לכבוד הכתבה אשר בקישור המצורף הוספתי קטגורית רשימות חדשה בשם "אין מילים".
אני חושב שכדאי שתקראו את הכתבה ותבינו כיצד עורכי דין מסוימים פוגעים בתדמיתו של מקצוע עריכת הדין – ובכך פוגעים בחבריהם אשר מתנהגים כראוי. שלא לדבר על אישיותם המלבבת של עורכי דין אלו, אפילו כלפי הקרובים אליהם ביותר.
ובפעם הבאה שמאיימים עליכם בהפיכת שולחן – מייד תתיישבו.
"I consider myself a passionate man, but, of course, a lawyer first" |
לי נראה שמדובר בטכנוקרט קיצוני. העובדה שהוא ניסח חוזה משפטי רק מעידה שהכלים שלו להתמודד עם המציאות/אשתו מוגבלים ביותר. אם הוא היה במקצוע אחר, בטח היה עושה אותו הדבר, בצורה אחרת.
מה לא ברור בקשר לתדמיתם של עורכי דין?
חסרי וקרי לב, נצלנים, בעלי ראיית עולם שכולה עוברת דרך הצד המשפטי וכן הלאה, אני אעצור כאן.
וחוץ מזה, דעי לך שלכל גבר יש כלים מוגבלים ביותר להתמודד עם אשתו. לבחור הזה לפחות יש כלים מסוימים.
מה אני יכול לעשות?- דיפרגמנטציה לאשתי? אתחול? שדרוג?
1. הגברת הייתה מספיק אינטליגנטית כדי לא לחתום על טיוטת החוזה המוזר הזה. לא נגרם כאן נזק לאיש.
2. ככל שההסכם הזה הוא אידיוטי, הרי יש בידיעה משהו חמור בהרבה. האיש טוען כי אשתו התלוננה בעבר שאנס אותה, ושהטענה התבררה כשקרית. לטעמי, לפחות, זו עבירה חמורה בהרבה מכתיבת אותו הסכם (שכאמור, לא נחתם).
3. במקור, המשפט היה כתוצאה מתלונת הבעל שאשתו מכה אותו. מה זוכרים מכל זה? רק את ההסכם המטופש הזה, שאני מניח שעורכת דינה של האישה נתנה לעיתונאים, כדי להסיח את תשומת ליבם מהנושא העיקרי שנדון בתיק. בידוי אונס, מכות – ומי נדפק?
4. עורכי דין הם עם פורמליסטי ולעתים גם ציני למדי. אבל במסגרת המנדט של העו"ד הספציפית הזו, כלומר המשימה להוציא את האישה זכאית או עם עונש מינימלי, הספין הזה עובד יפה.
5. והמחשבה הסרקסטית שעולה לי בראש כתוצאה מקריאת הטקסט היא האם הייתה האישה מתנגדת גם להסכם שתנאיו היו נוחים יותר, מבחינתה?
בסעיף 5. אם היו עונים לך "לא", ודאי היית שולף את הכתובה הישנה והטובה כטיעון מנצח.
אני אחסוך את הדינמיקה הזו – חיי כל זוג מבוססים על חוזה מסוים, בין אם הוא בכתב, בעל פה או אפילו ללא מילים. זה לגיטימי.
לפעמים צד אחד רואה עצמו נפגע מהחוזה (כפי שקורה לנשים שמסרבות להתחתן בכתובה, ולו בשל הפגיעה הסמלית, עקב הראייה שלהן כ"קניין הבעל"). במקרה הזה, לא החוזה הוא העיקר אלא תוכנו וסעיפיו הספציפיים.
אגב, לגבי הספין שרמזת עליו בסעיף 2 ו-3 – אני מקווה שהשופטים ירחיקו ראות יותר ממגיבי ווי-נט, וינסו להתעלם מהספין. זה בדרך כלל קורה.
התכוונתי – אם היו עונים לך "כן".
ראשית, לא באתי ולא טענתי מי אשם ומי לא. ההתמקדות היתה בעצם הרעיון של החוזה בתכניו ובסגנונו. אנחנו בהחלט לא בית משפט ורק מסתכלים על פן צדדי של העניין.
שנית, טענת האונס השקרית היא טענה הבאה מפיו של העו"ד עצמו (כותב החוזה), שהוא צד בעניין, וגם כך טענת התקיפה. שני נושאים אלו צריכים להיות נידונים על ידי בית המשפט באם הם אמת או שקר. החוזה הוא, ככל הנראה, דבר ממשי, טקסט שנכתב על ידי העו"ד והוא קיים במציאות.
ספינים הם חלק מהאמצעים בהם משתמשים עורכי דין, לטוב ולרע.
לגבי סעיף 5, אולי. אם כן אז רוב הסיכויים שהיא הייתה מתאימה לו כאישה וחברה לחיים, כי לכל סיר מכסה.
אבל מה נחשב בעינייך כ"נוח יותר": ללא "הפיכת שולחן"? שינה שלא בעירום אך עם בייבי דול שקוף למחצה? המנעות מסקס בלילות ירח מלא?
עורך הדין הנ"ל אינו מוציא שם רע למקצוע או לעמיתיו כיוון שברור לכל מי שקורא שהוא "סוטה" ולא מייצג כלום.
לעומת זאת,קשה להגן על מקצוע עריכת הדין ועל מי שעוסק בו, אחרי הכל ,עורכי דין אלו אנשים שלמדו כיצד:
להתעלם מעובדות אם הן "מפריעות"
ל"עקם" בעדינות את האמת אם צריך
להגן על פושעים (זו העבודה, מה לעשות)
להגן ולסנגר על אנשים ומעשים גם אם אינם מאמינים בהם
או בקיצור – לשקר במצח נחושה ובלי להניד עפעף
זה המקצוע וכך הם חייבים לעשות כדי להצליח בו
ואני מודה , (בלי בושה), לא אני ולא אף אחד ממקורבי, מתאים להיות עורך דין ! אנחנו שקרנים גרועים.