אל-ג'זירה. תשובתו של בלייר הייתה "None".
אם בתחילה, בגלל שהעיתון נחשב טבלואיד, כלומר עיתונות צהובה, לאדם הסביר יהיה ספק חזק לגבי אמינות הידיעה הראשונית – הרי שתגובת השלטון הבריטי, אזהרה מפורשת לעורכי עיתונים והגשת אישומים כנגד המעורבים הראשיים בפרשה – בהחלט מעידה כי לא מדובר בהמצאה מוחלטת. בכל מקרה, כדאי לשמור על ספקנות, עד שהתכנים יתבהרו, אם בכלל.
מהצד האישי, נראה כי יש לפרשה זו דמיון מסוים לפרשת הפרקליטה ליאורה גלאט-ברקוביץ' אשר הדליפה תכנים מהחקירה של פרקליטות המדינה כנגד ראש הממשלה, אריאל שרון, בחשד לקבלת הלוואה מהמיליונר הדרום-אפריקאי סיריל קרן – עובדי דרג ביניים אשר נחשפו במסגרת עבודתם למידע והתנהלות שהיו כה חמורים לדעתם עד שגרמו להם להדליף את המידע מחוץ למערכת.
לגבי אל-ג'זירה, במידה והידיעה אמיתית, אם ננסה להסתכל על הצד החיובי, הרי שהרצון של נשיא המדינה הדמוקרטית החזקה בעולם להשמיד אותה, ארגון עיתונאי, מהווה תעודת כבוד עיתונאית מהדרגה הגבוהה ביותר, שהרי היא עשתה עבודתה נאמנה וחשפה מציאות שהממשל האמריקאי רצה להסתיר מהעולם כי לא התאימה לדעותיו ומטרותיו.
מי היה מאמין שדווקא רשת טלוויזיה ערבית תבצע עבודה עיתונאית כה טובה, עצמאית ודעתנית, בסביבה עוינת ובלתי-דמוקרטית ברובה?
אם בלייר עוד יוצא אחראי מהפרשה הזו, הרי שבוש ממשיך להצטייר כאדם בלתי-אחראי במקרה הטוב, וכחסר כל רסן במקרה היותר סביר.